האמן ההודי סוהיל שייח' יוצר גיבורים מנייר

"לא ניסיתי לייצר רפליקה, אלא ביטוי אישי של המקור”, כך אומר האמן ההודי סוהייל שייח’ (Suhail Shaikh), שמזה שנים מייצר וריאציות שונות מנייר ל”ספיטפייר” — מטוס הקרב המפורסם ששימש את בריטניה במלחמת העולם השנייה. “את המטוס הראשון בניתי כמו שלד, כולו בלבן, כדי שאפשר יהיה לזהות את החומר שממנו הוא עשוי - הנייר”.

בימים אלה אפשר לצפות באחת מגרסאות הספיטפייר של שייח’ במסגרת התערוכה “Paper Heroes” - המוצגת במוזיאון יפו לעתיקות. את התערוכה אצר אמן הנייר הישראלי אילן גריבי והיא התערוכה השנתית השלישית שמקדיש המוזיאון לאמנות הנייר. השנה היא מתמקדת בדמות הגיבור.

מודל של ספיטפייר והעבודה "המסרק של ונוס" (משמאל) שבנה שייח' מנייר

בלי רובים ובלי צבא

למרות ששימש להטיס גיבורים לא מעטים, עבור שייח’ הגיבור הוא הספיטפייר עצמו. “העבודה שלי עוסקת בדברים שאני מאמין שהופכים מישהו לגיבור, כמו לאתגר את הגבולות הפנימיים והחיצוניים בעזרת אומץ, סבלנות, תושיה וניסיון לגרום לעולם להפוך להיות טוב יותר”.

איך כל זה בא לידי ביטוי במטוס?

“בעזרת המטוס, שהוא מעין אגדה, ניסיתי לעורר רגשות — חיוך, הפתעה, סקרנות — אצל מי שצופה בו. בנוסף, הדגם הקטן יחסית שמוצג בישראל מכיל בתוכו מראה. כך יכולים הצופים להתבונן ואולי לזהות את הגיבור הפנימי בתוכם”.

אבל מדובר בכלי נשק.

“נכון. אבל רציתי להראות משהו אחר, מעבר לעובדה שמדובר בכלי הרס. בעבודה שלי אין רובים או סמלים צבאיים. רציתי למשוך את תשומת הלב אל היכולות של המוח האנושי לבנות דברים יפים, להתמודד עם אתגרים, ליצור”.

שייח’ (48) נולד וגדל במומבאי. בגיל 18 עבר לאחמדאבאד כדי ללמוד עיצוב, ומשם לבאנגלור כדי לעבוד באופן מקצועי כמעצב. את הנייר הכיר ואהב עוד כילד. “כילד, תמיד רציתי יותר צעצועים ממה שיכולנו להרשות לעצמנו. סבתי לימדה אותי ליצור צורות בסיסיות מנייר. האושר שבלייצר צעצוע במו ידיי הוביל אותי לחקירה של חומרים רבים. כילד הייתי בונה מכוניות, מטוסים, ערים שלמות. אבל מטוסים עניינו אותי תמיד יותר מהשאר. די מהר חנויות הצעצועים כבר לא קרצו לי, ידעתי שאני יכול לעשות בעצמי דברים טובים יותר”. כשהחל שייח’ לעבוד כמעצב מקצועי הוא זנח את בניית מודלי הנייר מחוסר זמן. בשנת 1999 עבר לחיות בצרפת יחד עם אשתו, שם המשיך לעבוד כמעצב. לאחר שעבד במשך 19 שנים כמעצב, הוא מספר, הבין שמשהו חסר. “יצרתי בשביל אחרים. הרגשתי שאני צריך ליצור משהו עבור עצמי. זה היה תהליך מאתגר של הפיכת התחביב שלי כילד למקצוע שלי כמבוגר”.

מאז שנת 2011 מציג שייח’ את עבודות הנייר שלו ברחבי העולם ועתה גם בישראל. “נייר הוא החומר העיקרי איתו אני עובד. מלבד פסלים אני יוצר גם גופי תאורה ומוביילים מנייר, בהם אני שואב השראה בעיקר מעולם הטבע והצומח. בעבודות האלה, בניגוד למטוס למשל, אין גבול בין הפיגורטיבי למופשט — אני מרשה לעצמי לשחק עם הגודל, עם הצורה, ובעיקר לנסות ‘ללכוד רגעים בזמן’. הנייר הוא אידיאלי בשבילי לשם כך - זהו חומר רגעי, בר־חלוף, זמני. מצד שני הוא חזק ויכול להחזיק מבנה וצורה. הניגודים הללו הם מה שמושך אותי בחומר הזה, והם מאפשרים לי לחקור באמצעותו מגוון רחב של אפשרויות”.

"נייר ופלדה די דומים"

בשנה האחרונה תפס פרויקט הספיפייר כיוון לא צפוי ומפתיע לטובה עבור שייח’: הוא הוזמן ע”י חברת KMF הבריטית, שעוסקת בהנדסת פלדה, לייצר דגם מפלדה של המטוס מנייר, עבור תכנית חינוכית שהיא מפעילה. החברה ממוקמת בסטוק־און־טרנט, עיר תעשייה בריטית בה גם נולד ממציא הספיטפייר, אר.ג’יי מיטשל - שנכדו היה חלק מהפרויקט הנוכחי שמבוסס על עבודותיו של שייח’. “הפסל שלי ‘הגיע הביתה’” הוא מספר, “למקום בו החלה האגדה לפני 80 שנה. הרגשתי כאילו מעגל נסגר, וגם סוף סוף יכולתי לבנות ספיטפייר בגודלו הטבעי במו יידי. החלק המאתגר עבורי היה המעבר מעבודה בנייר לעבודה בפלדה. לאט לאט הבנתי שבעצם מדובר בחומרים די דומים. שניהם מגיעים במתכונת ראשונית של דף חלק, את שניהם אפשר לחתוך, לכופף ולקפל ולהדביק באמצעות דבק”.