למכור את אמא: סרטו החדש של דארן ארונופסקי

כשאתם הולכים לסרט החדש "אמא!", דעו שאתם נכנסים לחלום בלהות. חלקכם לא יישארו עד הסוף. אלה שיישארו, סביר שישאלו את עצמם למה. זו אחת המטרות של הבמאי דארן ארונופסקי, שממאן לעשות חיים קלים לצופיו, כפי שראינו ב"רקוויאם לחלום" ו"ברבור שחור".

גם בסרטו החדש, שזכה לתגובות קיצוניות והיה לכישלון קופתי מהדהד בארה"ב, ארונופסקי שלוח הרסן מציג אימג'ים מזעזעים שקשה להביט בהם ומנסה לאתגר את המחשבה. "אמא!" מייצר תחושת מחנק וקלסטרופוביה כמו שמעט מאוד סרטים עשו לפניו, ואלה הופכות אותו לאחת מחוויות הצפייה המטלטלות של הזמן האחרון.

סיפור המסגרת של "אמא!" הוא רק תירוץ לבסיס האלגורי של הסרט. לאחר פרולוג מסתורי הוא מתחיל באשה צעירה (ג'ניפר לורנס) שעמלה על שיפוץ הבית שלה ושל בעלה הסופר (חוויאר ברדם) שנחרב בשריפה. ערב אחד מגיע אורח לא קרוי (אד האריס), ומחליט לבלות אצלם את הלילה. בבוקר מצטרפת אשתו (בהופעה כריזמטית של מישל פייפר) והעניינים מתדרדרים במהירות לכדי כאוס מוחלט.

מלבד הדינמיקה המשונה בין השחקנים, לדמויות ב"אמא!" אין שמות פרטיים, וכל ניסיון לראות בסרט סיפור ריאליסטי סופו תסכול רב. המוטיבים התנ"כיים הרבים המפוזרים בו יכולים להעיד שמדובר בסיפור על המאבק בין אלוהים ובין אמא אדמה, כמו גם על הקשר בין הטבע ובני האדם, אשר מנצלים את המשאבים ומשמידים את אזור המחיה שלהם.

זו גם יכולה להיות מסה על הכוח שביצירה, שלפיה גברים יכולים לברוא דברים מדהימים אבל רק לנשים היכולת ליצור חיים ועל כן תפקידן תמיד חשוב יותר. אפשרות נוספת היא זו המתארת את הקשר בין אמן ובין מעריציו, בין אמנות ובין אלה הצורכים אותה, ואולי זה בכלל טקסט מתנצל של ארונופסקי בפני הנשים בחייו, גרושתו השחקנית רייצ'ל ווייס (שכיכבה בסרטו "המעיין") ובת זוגו הנוכחית ג'ניפר לורנס.

לא עושה הנחות

גם בסרטו השביעי מפגין ארונופסקי יכולות מרהיבות. המצלמה של "אמא!" מתעתעת ופלואידית, העריכה מייצרת כאוס ואובדן שליטה, וארוחת ערב בין גבר ואשה יכולה להפוך לסצנת מתח ואקשן עמוסת דמויות שמביישת את סרטי המלחמה הגדולים. ואולם, למרות כישרונו כבמאי בתחום הכתיבה מתגלות חולשותיו. גם ב"אמא!" הוא נופל קורבן לרעיונות גדולים, מייצר רגעים דידקטיים, שולל מהדמויות את היכולת לייצר חיבה או הזדהות (על אף ההופעות המצוינות) וכמו מכֶּה על ראשי צופיו פעם אחר פעם במסרים ואידיאולוגיות. כל אלה הופכים את "אמא!" לסרט הרבה פחות חכם ממה שהיה רוצה להיות עם נטייה קלה לטרחנות.

לכן צריך לעשות את ההפרדה. כיצירה קולנועית קשה להאמין שנראה משהו מרשים ובלתי נתפס כמו "אמא!" בקרוב. אם אתם מחפשים סרט בעל תנופה אדירה שלא עושה הנחות, הגעתם למקום הנכון. אבל מי שיצפה לסרט מתח פסיכולוגי, כזה שיספק כשעתיים של בריחה מהמציאות, עלול להתאכזב - מאוד.