מיזוג מזרחי-אגוד: לא לשפוך את התחרות עם המים

המיזוג הצפוי בין בנק אגוד לבנק מזרחי־טפחות זכה לפני כמה שבועות להתנגדות לא קולנית של שר הכלכלה אלי כהן שריכז את הרפורמה בבנקים מטעם שר האוצר משה כחלון. אחרי הודעת המיזוג כבר הגיעה הביקורת לטונים צורמים יותר מפיו של שר האוצר עצמו שאמר שלשום כי מדובר במיזוג "לא טוב שמצמצם את התחרות ולא מרחיב אותה".

אתמול הגיע רגע השיא של העליהום: יו''ר ועדת הכספים משה גפני הכריז כי "אם לא יחול שינוי בהתנהלות המפקחת על הבנקים אקדם הצעת חוק להפרדת הפיקוח על הבנקים מבנק ישראל". גפני גם הצהיר כי הוא ידאג "להדק את הפיקוח על פעולות המפקחת". גם כאן כולם הניפו את דגל התחרות.

מי שהיה שומע את ההצהרות של הפוליטיקאים ובעיקר את הקצב המסחרר בו כל אחד מהשחקנים בשיח הפוליטי־כלכלי מיהר להקצין את עמדותיו היה עלול לחשוב כי מדובר במיזוג בין בנק הפועלים לבין בנק לאומי. משקלו של בנק אגוד היה לפני עשור פחות מ־1.5% מסך המערכת הבנקאית. נחשו מה קרה בעשור האחרון? אכן צדקתם - הוא נותר על פחות מ־1.5%. אגב, ניתוח של פעילות הבנק לפי ענפים לא ישנה דרמטית את התמונה העגומה: למרות כלל הניסיונות להפוך לשחקן רלבנטי ולמשוך קהלים מסוימים ופלחי שוק לא ניכר שיפורבאף תחום: לא בקימעונאי, לא בעסקי וגם לא בדיור. יתרה מזו, בהיותו בנק קטן הוא הבנק הכי יקר.

יו"ר ועדת הכספים, ח"כ משה גפני | צילום: אלכס קולומויסקי

כולם מבינים שאין זה מצב מיטבי שבנקים גדולים יתמזגו לענק פיננסי שיזכה בכוח מופרז. אך במקרה זה מדובר על מיזוג של הבנק הקטן ביותר עם הבנק הרביעי או החמישי בגודלו. הבנק הממוזג עדיין לא ידגדג את שלושת הבנקים הגדולים. אצלם מתחוללת הדרמה האמיתית.

שני מסרים חשובים לכחלון, כהן וגפני שמוטרדים מהיעדר התחרות הבנקאית. היתה לכם הזדמנות פז בין אפריל ליולי השנה, להרים את הכפפה שהניח דורון ארבלי מנכ''ל בנק הדואר שהתפטר, שהציג תוכנית אסטרטגית מפורטת בפני דירקטוריון חברת דואר ישראל והיה הופך את בנק הדואר מהגופים המסונפים ביותר בישראל לבנק חברתי ש"מפריע לגדולים". אלא ששוב הפוליטיקה הקטנה קלקלה את הכול.

המסר החשוב באמת: אנא תפסיקו לאיים על פקידים בכירים ורגולטורים כדי לנשל מהם את סמכויותיהם, להחליש אותם, להכפיף אותם לגוף אחר ואף לפרק אותם כל פעם שאתם לא מסכימים עם העמדה המקצועית שלהם. פקידות ורגולטורים מפוחדים ומאוימים זו לא מתכונת להקצאה יעילה של המשאבים, לא של מקצועיות נטולת פניות ולא של מנהל תקין. שום דבר טוב לא יצא מזה. לאחרונה אנו עדים ליותר ויותר פוליטיקאיים שמשתמשים בכלים הפסולים הללו על מנת לכופף את הפקידים. הדיון הפתוח והחופשי, הדיאלקטיקה בין הדרג המקצועי לדרג הפוליטי, והסינתזה שהם יוצרים מהווה את דרך המלך.