רוקדים בעזרת השם: האנסמבל שכל רקדניו גברים

"כשלמדתי בישיבה 14 שעות תורה ביום, משהו בי התעורר ומשהו אחר מת", אומר אייל עוגן, רקדן ב"אנסמבל כעת", להקת מחול יהודי עכשווי של גברים דתיים.

"בתיכון הייתי ספורטאי, ולפני הצבא הרגשתי שאני חייב להכיר את העולם החילוני, לשחרר איזה שד. הלכתי לדיסקוטקים ועפתי שם, גיליתי שיש לי קואורדינציה וחוש קצב. בצבא הייתי חייל מעולה אבל הרגשתי לא קשוב לגוף שלי, וכשהשתחררתי אמרתי, ‘יאללה, בוא ננסה לרקוד’, אולי אמצא קשר עמוק לגוף”.

אייל עוגן מתוך ההפקה חד"פ | צילום: שמעון פינטו

תורת הסוד והאקסטזה

אחרי השירות הצבאי שהסתיים בגיל 24 נאלץ עוגן לחזור לישיבה להשלים את מחויבויותיו. תוך כדי חיפש מקום ללמוד לרקוד והגיע אל החוג של רונן יצחקי, כוריאוגרף ורקדן חילוני שלימד גברים דתיים לרקוד. כשהחוג התפרק, הציע עוגן להקים מקום שיאפשר לגברים לרקוד ויצחקי לקח את היוזמה בשתי ידיים. "כשהוא פגש את הקבוצה של הדתיים, משהו נדלק אצלו באופן שבו אנחנו זזים ובעולם שלנו והוא הבין שזה האזור שהוא רוצה לפעול בו".

היום מנהל יצחקי את עמותת "בין שמים לארץ" המחברת בין מחול ליהדות, שבמסגרתה הקים את בית הספר למחול לגברים "כל עצמותיי תאמרנה" שאותו מנהל עוגן בשלוש השנים האחרונות, את "אנסמבל כעת" הכולל ארבעה רקדנים, ואת פסטיבל "בין שמים לארץ" המחבר בין עולם המחול העכשווי לבין עולם ההתחדשות היהודית.

הפסטיבל שיתקיים בפעם השמינית בז'ראר בכר בירושלים ב־2–9 בנובמבר, ייפתח בערב חד־פעמי של האנסמבל למיקס של יצירות שלהם. ב־6 בנובמבר יעלה המופע "רטט", מופע מחול אינטימי בהשראת הסיפור על ארבעה תלמידי חכמים שנכנסו לפרד"ס (פשט, רמז, דרש, סוד), מושג הקשור לתורת הסוד היהודית.

"זה משהו שהתחלנו לחקור ולא חשבנו שייצא ממנו מופע", מספר עוגן. "הרבה תרבויות משתמשות ברטט כמדיטציה או עבודה רוחנית פנימית. אז רטטנו ועלו הרבה דברים והבנו שזה יכול לעלות על במה. ברטט לא יודעים מה ייצא ברגע הבא. וזה מידבק. בסוף ההופעה אנשים עומדים ורוטטים. זו אקסטזה”.

מתוך הפקה מחול חצות | צילום: נועם מושקוביץ

ואיך זה מתקשר ליהדות ולסיפור על תלמידי החכמים?

"שלושה מתוך ארבעת התלמידים שנכנסו לפרד”ס, שהוא אזור תודעתי מאוד עמוק ומסוכן בתורה — השתגעו, ורק רבי עקיבא אחד נכנס ויצא בשלום. הרגשנו שלרטוט הרבה זמן זו כניסה לפרד”ס, ואנחנו צריכים להיות מאוד אחראים כדי לצאת משם בשלום. סיגלנו לעצמנו טכניקות ושיטות לשמור על שפיות וגם עזרה אחד לשני לצאת מזה".

אייל עוגן: "בעולם אחר הייתי רוצה לרקוד עם נשים, אבל אני מאוד שלם עם מי שאני ואיך שאני חי ומודע למחיר שיש לבחירה שלי” | צילום: מורן מינץ

לא רוקדים כמו ברסלבים

עוגן (38), נשוי ואב לשניים, מתפרנס ממחול ורוקד מדי יום חמש שעות בסטודיו. לדבריו, אשתו דחפה אותו ונתנה לו את הכוח מההתחלה. "אנסמבל כעת" מופיע ללא הפסקה ובעיקר מול קהל מעורב חילוני, אבל לרקוד עם נשים - לא בא בחשבון. "בעולם אחר הייתי רוצה לרקוד עם נשים, אבל אני מאוד שלם עם מי שאני ואיך שאני חי ומודע למחיר שיש לבחירה שלי".

התכנים והרעיונות רק מעולם הדת?

"אנחנו מאוד מחוברים ליהדות ולעבודת השם וזו רוח האנסמבל שלנו. זה בלתי אפשרי שנתחיל לזוז ולא יעלו אסוציאציות יהודיות, אבל יש דברים שצומחים מהגוף. כמובן שיש מחוות מהעולם הדתי, אבל לא יראו אותנו מתפללים או רוקדים כמו ברסלבים. אנחנו עושים טוויסטים לעולם היהודי, ואין מחוות תפילה וריקודי חתונות".

על הבמה הם לא חובשים כיפה, וכל חברי האנסמבל מגיעים מאותו זרם דתי ומתגוררים בתקוע. "בתחילת הדרך חששתי לספר לאבא שלי ולא הזמנתי אותו להופעות, אבל מאז הרבה רבנים באים ללמוד, כולל אבא שלי בעצמו".