מעורבות המדינה אינה הפיתרון לאלימות במשפחה

חברת הכנסת מרב מיכאלי עוררה סערה כאשר התבטאה בטלוויזיה האוסטרלית ואמרה כי "המשפחה הגרעינית כפי שאנחנו מכירים אותה היא המקום הכי פחות בטוח לילדים". לדברי מיכאלי, "המשפחה הגרעינית היא המקום שבו המשמורת שיש להורים על ילדיהם בתוך המבנה של הנישואים שעדיין מעניק שליטה מלאה לגברים, על הילדים ולעיתים קרובות גם על נשותיהם, הוא חלק מהכאב המתמשך בקרב ילדים".

עוד הוסיפה מיכאלי כי "לילד יכולים להיות יותר משני הורים, והם לא בהכרח חייבים להיות הוריו הביולוגים", וטענה עוד כי את הילדים צריכים לגדל לאו דווקא הוריהם הביולוגיים והמדינה צריכה לקבוע חוקים שיגדירו מי ראוי להיות הורה.

דבריה של מיכאלי גררו תגובות נסערות ברשתות החברתיות, ואולם, לא ברור מדוע הדברים יצרו התלהמות שכזו. האם מדובר בתוכן הדברים? בדוברת? ואולי בחדשנות  שבהם? שהרי לעיתים קרובות עולה בקרב רבים מאיתנו המחשבה "'מוזר שלרישיון נהיגה צריך לעבור שיעורים וטסט אבל להורות אין כל דרישות מקדימות...".

הנתונים במדינת ישראל מראים כי לפחות ילד אחד מכל שישה עובר התעללות נפשית או פיזית או רגשית או מינית בביתו. עוד מצביעים הנתונים על כך שבמדינת ישראל ישנם לפחות 300,000 ילדים ונוער המוגדרים בסיכון, וכי בכל יום 96 תיקים נפתחים במשטרה על אלימות במשפחה. נתונים אלו, שלרובנו נוח להדחיק, מראים כי במקום לדחות את דבריה של מיכאלי על הסף יש לקחת אותם ברצינות, ולנסות להבין מהן הבעיות - כי הן קיימות - גם אם לא כפי שמציגה אותן מיכאלי מתוך תפיסת עולם מיגדרית, ולחשוב על פתרונות ראויים, כאשר חקיקה היא פחות הכיוון הנכון, חרף אהבתה של מיכאלי ודומיה להתערבות מסיבית של המדינה בחיי האזרחים, מה שמייצר חלק גדול מאוד מהבעיות (לרבות יוקר המחייה ועוד).

באקדמיה, ובקרב חלקים נרחבים מהציבור, ישנה כבר הבנה כי ישנם סוגים שונים של הורות. יותר ויותר אנשים רואים את ההורה האפקטיבי, זה שמגדל ותומך, כעדיף על פני ההורה הביולוגי – במידה ואותו הורה ביולוגי איננו נוכח בחייו של הילד.

אלא שגם בדבריה הנכונים ברובם של מיכאלי ישנו כשל. במקום שבו מיכאלי רואה את המדינה כפיתרון, המדינה היא דווקא הבעיה. שכן, כאשר המדינה מתערבת ישנו שיבוש המתבטא במעורבות משטרה, רשויות הרווחה ובתי המשפט.

הפיתרון הנכון הוא כי המדינה תעודד עריכת הסכמי ממון וחיים משותפים, כמו גם הסכמי קדם נישואין, וכן תעודד פנייה להדרכות הורים והדרכות בגידול ילדים.

המעורבות הכופה והפטרנליסטית שמציעה מיכאלי איננה הדרך הנכונה. על המדינה להציג את היתרונות שבהסדרת היחסים הכספיים בין הצדדים, ולצ'פר באמצעות מערכת המס או בדרכים אחרות הורים שיעברו הדרכת הורים - ולא יותר מכך. כך ייפתרו חלק גדול מהבעיות הנוצרות במבנה הקיים של המשפחות הגרעיניות ה"נורמטיביות" בישראל.

את הבעיה המרכזית בהקמת משפחה בישראל, שהיא השליטה של הדין הדתי על נישואין וגירושין, יש להעלים.

לסיכום: הפיתרון הנכון הוא פחות מעורבות של המדינה מחוץ לבית, ויותר עזרה וקידום המשפחה - כל המשפחות - בתוך הבית פנימה.

הכותב עומד בראש משרד עריכת דין ארתור שני, העוסק בדיני משפחה, ירושה וניהול הון משפחתי