האם הגרמנים צריכים לחפש זווית חדשה?

בספרו המצוין על הרנסנס של הכדורגל הגרמני, "Das Reboot: How German Football Reinvented Itself and Conquered the World", רפאל הוניגשטיין מביא את סיפורו של כריסטיאן גוטלר, ממציא ברלינאי ששנים תהה מדוע הכדורגל הוא שונה מפעילויות ספורטיביות ותרבויות אחרות.

"אני משוגע על ספורט. אני משחק ביליארד, גולף, כדורגל וטניס", אמר גוטלר להוניגשטיין. "אני גם עשיתי דוקטורט במוזיקה והתאמנתי בגיטרה, צ'לו, פסנתר כל יום כילד. ותמיד שאלתי את עצמי שורה שאלות - מדוע ספורטאים בענפים בודדים מתאמנים יותר שעות ביום וביותר אינטנסיביות מאשר כדורגלנים? למה, שלא כמו מוזיקאים וטניסאים, כדורגלנים לא משתפרים ברמה הטכנית בשנות העשרים לחייהם? ומדוע הפילהרמוינת של הלסינקי, היכן שאחי הוא המנצח, יכולה נגן במשך שעתיים ללא טעות אחת אבל הכדורגלנים הטובים בעולם לא יכולים שלא לטעות, מספר פעמים, ב-90 דקות?"

אלו שאלות שרבים בכדורגל הגרמני שאלו את עצמם. על השאלה הראשונה ענה ראלף ראנגניק, מנהלה הספורטיבי של RB לייפציג שלמד ספורט באוניברסיטה עם מאמנים אולימפיים, מאמני כדורעף ומאמני ענפים אחרים. ראנגניק הגיע למסקנה שכדורגלנים צריכים להתאמן יותר על יכולות אישיות ובכל מקום שהגיע אליו הנחיל "מוסר עבודה אולימפי". העובדה האישית של כל שחקן עונה גם על השאלה השנייה לגבי שיפור טכני של שחקנים בגילאים 20+.

על השאלה השלישית ענה גוטלר על ידי בדיקת תבניות המסירה במאות משחקים. הוא הגיע למסקנה שהמשחק כל כך מסובך ומורכב - שהוא בעצם בנוי מטעויות. וכמובן שאי אפשר לתקן טעויות במהלך משחק. כששחקן מוסר את הכדור למקום הלא נכון, זה לא שהוא יכול לעצור את כולם ולבקש לנסות לעשות את אותה מסירה. כתוצאה מכך כדורגלנים, לפי גוטלר, צריכים למצוא את הפתרון המושלם במצב בלתי ניתן לצפייה. ומאחר שהזמן שיש להם על הכדור הוא קצר ו-80% מהפעולות שלהם עם הכדור הוא מסירתו (בדרך כלל מ-7-8 מטרים), גוטלר חשב על מכונה שתוכל לאמן את הכדורגל על מציאת פתרונות במצבים בלתי ניתנים לצפייה.

הוא חסך כסף מעריכת פרסומות, שכנע חבר להשקיע איתו ברעיון שלו ובמחסן במזרח ברלין (שפעם היה שייך לשטאזי, המשטרה הסודית של המשטר הקומוניסטי במזרח גרמניה) בנה אבטיופס למכונה שמשחררת כדורים לשחקן ומורה לו לאן למסור את הכדור חזרה. המכונה קיבלה את השם Footbonaut והיא בגדול חדר. מכונת הכדורגל הזו עולה 1 מיליון יורו והיא משחררת כדורים מתוך ריבועים לשחקן שעומד במרכז החדר. השחקן צריך לעצור את הכדור ולמסור אותו לריבוע המואר במינימום של 2 שניות (או פחות). מה שנראה כמו תנועה אחת של קבלה, סיבוב ושחרור.

המכונה הזו היא כלי עזר וכלי אימון לבודדים או מספר שחקנים.

בבורוסיה דורטמונד רכשו את המכונה הזו ב-2012. בהופנהיים גם. היא נהפכה לכלי חישוב בחידוד הכישור הכי חשוב של שחקן כדורגל בימנו - קבלת כדור ושחררו. לפי הסיפורים, מרקו רויס ומריו גצה כל כך אהבו את המכונה שהם היו מגיעים בזמנם החופשי - בערב, כדי לשחקן איתה.

