אחרי 20 שנה "רצח" של חנוך לוין חוזר לבמה בישראל
מאז עלה לראשונה ב־1997, נעדר "רצח" הסנסציוני של חנוך לוין מבימות ישראל. אילאיל סמל, בתו של מנכ"ל הקאמרי לשעבר, החליטה להשיב אותו לאור הזרקורים
"יש מעט מאוד מחזות שבכל פעם שאני קוראת אותם זה אגרוף בבטן, ו'רצח' של חנוך לוין הוא אחד מהם", אומרת אילאיל סמל, מאסטרנטית לבימוי באוניברסיטת תל־אביב. 20 שנה לאחר שהועלה לראשונה בקאמרי, מחזהו של לוין חוזר לבמה בניצוחה של סמל, ובשיתוף צוות יוצרים־סטודנטים משני צדי הסכסוך. ההצגה המורכבת מסדרת רציחות, כולם קשורים לסכסוך הישראלי־פלסטיני, נחשבת לאחד הטקסטים הפרובוקטיביים שנכתבו לתיאטרון הישראלי, והיא תעלה החל מיום חמישי (16.11) למשך עשרה ימים בתיאטרון אוניברסיטת תל־אביב.
אין שלום, רק הפסקות אש
אילאיל היא בתם של מנכ"ל הקאמרי היוצא נעם סמל והסופרת והמחזאית נאוה סמל, וכמי שנושמת תיאטרון מינקות, הסיפור של העלאת ההצגה בקאמרי בשנת 1997 בבימויו של עמרי ניצן, זכור לה היטב, אף שהיתה רק בת שבע ונחשפה אליו רק כמה שנים מאוחר יותר דרך קלטות וידיאו. "חנוך כתב אותו בתגובה לאירועים אקטואליים באותה תקופה, כמו מנהרות הכותל ורצח רבין", היא נזכרת. "זו כתיבה מהקרביים, ועם זאת עדיין מאוד 'לוינית'. פינו מקום ברפרטואר במיוחד להצגה הזו, ויום לפני הפרמיירה היה פיגוע גדול. לצערנו, זה עדיין מתכתב עם המציאות. כשלוין כתב את המחזה, למילה ‘שלום’ עוד היה טעם שונה. הדור שלנו לא חווה אף פעם חתימה על הסכם שלום, רק הפסקות אש, אז לנו זה אומר משהו אחר".
סמל בחרה להעלות את ההצגה עם צוות יוצרים מעורב בשפות עברית וערבית (בליווי כתוביות), כאשר בין השחקנים נמצא גם קרלוס גרזוזי, שישחק בעונה הקרובה של "פאודה". "אחד הדברים שהיו לנו הכי חשובים הוא שהטקסטים של הדמויות הערביות ייאמרו בשפת האם שלהן. בהצגה המקורית שיחקו מכרם חורי וסלים דאו שני פועלי בניין, ושוחחו בעברית על נשים. פה השחקנים מדברים בשפה שלהם ונותנים לזה חיים. בעיניי, הקינה של האב על בנו חייבת להיות בערבית. ניסינו למצוא שילוב בין מילים מדוברות יומיומיות וכאלה שפחות. זה טקסט פיוטי, לא ריאליסטי. פנינו לליליאן ברטו (אלמנתו של לוין ובעלת הזכויות - מנ"ש), והיא נתנה לנו רוח גבית, מה גם שהאוניברסיטה היא מקום מיוחד מבחינת המגוון האנושי וידעתי שזו הזדמנות לעבוד על המחזה מנקודות מבט שונות של אנשים. התחושה שקיבלתי היא שיש תשוקה מאוד גדולה לקרב עכשיו את לוין ליוצרים צעירים שיתמודדו ויעלו פרשנות עכשווית ומעניינת. זה מחזה חריג במובן הזה, הוא סוג של אפוס מקומי. כתיבה כזו מהבטן לא נוכחת היום בתיאטרון, בטח לא ברפרטוארי".
בקרוב לא יהיה פה מקום
בעוד בחו"ל "רצח" הוא אחד המחזות המופקים ביותר של לוין - והוצג בין השאר בניו יורק, לונדון, שבדיה, פולין וגרמניה — מאז ההפקה המקורית של הקאמרי לא הועלה "רצח" בישראל אפילו פעם אחת. אצל סמל וצוותה, בשונה מההפקה הגדולה של 1997, מדובר בעבודת אנסמבל קאמרית בחלל שהוא קופסה שחורה עם שישה שחקנים שמחליפים דמויות - רוצחים וקורבנות. "זה מתכתב עם הקונספט של מעגל הדמים", מסבירה סמל את הקו האמנותי. "ככה אפשר לראות איך דור אחרי דור ממשיך באותו מסע נקמה, ערבים משחקים יהודים ולהפך. ההצגה מאוד מושפעת מאמנות חזותית. המעצבת נועה אתגר ואני בנינו קונספט שמבוסס על אמנות פלסטית שהקירות הם ספק בית שרוף, ספק ציור אבסטרקטי. לאורך ההצגה הבמה הולכת ומתמלאת בגדים שמסמלים את הקורבנות, עד שעולה המחשבה שאם זה יימשך כך, כבר לא יהיה פה מקום”.
עד כמה את מערבת את ההורים?
"ההורים שלי מכירים היטב את 'רצח', ולכן באיזשהו שלב עשיתי חוצץ בינם לבין ההצגה, כדי שאוכל להצליח ליצור משהו חדש שלא מושפע מההצגה המקורית. עם זאת, את הקריאות הראשונות אני תמיד עושה בבית עם המשפחה. הם נותנים לי את ההערות הכי טובות".
לא התפרסמו תגובות לכתיבת תגובה