אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
חברת אזורים ביטלה חוזה באיחור של שנה, ביהמ"ש: ההודעה תקפה

חברת אזורים ביטלה חוזה באיחור של שנה, ביהמ"ש: ההודעה תקפה

למרות הקביעה כי חברת הבנייה פעלה כדין מול הרוכשת, בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותה ועל ניסוח חוזה המכר שקבע לו"ז לא ריאלי

27.11.2017, 09:09 | עו"ד ליאורה יפת

פסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב דחה תביעה לאכיפת חוזה למכירת דירה במגדל חדש ברמת גן, וכלל תנאי שלפיו חברת "אזורים" תוכל לבטלו אם לא תצליח להוציא היתר בנייה בתוך שנה. השופט יונה אטדגי קבע כי הודעת הביטול של החברה תקפה אף שנשלחה לרוכשת באיחור אם כי חש אי-נוחות בקשר להתנהלותה.

חברת הבנייה תכננה לבנות מגדל ענק של 296 דירות באזור צומת עלית ברמת גן. בינואר 2013 היא חתמה עם הרוכשת על חוזה למכירת דירה תמורת כ-1.9 מיליון שקל, ובו תנאי שקובע כי העסקה תצא לפועל רק אם החברה תקבל היתר בנייה תוך 12 חודשים.

למעשה, החברה התחייבה בחוזה לשלוח לרוכשת הודעת ביטול אם ההיתר לא יתקבל וההסכם יבוטל כשלאף אחד מהצדדים לא תהיינה תביעות כלשהן, למעט החזר כספי תמורה.

בפועל מה שקרה הוא שהחברה הגישה בקשה להיתר בנייה רק במרץ 2014 – כ-14 חודשים לאחר חתימת ההסכם עם המבקשת – ועד היום עוד לא קיבלה אותו. שנה לאחר מכן החברה הודיעה לרוכשת על ביטול ההסכם.

בתגובה, הרוכשת הודיעה לחברה שהיא מתנגדת לביטול החוזה, ובהמשך היא הגישה לבית המשפט בקשה להצהיר שהחוזה תקף. בין היתר, הרוכשת טענה כי בכל השיחות שקיימה עם נציגי החברה לא נאמר לה שיש בעיה כלשהי בקבלת ההיתר. כמו כן, היא טענה כי החברה איבדה את זכות הביטול משום שלא מימשה אותה במועד שנקבע בהסכם.

מנגד, "אזורים" טענה שעשתה מאמצים רבים לקבלת היתר הבנייה, אך לא הצליחה בשל מורכבות הפרויקט, וגם בגלל שינויים רבים שנעשו בתוכנית המתאר ובדרישות ועדות התכנון, בשל חילופי תפקידים בעיריית רמת גן. בנסיבות אלה, לשיטתה, היא הייתה זכאית לבטל את ההסכם גם לאחר שחלף המועד שנקבע בו.

הדמיית המגדל בצומת עלית הדמיית המגדל בצומת עלית הדמיית המגדל בצומת עלית

ליצור פתחי מילוט

השופט אטדגי השתכנע שהצדדים המשיכו לראות בהסכם חוזה תקף עד למועד שבו אזורים שלחה את הודעת הביטול במרץ 2015. אל מסקנה זו השופט הגיע לנוכח האינטראקציה שהייתה בין הצדדים עד אז, וכן מניסוח הודעת הביטול של החברה. אלא שבניגוד לעמדת הרוכשת, השופט סבר שאין היגיון בכך שהחברה לא תוכל לעולם להשתחרר מהחוזה אם לא הודיעה על כך בתוך התקופה שנקבעה, שכן הדבר נוגד את הרעיון הבסיסי של חוזה-על-תנאי – ליצור "פתחי מילוט" לצדדים. השופט הוסיף כי הרוכשת לא הוכיחה שהחברה פעלה בזדון או ברשלנות, בעוד שהחברה הוכיחה כי עשתה מאמצים רבים וראויים להוצאת ההיתר, שלבסוף לא התקבל מסיבות שאינן תלויות בה. מכאן השופט הגיע למסקנה שהודעת החברה על ביטול החוזה נעשתה כדין.

עם זאת, השופט החליט שלא לחייב את הרוכשת בהוצאות משפט לנוכח התנהלותה של אזורים. ראשית, משום שהתקופה שצוינה על ידה בהסכם לשם מילוי תנאי לא היתה ריאלית מלכתחילה. שנית, משום שלא טרחה לפנות למבקשת בתוך תקופת התנאי, כדי לבדוק אם היא חפצה בהארכת התקופה, אלא נתנה לדברים "להתגלגל" שנה נוספת.

לפסק הדין

• ב"כ המבקשת: עו"ד גבי מיכאלי, עו"ד אלי יניר

• ב"כ המשיבה: עו"ד אילן סופר, עו"ד יונתן דורי

עו"ד ליאורה יפת עוסקת בדיני מקרקעין

** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

תגיות