אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
לא רואים מגרש צילום: עמית מגל

לא רואים מגרש

בישראל יש 0.87 מגרשי ספורט ל־1,000 תושבים, מהיחסים הגרועים בעולם המערבי, אבל את הכסף הציבורי שכן יש לספורט, משקיעים דווקא באצטדיונים לקבוצות מקצועניות

13.11.2017, 09:00 | אוריאל דסקל

ברשויות המקומיות בישראל יש כ-6,700 מתקני ספורט ציבוריים מסוגים שונים. אם זה נשמע לכם מעט, אז זה בגלל שזה מעט. מדובר על ממוצע של 0.87 מגרשים ל-1,000 תושבים (באילת יש את מספר המגרשים הרב ביותר ל-1,000 תושבים - 3.13 ובנתניה רק 0.56 מגרשים ל-1,000 תושבים). ביחס למדינות המערב, מדובר במספרים עלובים. בגרמניה יש יותר מ-3.31 מגרשים ל-1,000 תושבים. כך גם ברוב מערב אירופה. באנגליה יש כ־1.57 מגרשים ל-1,000 תושבים ובממלכה מתלוננים ללא הפסקה שאין מספיק מגרשים.

קראו עוד בכלכליסט

כשמדברים על "בעיית תשתיות" בספורט הישראלי, מתכוונים לכך. עופר עיני, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ציין ש"אין מספיק מגרשים עבור כל הילדים שרוצים לשחק כדורגל" וראשי ענפים אחרים גם כן מעידים שאין מספיק מגרשים ומתקנים זמינים לצעירים כדי שיתנסו בענף כלשהו בזמנם החופשי. אחת מהבעיות העיקריות בנושא המגרשים היא העובדה שלא ממש יודעים כמה מגרשים יש. לפי חברת Playkers, שמתמחה בשידוך מגרשים לקבוצות שחקנים חובבנים, רשויות מקומיות אפילו לא מנהלות מאגר נתונים מלא. , צילום: עמית מגל כשמדברים על "בעיית תשתיות" בספורט הישראלי, מתכוונים לכך. עופר עיני, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ציין ש"אין מספיק מגרשים עבור כל הילדים שרוצים לשחק כדורגל" וראשי ענפים אחרים גם כן מעידים שאין מספיק מגרשים ומתקנים זמינים לצעירים כדי שיתנסו בענף כלשהו בזמנם החופשי. אחת מהבעיות העיקריות בנושא המגרשים היא העובדה שלא ממש יודעים כמה מגרשים יש. לפי חברת Playkers, שמתמחה בשידוך מגרשים לקבוצות שחקנים חובבנים, רשויות מקומיות אפילו לא מנהלות מאגר נתונים מלא. | צילום: עמית מגל כשמדברים על "בעיית תשתיות" בספורט הישראלי, מתכוונים לכך. עופר עיני, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ציין ש"אין מספיק מגרשים עבור כל הילדים שרוצים לשחק כדורגל" וראשי ענפים אחרים גם כן מעידים שאין מספיק מגרשים ומתקנים זמינים לצעירים כדי שיתנסו בענף כלשהו בזמנם החופשי. אחת מהבעיות העיקריות בנושא המגרשים היא העובדה שלא ממש יודעים כמה מגרשים יש. לפי חברת Playkers, שמתמחה בשידוך מגרשים לקבוצות שחקנים חובבנים, רשויות מקומיות אפילו לא מנהלות מאגר נתונים מלא. , צילום: עמית מגל

כשמדברים על "בעיית תשתיות" בספורט הישראלי, מתכוונים לכך. עופר עיני, יו"ר ההתאחדות לכדורגל, ציין ש"אין מספיק מגרשים עבור כל הילדים שרוצים לשחק כדורגל" וראשי ענפים אחרים גם כן מעידים שאין מספיק מגרשים ומתקנים זמינים לצעירים כדי שיתנסו בענף כלשהו בזמנם החופשי. אחת מהבעיות העיקריות בנושא המגרשים היא העובדה שלא ממש יודעים כמה מגרשים יש. לפי חברת Playkers, שמתמחה בשידוך מגרשים לקבוצות שחקנים חובבנים, רשויות מקומיות אפילו לא מנהלות מאגר נתונים מלא.

. . .

Playkers זו חברת סטארט-אפ שעושה קישור טכנולוגי של קהילות למתקני ופעילויות הספורט בעיר. הפלטפורמה יוצרת זירה אינטרנטית המתווכת בין תושבים העוסקים בספורט חובבני (כדורגל,כדורסל, וכו') להתארגנות קבוצות ובמקביל מאפשרת פלטפורמה ליצירת קשר, הזמנה, ותשלום דיגיטלי של המגרשים בעיר. בצד השני ישנה מערכת לניהול, בקרה, ובינה עסקית לרשותה של כל עירייה המאפשרת לייעל את המערך התפעולי ולקבל תובנות קונקרטיות, שיווקיות, ובעלות ערך לקהילה.