כשמריו גצה כבש את שער הניצחון בגמר מונדיאל 2014 עם השתלטות על הכדור, סיבוב ובעיטה למקום הנכון - גוטלר קיבל עשרות, אם לא מאות, הודעות. כינו את השער של גצה - "שער Footbonaut". וגצה אף הסכים עם ההגדרה הזו. הוא חידד את כישוריו במכונה של גוטלר ואלו סייעו לו ברגע הכי קריטי של הכדורגל הגרמני מאז 1996.

האירוניה היא שכשגוטלר פנה לאוליבר בירהוף, הג'נרל מנג'ר של נבחרת גרמניה, החלוץ לשעבר דחה אותו בעדינות. אבל למזלנו, בכדורגל הגרמני יש מספיק אנשים שמחפשים את היתרון התחרותי והוא מצא למי למכור את ה-Footbonaut. ובסופו של דבר, זה עזר לבירהוף ולהתאחדות הגרמנית.

מערכת מסובכת

כדורגל הוא מערכת מסובכת. לפי בדיקה של מספר אקדמאים - לפחות 50% מהשערים מגיעים "במקרה". מטעות של בלם, קפיצה מוזרה של הכדור לדשא, כדור גבוה שנפל לא נכון על הרגל של החלוץ והתגלגל לקשר שרץ מאחורה. הגרמנים אספו המון מספרים כדי להוכיח את הרנדומליות הזו. והם עשו זאת כדי שאפשר יהיה לכמת בכמה ובמה אפשר לשלוט.

אז הגרמני, בנו מערך טיפוח שחקנים שונה לחלוטין ממה שהכירו, ביססו את תורת האימון על קונספטים שונים לחלוטין ממה שהכירו, התחילו לדבר על כדורגל בצורה שונה לחלוטין וגם בנו מכונות כדי לצמצם את הרנדומליות.

שינוי כזה, דבר כזה, לא היה יכול להיות לקרות בלי תרבות שספוגה בספורט ובערכים ספורטיביים. ההליך הזה לא היה יכול לקרות בלי שיעורי כדורגל בבתי ספר, שקורים בגלל משאית של ההתאחדות לכדורגל הגרמנית מגיעה לבית ספר עם ציוד ומאמנים.

עונה קשה

המועדונים הגרמנים חווים עונה קשה באירופה - הם מקום 11 מבחינת צבירת ניקוד של אופ"א העונה.

ויש לכך הרבה סיבות. ואולם, כשמסתכלים על הקבוצות הטובות בעולם כיום - אז כמעט בכל אחת יש נציג גרמני. השחקן הצעיר (עד גיל 21) הכי פורה בחמש הליגות הבכירות העונה הוא גרמני (לירוי סאנה, מנצ'סטר סיטי), המנוע של ריאל מדריד הוא גרמני (טוני קרוס), הברק של ארסנל הוא גרמני (מסוט אוזיל), השוער של ברצלונה הוא גרמני (טן שטגן), סגנון של ליברפול הוא גרמני (יורגן קלופ), אחד מהשחקנים החשובים במערך של יובנטוס הוא גרמני (סמי חדירה) וכן הלאה וכן הלאה.

הקבוצות הגרמניות, בעיקר בגלל שאינן בבעלות מיליארדרים, מתקשות לשמור את הכישרונות הגדולים - בעמדת המאמן ובעמדות על המגרש. הידע עובר מהר בין המדינות, יתרונות יחסיים מתבטלים. ובגרמניה מקיימים דיונים על הדעיכה של המועדונים בתחרויות האירופאיות. חוקרים את הנושא, הכל על השולחן. זה חלק מהתפיסה הגרמנית כיום - ביקורת עצמית, חקירה מדעית, רצון לשנות. ובסופו של דבר, למרות "המשבר" הזה, כשמסתכלים על נבחרת גרמניה - היא עדיין הפייבוריטית הברורה לזכייה באליפות העולם שתערך ברוסיה הקיץ. זה בעיקר בזכות החשיבה החדשה.