רמ"י לא תקבל דמי היתר כיוון שהגישה את התביעה מאוחר מדי

בימ"ש השלום בחיפה דחה באחרונה את תביעתה של רשות מקרקעי ישראל נגד חברת "אלי רונן ואבי יוזמה ופיתוח", בה דרשה לחייב את החברה בהפרש דמי היתר בגין בנייה נוספת – בסך כ-326,000 שקל. השופט אורי גולדקורן קבע כי התביעה התיישנה, מאחר שהוגשה למעלה משבע שנים אחרי שעילתה התגבשה, וחייב את רמ"י לשלם לנתבעת 40,000 שקל שכ"ט עו"ד.

בשנת 2001 זכתה הנתבעת במכרז לפיתוח וחכירה של מגרש בחיפה למטרות מסחר. כשנה לאחר מכן היא כרתה עם רמ"י הסכם פיתוח, ולפיו המגרש יועמד לרשותה לתקופת פיתוח לשם בניית מבנים, ובהתאם היא שילמה לרמ"י דמי חכירה. כשנתיים לאחר מכן רמ"י גילה שהנתבעת מתכננת לבנות במגרש בנייה בשטח של כ-2737 מ"ר – כ-200 מ"ר יותר מהשטח שהותר לה בהסכם הפיתוח.

מבלי להיכנס לפרטי הפרטים, בשנים 2010-2003 נשלחו לנתבעת חמש דרישות לתשלום דמי היתר בגין בנייה נוספת, בסך משוערך של כ-388,000 שקל. בשתי הדרישות הראשונות (משנת 2003 ו-2007) נדרשה הנתבעת לשלם דמי היתר בשיעור 91%, ואילו בשלוש דרישות שהוצאו לאחר מכן (בשנים 2008, 2009, 2010) היא נדרשה לשלם דמי היוון בשיעור 31%, בסכומים של כ-173,000 שקל. כפי שיתברר מאוחר יותר, הסיבה להבדל הייתה טעות טכנית מצד בעלת תפקיד ברמ"י.

בשנת 2010 הנתבעת שילמה את דמי ההיתר על פי הדרישה החמישית, תחת מחאה, ואף הגישה נגד רמ"י תביעה בגין נזקים שנגרמו לה לטענתה עקב דרישת התשלום. רק לאחר תביעה זו של החברה, רמ"י גילתה שלמעשה עשתה טעות בשלוש הדרישות המאוחרות.

חיפה | צילום: אלעד גרשגורן

הנתבעת טענה שאין מקום לגלגל אליה את תוצאות הטעות הרשלנית של רמ"י, אך מנגד, רמ"י טענה שאין ליצור מצב אבסורדי שבו הנתבעת תוכל לנצל את הטעות כדי להימנע מתשלום תמורה הולמת עבור ניצול נוסף של קרקע.

בסוגיה זו השופט גולדקורן דחה את עמדת הנתבעת וקבע שרמ"י אינה כבולה לדרישות התשלום השגויות. בהקשר זה השופט ציין כי הנתבעת הייתה אמורה לדעת שמדובר בדרישות תשלום שגויות, בין היתר משום שקדמה להן דרישת תשלום נכונה מ-2007, והן מאחר שבהסכם הפיתוח הנתבעת התחייבה לשאת בדמי היתר עבור בנייה נוספת בשיעור של 91%.

"כוח תביעה קונקרטי"

אלא שהשופט קיבל טענה אחרת של הנתבעת, ולפיה תביעתה של רמ"י התיישנה. בהקשר זה הנתבעת טענה שעילת התביעה נולדה בספטמבר 2006 – המועד שבו היא הגישה לרמ"י את התכנית הסופית של הבנייה במגרש. בהקשר זה רמ"י טענה בין היתר כי עילת התביעה התגבשה עם משלוח דרישת התשלום השגויה הראשונה, אולם השופט הסביר כי "מירוץ ההתיישנות" מתחיל במועד שבו מתגבש בידי תובע "כוח תביעה", כלומר אפשרות של ממש להגיש תביעה ולזכות בסעד המבוקש. לגופו של עניין, השופט השתכנע כי חודש ספטמבר 2006 הוא אכן המועד שבו רמ"י אחזה ב"כוח תביעה קונקרטי" לדמי היתר בגין בנייה נוספת. לפיכך, התביעה נדחתה, כיוון שהוגשה באוקטובר 2013 – למעלה משבע שנים אחרי התגבשות העילה.

לפסק הדין

• ב"כ התובעת: עו"ד לינוי רוזנר

• ב"כ הנתבעת: עו"ד אריה להב-לוי

* עו"ד לידר רייכמן עוסקת בדיני מקרקעין

** הכותבת לא ייצגה בתיק.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"