לפי המייסד של פלייקרס, איתי נדב "הרשויות המתקדמות ביותר, ומדובר בבודדות בלבד – מנגישות את מאגר מתקני הספורט בעיר בתצורה טבלאית וסטטית באתר אגף הספורט של הרשות. חלקן מייעדות אך נגישות טלפונים באמצעות אנשי קשר בודדים בעלי זמינות נמוכה ומוגבלת למענה אודות מתקני ספורט רבים - כך הנוהל בעיריית ראשון לציון, עיריית תל אביב-יפו ואף רמת גן). אופן הנגשה זה מקשה מאוד על תושב או קבוצת חברים הרוצים למצוא מתקן ספורט בו יוכלו לשחק."

ללא דגיטיליזציה

הזמנה דיגיטלית של מתקני ספורט לא ניתנת לביצוע באף לא אחת מן הרשויות המקומיות וכך גם במגרשים הפרטיים. מערך ההזמנה כולו מתבצע טלפונית בלבד ומתקנים רבים מקבלים כתשלום על המגרש כסף מזומן או שיקים. כלומר, בשנת 2017 אין אפשרות תשלום באשראי במתקני הספורט בישראל. כמו כן, תשלום מבוזר של כל שחקן מול מציע השירות לא קיים אף הוא, התשלום הוא חד פעמי לסכום במלואו. "במילים פשוטות רק נציג אחד של הקבוצה חייב לשלם עבור כל הקבוצה טרם המשחק במתקן ובתוך כך לקחת סיכון שמלוא הסכום לא יוחזר לו (שחקנים שלא יתקזזו איתו או יבטלו ברגע האחרון ולא יגיעו לשחק)" אומר נדב.

בנוסף, מתקנים רבים מאפשרים הזמנת מתקן בהתנייה דרקונית בלבד של מינימום חצי שנה או שנה, בתוספת דרישות רבות של מסמכים שונים לחתימה ע"י כלל שחקני הקבוצה (20 שחקנים ויותר).

ע"פ דוח מבקר המדינה שבוצע בשנת 2014 היו חסרים מאות מגרשי ספורט לתושבים ואלפי מתקנים היו ללא פיקוח נאות - מה שהיווה סכנה לחיי הציבור. ב-2012 אלון רונן בן ה-15 נהרג במגרש בתל אביב לאחר שעמוד הסל קרס עליו.

כתוצאה מביקורת של מבקר המדינה שבוצעה ב־2014, משרד התרבות והספורט, מנהל הספורט והטוטו הודיעו כי ישקיעו 5.5 מיליארד שקל עד 2020 בבניית מתקנים. התוכנית מתקדמת באיטיות. רשויות מקומיות רבות לא הפנו משאבים לצורך העניין ומשרד הספורט לא עוסק במימון התוכנית. כחלק מהתוכנית נעשה מיפוי של מתקני הספורט, שמשתמשים בו כיום בטוטו - ואולם, רמת החשיפה של המיפוי לאזרחים היא נמוכה וכל מי שאי פעם ניסה לארגן חבר'ה לשחק כדורגל/כדורסל יודע שמדובר באתגר לא קטן.

כאמור, בישראל ־ למרות התוכניות הגדולות של שני משרדי ספורט ־ עדיין קיים היצע נמוך של כמות מגרשים ביחס למספר התושבים העוסקים בספורט – כנגד 6700 מתקני ספורט בארץ עומדים מעל ל־56% תושבים בני 21 ומעלה העוסקים בפעילות גופנית. כלומר, עבור כל 1000 תושבים יש לכל היותר מתקן ספורט אחד רלוונטי.

כסף יש. לא לאזרחים

שלא יהיה ספק - חלק מהמתקנים שצריך ברשויות הם בעלויות קטנות ביותר ביחס למתקנים הציבוריים שמשתמשים בהן קבוצות מקצועיות. לפי בדיקת כלכליסט, יותר מ-20% מההכנסות של קבוצות ליגת העל מגיעים מכספי ציבור כגון עיריות ומועצות מקומיות. וזה לא כולל את עלויות הבנייה ותחזוקה של מגרשים.

נתונים שהשיגה התנועה לחופש המידע מראים את כמות הכסף שמשקיעות חלק מהעיריות הגדולות במתקנים לכדורגל המקצועני, בזמן שהאזרחים שלהן לא זוכים לגישה למתקני ספורט מספקים. באר שבע, למשל, השקיעה 246,773,000 שקל בהקמת האצטדיון, בו משחקת הפועל באר שבע. ההכנסות השנתיות של האצטדיון בשנה הראשונה הפעילה שלו עומדת על 516,250 שקל (כלומר יקחו 478 שנה לכסות את העלויות של בניית האצטדיון אם יסתמכו רק על הכנסות מסחריות כדי לכסות את העלויות הקמה של האצטדיון). ההכנסות מתשלום על פרסום באצטדיון הולכות להפועל באר שבע והוצאות התפעול והאחזקה של האצטדיון עומדות על 5,688,520 שקל, כשהפועל באר שבע משלמים 1,043,258 שקל (כשהקבוצה מקבלת 3.7 מיליון שקל מהעירייה ב־2016. עלייה ניכרת מ־1.98 מילון שקל ב-2015.). בבאר שבע יש 0.75 מגרשים ל־1,000 איש.

