אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
האלבום החדש של ביורק: האוטופיה המאכזבת צילום: רויטרס

האלבום החדש של ביורק: האוטופיה המאכזבת

באלבום החדש שלה ביורק יוצאת מתהומות הדיכאון אל האור — אבל לא כזה שנעים להסתכל עליו

29.11.2017, 08:18 | דנה קסלר

מכירים את זה שאתם מנסים לשמוע במחשב שיר שאתם לא מכירים והוא נשמע לכם מוזר, מבולבל ורב־שכבתי? אתם לא מצליחים להחליט אם זה מעניין או עושה כאב ראש, אבל בכל זאת נותנים לזה צ'אנס, ובסוף מגלים שאתם בעצם שומעים שני שירים במקביל, כי היוטיוב התחיל לנגן מעצמו באיזה טאב שהשארתם פתוח? ככה נשמע "Utopia", האלבום החדש של ביורק. רק שלא השארתם אף טאב פתוח.

אם האלבום הקודם של ביורק "Vulnicura" עסק בשברון לב, אחרי הפרידה הכואבת שלה מהאמן האמריקאי ואבי בתה מתיו בארני, באלבום החדש ביורק שוב מחבקת את החיים ואת האפשרות של מציאת אהבה חדשה. "זה אלבום הטינדר שלי", היא התבדחה בעוד מטאפורה שביורק זורקת לאנשים הפשוטים ממרום הביורקיות שלה.

עטיפת האלבום Utopia. אסופת סאונדים עטיפת האלבום Utopia. אסופת סאונדים עטיפת האלבום Utopia. אסופת סאונדים

עולם מקריפ ועתידני

האלבום מכיל כמה טראקים אופוריים בדרכם הביזארית והחלומית, כמו שני השירים הפותחים "Arisen My Senses" ו"Blissing Me" (בשני מספרת ביורק על שני גיקים של מוזיקה שמתאהבים אחרי שהם שולחים זה לזה קובצי MP3 של שירים), או שיר על הורות בשם "Tabula Rasa". אבל מרבית האלבום נשמע כמו חלום שלא בדיוק זוכרים, ושקשה מאוד לשחזר אם הוא היה טוב או רע.

עם שילוב של חלילים, שטיחי סינתים, סימפולים קוליים שעברו מניפולציית אולפן וקולות של ציפורים בוראת ביורק באלבומה החדש עולם שנשמע ימי־ביניימי ומקריפ מצד אחד ועתידני ומד"בי מצד שני. השאיפה של ביורק לחבר ביצירתה את עולם הטבע והטכנולוגיה היא כמובן לא חדשה. ברוב הקטעים זה נשמע די מפחיד ואפילו מטריד, אבל הכל יחסי. בהשוואה לאלבום הקודם, שבו השתכשכה בתהומות הדיכאון והייאוש, "אוטופיה" נשמע כמו מסיבה.

ביורק בהופעה, צילום: רויטרס ביורק בהופעה | צילום: רויטרס ביורק בהופעה, צילום: רויטרס

חלום בלהות אוורירי

נוסף ל־12 נגניות חליל איסלנדיות ביורק עבדה על האלבום הזה, כמו על קודמו, עם ארקה — אמן אלקטרוני צעיר מוונצואלה שהמוזיקה שלו נשמעת כמו חלום בלהות. לכן לא מפתיע שאין באמת הבדל כה תהומי בין האלבום הנוכחי לבין קודמו, כמו שביורק היתה רוצה שיהיה. "Utopia" הוא הרבה יותר אוורירי. זה אמור לספק איזו הקלה, אך בפועל מדובר בעוד אלבום של ביורק שקשה לצלוח.

הבעיה העיקרית באלבום התשיעי של ביורק היא שאין בו שירים. יש בו אסופת סאונדים שנשמעת רנדומלית — אם כי ברור שהיוצרת שקלה כל צליל וצליל בכובד הראש האופייני לה, ועליהם היא שרה (טוב, לא בדיוק שרה) במבטא איסלנדי מוגזם. כמו תמיד, ביורק שואפת לחדשנות, אבל בפועל האוטופיה שלה משעממת, מייגעת וארוכה כאורך הגלות.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות