השופט כבוב רתם את הדין האמריקאי להגנה על חברות שנסחרות במקביל בישראל ובחו"ל

בפסק דין תקדימי, שופט המחלקה הכלכלית חאלד כבוב חסם בשבוע שעבר כמעט לחלוטין את מסלול התביעות הייצוגיות נגד חברות דואליות בעניין הפרות חובת דיווח. זה קרה כשכבוב סילק על הסף בקשה לאישור תביעה ייצוגית שהגיש דויד כהן באמצעות עורכי הדין אמיר שאשא וליאור צמח נגד חברת טאואר סמיקונדקטור ונגד עשרה נושאי משרה בחברה. אילו מדובר היה בחברה הנסחרת בתל אביב בלבד לתביעה היה סיכוי טוב להתברר. כבוב "חילץ" את טאואר בכך שהחיל עליה, לעניין האחריות, את הדין האמריקאי, בהיותה רשומה למסחר גם בארה"ב.

התביעה עסקה בהטעיית מחזיקי ניירות הערך. הטענה היתה שהחברה ונושאי המשרה בה הטעו את ציבור המשקיעים בכך ששיפרו באופן מלאכותי את דו"חותיה הכספיים, כך שנגרם להם נזק בכ־338 מיליון דולר. המבקש ביקש להחיל לעניין האחריות את הדין הישראלי. הדין האמריקאי מחייב הוכחת מרמה מצד החברה ונושאי המשרה, וזהו מכשול בלתי עביר כמעט. הדין הישראלי מסתפק בעובדות שאינן שנויות במחלוקת — הדיווח המטעה והנזק שנגרם, קריסה משמעותית של המניה.

משיכת חבל משפטנית

טאואר היא חברה דואלית, וכל צד משך את החבל לכיוון שהיה נוח לו יותר. עורכי הדין שאשא וצמח רצו להחיל את הדין הישראלי, המחמיר עם הנתבעים ומקל על התובעים. לעומתם, מייצגי טאואר ורואי החשבון (בריטמן אלמגור זהר) ד"ר גיל אוריון ורוני ברקמן טענו לדין האמריקאי, שמקל על הנתבעים ומחמיר עם התובעים, בגלל דרישת הוכחת המרמה. 

כאבוב. ההחלטה להחיל את הדין האמריקאי סייעה לטאואר | צילום: אוראל כהן

כבוב נסמך על עמדת רשות ניירות ערך ותכלית הרישום הכפול. ב־1998, לנוכח הצטמצמות ההנפקות וגיוסי ההון בבורסה הישראלית, במקביל לנהירת חברות ישראליות ומשקיעים ישראלים לשוקי הון בחו"ל, נחקקו תמריצים שנועדו לעודד חברות — ישראליות וזרות — להירשם בישראל. בין היתר ניתן להן שחרור חלקי מהרגולציה והבירוקרטיה הישראליות. במילים אחרות, חברות כאלה נסחרות בתל אביב אבל כפופות לרגולציה הזרה. כיום רשומות למסחר בתל אביב כ־80 חברות דואליות, ובהן טבע, אלביט, פרטנר, סלקום, פריגו, קנון, מיילן ובי־קום של שאול אלוביץ'.

הדו"ח השנתי האחרון של רשות ניירות ערך קובע כי "עשרות חברות ישראליות, דוגמת צ'ק פוינט, מלאנוקס, וויקס, סייברארק ועוד, נמנעות מלגייס כסף בבורסה בתל אביב, וזאת למרות הסדר הרישום הכפול שפוטר אותן כמעט לחלוטין מהוראות חוק ניירות ערך הישראלי.

בכוונת הרשות לבחון דרכים לגרום לחברות אלה להירשם למסחר גם בישראל". שאול ברונפלד, שהיה מנכ”ל הבורסה, סיפר בוועדת הכספים: "הלכתי לגיל שויד מצ’ק פוינט והוא אמר לי במפורש שאין טעם שנדבר לפני שהחוק והתקנות יבטיחו שלא נידרש לשום דבר מעבר למה שבארה"ב". בעניין זה מעיר כבוב: "ברי, כי החלת הדין הישראלי על סוגיית האחריות לא תקדם זאת".

במקרה של טאואר טען התובע שזיקתה לישראל מלמדת שיש להחיל עליה את הדין הישראלי. החברה התאגדה בישראל, יש לה כאן מפעל ומשרדים וסדרות האג"ח שבהן נמצא הפרט המטעה הונפקו בישראל. לזכות התובע עמדה גם עמימות לשון החוק. נכון להיום, מסכים כבוב, חוק ניירות ערך אינו כולל הוראה מפורשת המסדירה את שאלת האחריות על הפרת חובות הדיווח של חברות דואליות.

"הפרדה משוללת היגיון"

למרות זאת החליט כבוב להחיל את הדין האמריקאי. כבוב נותן משקל מכריע לעמדת הרשות מיולי 2016 שלפיה "פרשנות תכליתית של הסדר הרישום הכפול מחייבת את המסקנה כי תביעות אזרחיות המתנהלות בישראל כנגד חברות דואליות בטענה כי בדיווחיהן היה פרט מטעה יש לברר לפי כללי האחריות של הדין הזר".

כבוב קיבל את טענת החברה כי "הפרדה בין כללי הדיווח לכללי האחריות היא מלאכותית ומשוללת כל היגיון". לעניין זה, העירה השופטת רות רונן בתיק אחר: "שתילת כללי האחריות הישראליים לתוך מערך כללי הדיווח של הדין הזר אינה רצויה".

הסיפור עדיין לא תם. כבוב אמנם מחק את הבקשה נגד טאואר, אבל רואי החשבון שלגביהם לא חלים תמריצי הרישום הכפול עדיין בסיכון. כבוב אמור להחליט בקרוב אם יישאו הם לבדם, וליתר דיוק חברות הביטוח שלהם, בנזקי הדיווח המטעה.