בנתניה, באר שבע וחיפה הוציאו יותר מ־1.05 מיליארד שקל על אצטדיונים חדשים, כשממוצע המגרשים לתושבים בערים אלו עומד על 0.68 מגרשים ל־1,000 איש. וזאת בשעה ההוצאה הציבורית על האצטדיונים לא מפסיקה בבנייתם , צילום: ישראל יוסף בנתניה, באר שבע וחיפה הוציאו יותר מ־1.05 מיליארד שקל על אצטדיונים חדשים, כשממוצע המגרשים לתושבים בערים אלו עומד על 0.68 מגרשים ל־1,000 איש. וזאת בשעה ההוצאה הציבורית על האצטדיונים לא מפסיקה בבנייתם | צילום: ישראל יוסף בנתניה, באר שבע וחיפה הוציאו יותר מ־1.05 מיליארד שקל על אצטדיונים חדשים, כשממוצע המגרשים לתושבים בערים אלו עומד על 0.68 מגרשים ל־1,000 איש. וזאת בשעה ההוצאה הציבורית על האצטדיונים לא מפסיקה בבנייתם , צילום: ישראל יוסף

בירושלים, גם בה יש 0.75 מגרשים ל-1,000 תושבים, העלות השנתית של אצטדיון טדי עומדת על 2.54 מיליון שקל (ומשכורות של יותר מ-952 אלף שקל) כאשר ההכנסה מפעילות באצטדיון עומדת על 1.95 מיליון שקל (שכ-884 אלף שקל מגיעים מהמזנונים וכ-85 אלף שקל ממשרד הביטחון). בית"ר ירושלים, שמקבלת מהעירייה 1.3 מיליון שקל בשנה, משלמת עבור השימוש באצטדיון טדי 578 אלף שקל בשנה.

בחיפה יש 0.74 מגרשים ל-1,000 תושבים. אחד מהיחסים העלובים בישראל. זאת בעוד שהציבור מימן את רוב הקמת האצטדיון הענק בעיר (543 מיליון שקל) וגם מכסה את ההפסדים עלות התפעול של האצטדיון עומדת על כ־11 מיליון שקל על פי הדו”חות האחרונים, כשההכנסות מהאצטדיון - כולל תשלום השכרת המתקן - עומדות על כ־5 מיליון שקל).

בנתניה, שם יש רק 0.56 מגרשים ל-1,000 תושבים, יש אצטדיון שעלותו עומדת על 260 מיליון שקל (35 מיליון שקל הגיעו מהטוטו והשאר מהציבור). באופן נדיר, ההכנסות וההוצאות מאזנות את עצמן בנתניה - בעיקר בזכות שימוש יתר במגרש על ידי קבוצות מתל אביב ורעננה (לפי נתניה: בשנת 2016 לא נתקבלו הכנסות שכ"ד משטחי מסחר ומשלטי פרסום).

בנתניה, באר שבע וחיפה הוציאו יותר מ־1.049 מיליארד שקל על אצטדיונים חדשים בעשור האחרון כשהממוצע מגרשים לתושבים בערים אלו עומד על 0.68 מגרשים ל־1,000 איש. וההוצאה הציבורית על האצטדיונים, כאמור, לא מפסיקה בבנייתם. המצב לא טוב בהרבה בערים אחרות בישראל ובבת ים שוקלים עכשיו לבנות אצטדיון חדש ב־600 מיליון שקל, כאשר כמה ק"מ צפונה משם משפצים את אצטדיון בלומפילד ביותר מ־275 מיליון שקל.

המידע התקבל בעקבות בקשת חופש מידע שהוגשה על ידי הסטודנט גל קלינסקי מהפרקטיקום של התנועה לחופש המידע במרכז הבינתחומי, לכמה עיריות. עו"ד אור סדן, היועמ"ש של התנועה לחופש המידע מסרי: "המידע שהתקבל מאפשר לציבור להציץ באופן בלתי-אמצעי לאופן שבו מנוצל שטח האצטדיון להכנסה ומלמד גם על העלות הכרוכה בכך, מה שלבטח שופך אור גם על אופן ניצול תקציב הספורט העירוני. חוק חופש המידע הוא שמאפשר לציבור ללמוד על האופן האמתי שבו מנוצל הכסף הציבורי ולבקר את השימוש בו, עד לפרטים הקטנים".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות