השפעות הפשיעה החקלאית יתגלגלו בקרוב לכיס הצרכן
גניבות, השחתת ציוד, הצתות מכוונות וגניבת בעלי חיים הפכו בשנים האחרונות למכת מדינה שמותירה את החקלאים חסרי אונים מול הנזקים המצטברים. אם גורמי האכיפה לא מצליחים לעצור את התופעה, על המדינה להשתתף לפחות בתשלומי הביטוח
אני חקלאי המגדל בננות מזה 35 שנים. אני עובד קשה ונלחם על פרנסתי, לא מתלונן. בוקר אחד גיליתי שהפכתי, יחד עם יתר חברי החקלאים, למטרה חשופה, ושטחי הגידול החקלאיים שלי הפכו ל"שטחי הפקר". בתקופה קצרה הפכו מימדי הפשיעה החקלאית לבלתי נסבלים ולעול כבד שאנו החקלאים מתקשים להתמודד עימו. המשטרה נכשלת בטיפול בו, ולבסוף הצרכנים נאלצים לשלם בעקבותיו יותר על התוצרת החקלאית שהם קונים.
קראו עוד בכלכליסט
מספר הגניבות עולה, מספר התלונות יורד
הנתונים היבשים מטעים. במסמך שהנפיק מרכז המחקר והמידע של הכנסת נכתב כי בשנים 2015-2011 נפתחו במשטרת ישראל למעלה מ-5,000 תיקים, ובמקביל צוין כי ישנה ירידה הדרגתית במספר התיקים – מ-1,229 בשנת 2011 ל-811 בשנת 2011. גם המשטרה הגיבה לסוגיית מספר התיקים והתהדרה בכך ש"החל משנת 2010 ועד היום נרשמה ירידה מצטברת של כ-40% בתיקי פשיעה חקלאית".
איך הנתונים הללו מסתדרים עם העובדה שהפשיעה החקלאית הולכת ועולה? פשוט מאוד; התייאשנו מהמשטרה ואנו נמנעים מלהגיש תלונה. הרי גם כאשר אנו באים להתלונן, לא רק שאנו מבזבזים יום עבודה, אנחנו גם מגלים כי המשטרה לא יכולה לעשות דבר, וברוב המקרים פשוט סוגרת את התיק "מחוסר ענין לציבור", "מחוסר ראיות" או בעילת "עבריין לא נודע". אז פלא שמספר התיקים במשטרה נמצא בירידה?
את התוצאות ירגיש הצרכן בכיס
צריך להבין כי מעבר למחיר הכלכלי הכבד שנושאים בו החקלאים, גם כלל הציבור יישא בתוצאות. היכן זה מתבטא? לאור ריבוי הגניבות וחוסר היכולת של המשטרה לטפל בהן או לתפוס את העבריינים, גם חברות הביטוח לא מוכנות לבטח אותנו, החקלאים, מפני הפשיעה, ואלה שכן מוכנות - מציעות פוליסות עם סעיף דרקוני של השתתפות עצמית, מתוך ידיעה שלא נוכל לעמוד בו. במצב כזה, כאשר החקלאים מבינים שהם "אדונים לגורלם" הם נאלצים להשקיע משאבים וכסף רב באמצעי ביטחון משוכללים, בהקמת התארגנויות שמירה פרטיות, בקניית ציוד חקלאי במקום זה שנגנב או הושחת ולהתמודד עם ההפסדים שנוצרים בעקבות גניבת הגידולים החקלאיים, העופות או ראשי הצאן והבקר. עד עכשיו, החקלאים הם אלה שספגו את ההפסדים, אך לא לעולם חוסן. אם המצב לא ישתנה בקרוב והוצאות החקלאים תמשכנה לגדול, גם מחירי התוצרים החקלאיים יעלו והצרכנים יחושו בכיסם את השפעות הפשיעה. הפשיעה החקלאית מסכנת את ההווה והעתיד של החקלאות בישראל. לכן, במצב בו מדיניות האכיפה של המשטרה נכשלת פעם אחר פעם וחברות הביטוח לא מבטחות את החקלאים, המדינה חייבת להתערב ולסבסד את פוליסות הביטוח, או לדאוג לסייע לחקלאים בדרך אחרת. לאחר פגישה שהתקיימה לאחרונה בין יו"ר השדולה החקלאית בכנסת, ח"כ איתן ברושי, עם שר האוצר, ח"כ משה כחלון, פורסם כי השר התחייב לפעול למען הסדרת נושא הביטוח כנגד סכנות הטרור החקלאי. עם זאת, כנראה שהתחייבויות לחוד ומעשים לחוד, כי לפחות עד עכשיו – לא נראה שיש שינוי אמיתי בנושא. לפני שכולנו נגיע לנקודת אל-חזור שתהווה "בכיה לדורות", אני קורא לשר האוצר ושר החקלאות למצוא פתרון שיאפשר לנו החקלאים לשרוד, ולציבור הצרכנים – להמשיך לשלם מחירים הוגנים.
הכותב הוא יו"ר שולחן הבננות במועצת הצמחים
21 תגובות לכתיבת תגובה