לידיעת מאמן נבחרת סקוטלנד: בכדורגל הגנטיקה היא רק תירוץ

אחרי שנבחרת סקוטלנד הודחה ממוקדמות המונדיאל עם תיקו 2-2 נגד סלובניה, גורדון סטראכן, המאמן הסקוטי, ביכה את "הגנטיקה" הסקוטית. "היינו צריכים לבחור קבוצה שיכולה להילחם בגובה ובכוח של הסלובנים" אמר סטראכן. "זו בעיה עבורנו כי אנחנו צריכים לעבוד קשה יותר עבור כל כדור. גנטית - אנחנו מאחורה. בקמפיין האחרון היינו הנבחרת השנייה הכי נמוכה באירופה - מלבד ספרד. אולי אם נזווג נשים גדולות וגברים נוכל לעשות את זה".

נבחרת סקוטלנד היתה נמוכה ב-3 ס"מ בממוצע מנבחרת סלובניה וסטארכן טען ש"אף אחד מהסלובנים, אולי חוץ משחקן אחד, טוב מאיתנו מבחינה טכנית. פיזית, היתה לנו בעיה. אנחנו יכולים להילחם, עם רוח קרב ומוסר עבודה גבוה, אבל זה עדיין חיסרון גדול מבחינת גודל וכוח - במיוחד במצבים נייחים".

אבל האם גובה בכלל משנה בכדורגל? הדיילי רקורד, היומון הסקוטי, כינה את דבריו של סטארכן על גנטיקה כ"שטויות" וחיבר רשימות של הנבחרות הכי גבוהות והכי נמוכות. לפי הבדיקה של הדיילי רקורד 6 מ-10 הנבחרות הכי גבוהות במוקדמות האירופאיות לא העפילו למונדיאל, ביניהן הולנד (1.838 מטר בממוצע), נורבגיה (1.824 מטר בממוצע) וצ'כיה (1.803 מטר בממוצע). זאת ועוד, חלק מהנבחרות הגדולות בהיסטוריה של המשחק היו נמוכות באופן יחסי ואף היסטורי. ברזיל זכתה במונדיאל 1970 עם גובה ממוצע של 1.75 מטר. ארגנטינה זכתה במונדיאל 1986 עם גובה שחקנים ממוצע של 1.78 מטר, ספרד זכתה במונדיאל 2010 עם גובה ממוצע של 1.79 ומבין כל אלופות העולם רק גרמניה, אלופת העולם ב-2014, היתה עם גובה ממוצע של יותר מ-1.82 מטר (1.85 מטר).

הגובה כן משמעותי. בענפים אחרים 

לגובה יש משמעות רבה בענפים מסויימים. בכדורעף, שגובה הרשת שם עומד על כ-225 ס"מ, כל ס"מ משמעותי. בטניס, לגובה יש יתרונות משמעותי במשחק ההגשה. וגם בכדורסל, מן הסתם, גובה משחק תפקיד. לפי בדיקה ב-2011 היו בארה"ב רק 70 גברים בין הגילאים 20 ל-40 שהיו גבוהים מ-2.13 מטר. 1 מ-5 מהם שיחקו כדורסל ב-NBA. לשם השוואה - רק 0.07% מהאמריקאים שגבוהים מהממוצע (בין 1.98 מטר ל-2.02 מטר) - נמצאים ב-NBA.

גובה כל כך משמעותי בענפי ספורט מסויימים שב-2007 הגוף האחראי על הספורט בבריטניה, UK Sport - פתח את תוכנית Sporting Giants. הגוף שהוקם לקראת אולימפיאדת 2012 חיפש גברים מעל 1.90 מטר ונשים מעל 1.80 עם רקע ספורטיבי כדי להכניס אותך לאחת מהנבחרות הבריטיות שיתחרו באולימפיאדה: כדורעף, כדוריד, חתירה (חלק מהמשתתפים בתוכנית אכן זכו בתחרות בחתירה).

ואולם, ככל שענף הספורט הוא יותר טקטי - מתבסס על תוכנית משחק, עבודת צוות והיבטים קוגנטיביים - כמו כדורגל, כך "גובה" (או אלמנט פיזיולוגי כזה או אחר) משמעותי פחות להצלחה ברמה הגבוהה. כי בסופו של דבר אתה יכול להיות מהיר אבל אם אתה לא מתחבר עם החברים לקבוצה, אתה כלי ללא משמעות על המגרש.

באוניברסיטת חרונינגן עורכים בשנים האחרונות מחקר מקיף ביותר כדי לבדוק אילו שחקני נוער מתאימים יותר לרמות הכדורגל הגבוהות. בין השאר בודקים במחקר כוח פריצה, מהירות, יכולות טכניות וגם קבלת החלטות והבנה טקטית. ההבנה הטקטית (מדדו איך שחקן ממקם את עצמו על המגרש ואיך ממקם את גופו בקבלת הכדור כדי לסייע בקבלת החלטות) היא מדד מצוין כדי להבין איזה שחקן יכול להצליח ברמה הגבוהה. לפי החוקרים השחקנים בני ה-17-18 עם התוצאות הכי גבוהות ביכולות טקטיות היו בעלי סיכוי גבוה פי 7 לקבל חוזה מקצועי מאשר השחקנים עם ההבנה הטקטית הנמוכה.

"גנטיקה" היא תירוץ טוב עבור מאמנים כפי שהראה גורדון סטראכן (ולא פעם גם מאמנים ישראלים כושלים). הרי מה אפשר לעשות אם השחקנים נחותים מבחינה גנטית. זה לא שיש למאמן מאות אלפי שנה לחכות לפיתוח אבולוציוני של שחקניו. ואולם, אם אתה בוחר את השחקנים הנכונים, שעובדים יחד היטב ומנצלים את היתרונות שלהם היטב - ל"גנטיקה" - כלומר היבטים פיזיולוגיים שלא ניתנים לשינוי באימונים- יש השפעה מינימלית על התוצאות שלך.

לאנדרס אינייסטה לא היה שום יתרון גנטי על עמיתיו והוא עדיין היה אחד מהכדורגלנים הטובים בעשור האחרון. כך גם צ'אבי, דויד סילבה, פול סקולס, אנגולו קאנטה - ובכלל, מתוך 10 השחקנים המצטיינים העונה של אתר הסטטיסטיקות whoscored.com, רק אחד הוא מעל 1.90 מטר. הרוב מתחת ל-1.80 מטר. הגובה, כנראה, לא כל כך משנה בכדורגל.