צילום: שאטרסטוק
כיצד נקבעת כשירות משפטית?
כשירותו המשפטית של אדם נוגעת ליכולתו ליהנות מזכויותיו כמו גם הדרישה לשאת בחובותיו מבחינת חוק ומשפט. במקרים בהם קיים ספק באשר לכשירותם ומסוגלותם הנפשית של חשודים ונאשמים לעמוד לדין ובכך להבין את ההליכים המשפטיים, יישלחו לבדיקה פסיכיאטרית על מנת שיוכלו אנשי המקצוע לקבוע כשירותם לעמוד למשפט
מטרתה של בדיקת הכשירות המשפטית היא לבחון האם הנחקר או הנאשם הנו אדם הלוקה בנפשו, בעל פיגור שכלי או חולה במחלה כרונית כלשהי העלולה לגרום לשיבוש דעתו. על פי החוק לטיפול בחולי נפש, ניתנת האפשרות לבדוק האם אדם כשיר לעמוד לדין וזאת תוך בחינת כשירותו הנפשית בעת ביצוע העבירה והאם יכול ומסוגל להבין את ההליך המשפטי ובהמשך את גזר הדין אשר יוטל עליו.
במקרים בהם ייבדק נחקר או נאשם ובית המשפט יקבע, בהסתמך על דעתם של אנשי מקצוע מטעמו, כי האדם אינו מסוגל לעמוד לדין בגין המעשים אותם ביצע, הוא יוכרז כלא כשיר למשפט בשל מחלת נפש או פיגור שכלי. הכרזה זו מבטאת את כוונת החוק אשר מגן על אנשים שאין ביכולתם להגן על עצמם באופן ראוי ואף ייתכן כי המעשים שביצעו הינם תוצר של מחלה נפשית אשר שיבשה את דעתם ואת כושר שיפוט המציאות סביבם, גם אם לרגעים ספורים.
במקרים בהם נקבע שעל נאשם לעבוד בדיקה פסיכיאטרית על מנת לאמוד את כשירותו המשפטית לעמוד למשפט ובבדיקה זו נמצא כי הוא כשיר לעמוד למשפט ובעצם מסוגל לקחת אחריות על מעשיו, רשאי עורך דינו של הנאשם להגיש ערעור על ההחלטה. בערעור תתבקש הסתכלות פסיכיאטרית נוספת של אנשי מקצוע מטעם עורך הדין. חוות הדעת מטעמו של הלקוח תוליד בהמשך חוות דעת שלישית מטעם בית המשפט אשר על בסיסה ייקבע באופן סופי האם הנאשם כשיר לעמוד למשפט.
מקורה של שאלת הכשירות המשפטית נטועה בחוק הסדר הפלילי ובו מוסבר שאם קבע בית המשפט כי אדם הנאשם בפלילים אינו כשיר לעמוד לדין – ההליכים המשפטיים כנגדו בטלים ומופסקים. קביעה זו של בית המשפט אינה עוסקת בשאלה האם אותו אדם אחראי לעבירות המיוחסות לו, אלא ליכולותיו הקוגניטיביות להבין את ההליך המשפטי המתנהל כנגדו ובכך ליכולתו להסביר ולטעון להגנתו בין אם מול התביעה, בית המשפט ועורך דינו.
קביעת בית המשפט כי לאדם אין הכשירות לעמוד למשפט ובכך חסר יכולת להגן על עצמו אינה סוף דבר. לבית המשפט הזכות בחידוש ההליכים כנגדו במקרים בהם מצבו הוטב והוא נמצא בנקודה בה יכול להבין את ההליך המשפטי המתנהל מולו. החזרת אדם לספסל הנאשמים במקרים אלו תלויה באישור הוראת היועץ המשפטי לממשלה.
במקרים בהם הגיעו אנשי המקצוע למסקנה שהנאשם, אשר ביצע את העבירות המיוחסות לו, היה בעת ביצוען במצב נפשי בו לא היה מסוגל לקחת אחריות על מעשיו ולהבין את השלכות המעשה, יורה בית המשפט על הפסקת ההליכים המשפטיים כנגדו בשל העובדה שאינו יכול לקחת אחריות פלילית על מעשיו, כשבעצם חסר המרכיב הנפשי בעת ביצוע העבירה.
במקרים בהם הבין בית המשפט כי בעת ביצוע העבירה אין אפשרות לבסס אחריות פלילית למעשים, רשאי לקבוע לאדם מסגרות טיפוליות ובהן אשפוזים (שחלקם בכפייה) ומתן כדורים פסיכיאטריים. לא פעם, לאחר שהסתיים הליך הטיפול ישוב האדם לביתו ויישאר במעקב מטעם הצוותים שטיפלו בו ובמסגרת דרישת בית המשפט.
על פניו, נראה שקביעת חוסר כשירות משפטית של אדם לעמוד למשפט או בבמקרים בהם הוחלט שלא יעמוד לדין מכיוון שלא היה מודע למעשיו בעת ביצוע העבירה, יוצרת תחושה קשה בקרב רבים הנוגעת לעובדה כי האדם אינו מקבל את העונש הראוי למעשים אותם ביצע עשה ולבטח התחושה שיש וחוסר כשירותו תשיב אותו לקהילה כאדם בעל רמת מסוכנות גבוהה יותר מאחרים.
תחושות אלו של הציבור הרחב, שופטי בית המשפט, עורכי הדין והצוותים הפסיכיאטרים הופכות מצבים אלה לרגישים ומאתגרים הרבה יותר, למול מקרים המגיעים לפתחו של בית המשפט ובהם אין כל סימן שאלה אודות כשירותם המשפטית של הנאשמים.
מבחינתם של עורכי הדין המייצגים נאשמים שמידת כשירותם המשפטית עומדת בסימן שאלה והן את קורבנותיהם, ישנה הציפייה לנהוג באופן רגיש וזהיר על מנת לאמוד כל מקרה המגיע לפתחם ולדון בשאלת הכשירות המשפטית על כל המשמעויות הנלוות לכך, משמעויות הנוגעות לאחריות הפלילית של עבירה שבוצעה, לקורבנות וכמובן לציבור הרחב.
עו"ד דוד בן ישי עוסק בתחום הפלילי, שותף במשרד אלעד בן ישי ושות׳.
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה