המשלוח מסין מתעכב: כך נלחמת ישראל כדי למשוך את אוכלוסיית התיירים הצומחת ביותר בעולם

בייג'ינג< איך לתפוס כוכב

הנציגים של סוכנות יחסי הציבור לואיס מציגים בפני בורה שניטמן, נספח התיירות של ישראל בסין, את האפשרויות העומדות על הפרק. אנחנו יושבים במשרדי לשכת התיירות של ישראל בבייג'ינג, ומחפשים תוכנית ריאליטי סינית ידועה שתצלם בישראל. "השאיפה שלנו היא לחשוף את ישראל כמקום בטוח ואטרקטיבי, כי רוב הסינים עדיין לא מבינים שזה יעד תיירות שאפשר לנסוע ולטייל בו, כמו באוסטרליה ובארצות הברית. הם מכירים את ישראל כמדינה מתקדמת בכל הנוגע לטכנולוגיה ולחקלאות, והם שמעו שהיהודים חכמים וקוראים הרבה ספרים, שמעו על הסכסוך היהודי־ערבי, אבל הם לאו דווקא חושבים על ישראל כמקום שמעניין לטייל בו", מסביר לי שניטמן לפני הפגישה. "כשהם יראו בטלוויזיה סינים אחרים בישראל, הם ירגישו שזה יעד בטוח ותהיה להם גם הזדמנות לחוות את המקום".

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

אבל מתברר שלא כל כך פשוט להביא לכאן את פצצות הרייטינג הסיניות. "Keep Running", שעשועון משימות מהנצפים ביותר בסין ובהשתתפות הכוכבים הגדולים ביותר בסין - כולל הזמר לו חאן והשחקנית אנג'לה בייבי - כבר סירבה. "הספונסר שלה לא רוצה להוציא הרבה כסף על נסיעה ליעדים מרוחקים כגון המזרח התיכון", מסבירה ג'ניפר טסאו מחברת יחסי הציבור. המרחק הוא הצדקה קלה, ולא מדויקת; בעונה שעברה, למשל, שני פרקים של התוכנית צולמו בפראג, צ'כיה, יעד מרוחק יותר. אחרי ש"Keep Running" נפלה, נותרו עוד שתי אפשרויות. ל"Race the World" - עוד מירוץ מסביב לעולם עם משימות - כבר היה חוזה חתום להגיע לישראל ב־2017, אבל ההפקה לא הצליחה לגייס ספונסר לתוכנית כולה, והעונה המיועדת נדחתה. כעת חברת ההפקה מנהלת משא ומתן עם עליבאבא, אולי הספונסר הגדול ביותר שאפשר לייחל לו בסין; אם העסקה תיסגר, ואם ההפקה תצלח את המכשולים הרגולטוריים שבאמצעותם סין מנסה להגביל את מספר תוכניות הריאליטי, השאיפה היא להצליח לצלם בישראל. אפשרות נוספת היא "The Amazing Race China", הגרסה הסינית של "המירוץ למיליון". בתוכנית שוקלים ברצינות לשלוח את הצוותים המתחרים לישראל, אבל שום דבר לא סגור. לקראת העונה הקודמת התוכנית הודיעה שתצלם בישראל, בהודו ובסרי לנקה; בפועל התוכניות צולמו במקאו, במלזיה ובעיר חפיי שבמזרח סין. כך שגם אם יהיה סיכום עם ההפקה הזאת, לא בטוח שהוא ייצא לפועל. החברה דורשת לקבל מממשלת ישראל כ־2.5 מיליון שקל (קצת יותר זול מה־3 מיליון שדורשת הפקת "Race the World"), וגם אישור לצלם בכל מקום שתרצה בארץ. "אבל יש חוקים ורק חברות שקיבלו רישיון יכולות, למשל, להרים רחפן לאוויר, לא משנה איזה מכתב הם יקבלו מאיתנו", אומר שניטמן ליחצנים בסינית שוטפת.

בורה שניטמן (מימין), נספח התיירות של ישראל בסין, בראש הנקרה, עם קבוצה של סוכני נסיעות שביקרו בארץ השבוע. מוכר לסינים "מגוון של דברים לראות במקום קטן" | צילום: גיל נחושתן

תשלום להפקות כדי שיצלמו בישראל הוא כלי מקובל שכבר שימש מול הסינים בעבר (ולא רק מולם; השנה צולמו כאן חלקים מסרט הודי, למשל). ב־2013 צולם בישראל הסרט "The Old Cinderella", קומדיה רומנטית שחברת ההפקה שלה קיבלה ממשרד התיירות כחצי מיליון שקל. הסרט לא זכה להצלחה גדולה וסיים עם הכנסות בינוניות של כ־8 מיליון דולר, אבל לא פחות, ואולי יותר, מהחשיפה על מסך הקולנוע עצמו, חשובה החשיפה שמסביב: כשכוכבי הקולנוע מצלמים סרט בישראל, הם מצלמים את עצמם בלי הפסק על רקע נופים מקומיים ומעלים את התמונות לרשת. למשל באוקטובר 2016, כשהשחקן ליאו יה העלה לחשבון שלו ברשת החברתית סינה וויבו תמונה שלו בבגד ים מביקורו בישראל, הוא קיבל 113 אלף לייקים, וחשף את החוף התל־אביבי ל־52 מיליון העוקבים שלו. ככה, בקטנה. אם המגעים עם אחת מתוכניות הריאליטי יצליחו, עוד ועוד תמונות כאלה יציפו את הרשת הסינית.

נתב"ג > 100 אלף מ־122 מיליון

המגעים להבאת תוכנית ריאליטי סינית מובילה לישראל לא היו יכולים להתקיים לפני כמה שנים. עד 2015 תקציב השיווק השנתי של משרד התיירות בסין הסתכם בכמה מיליוני שקלים בלבד, לא משהו שהיה יכול להכיל את הדרישות של התוכניות המובילות. השנה הוא כבר הגיע ל־15 מיליון, ופתח בפני הנציגות של משרד התיירות בסין עולם חדש של אפשרויות בדרך למשיכת התיירים המתרבים של המעצמה הצומחת ביותר בעולם, זו שקם בה בעשור האחרון מעמד ביניים חדש, שמגלה את המותרות ועד 2020 יכלול לא פחות מ־400 מיליון בני אדם. בני המעמד הזה יצאו בשנה שעברה לחו"ל 122 מיליון פעמים. זה מספר היציאות הגדול ביותר ממדינה אחת בעולם, והוא גדול ב־4.3% ממספר הנסיעות בשנה הקודמת, כשהמגמה מצביעה על עלייה מתמדת. למעשה, כיום רק לכעשירית מהסינים יש דרכון, כך שהפוטנציאל התיירותי עוד רחוק ממיצוי.

השחקנית הסינית ג'אנג גינגצ'ו בביקורה בישראל. מיליוני עוקבים סינים רואים את התמונות שמעלים הכוכבים | צילום: איי אף פי

אבל רק חלק קטן מהתיירים הסינים מגיעים לישראל. לפי הלמ"ס, מתחילת 2017 עד אוקטובר הגיעו לארץ כ־100 אלף מבקרים מסין, לעומת 65 אלף בתקופה המקבילה אשתקד ו־47 אלף בלבד בכל 2015. צירוף של נסיבות אפשר את הזינוק הזה: הטיסות הישירות של חברת היינאן איירליינס הסינית מבייג'ינג ומשנגחאי לתל אביב, שהחלו בשנה שעברה; ההסכם שמעניק לתיירים ויזות לישראל לעשר שנים, שיצא לדרך בשנה שעברה; ההתקרבות המדינית בין שתי המדינות (בתקופות של התקררות ביחסים הסינים מפסיקים לנסוע גם ליעדי תיירות קרובים יותר, כגון יפן, הפיליפינים ואפילו הונג קונג וטייוואן); וגם העבודה של משרד התיירות הישראלי בסין.

בשבועות האחרונים עקב "מוסף כלכליסט" מקרוב אחרי העבודה הזאת, שמתנהלת בכמה ערוצים במקביל. התקשורת הסינית הרשמית, המצונזרת והמסורסת, לא זוכה לאמון גדול בקרב הציבור, ולכן הישראלים מקדישים מאמץ רב בעיקר לרשתות החברתיות (וויצ'אט וסינה וויבו) ולאתרי הווידיאו המקומיים הרבים. בין השאר משרד התיירות משלם לסלבריטאי רשת סינים כדי שיכתבו פוסטים על ישראל ברשתות החברתיות. הם אמנם מעולם לא היו בישראל, אבל לא מסובך לצרף כמה תמונות, לכתוב כמה מילים ולצרף קישור לדף של משרד התיירות. אלה מגדילים את החשיפה לישראל כיעד תיירותי ומעניקים לו לגיטימציה של "צעיר ומגניב".

השחקן הסיני ליאו יה בביקור בישראל

אבל זה לא מספיק, ואת עיקר העבודה עושה משרד התיירות הישראלי בשטח, בקרב סוכני הנסיעות הסינים. הם אלה שבסופו של דבר שולחים תיירים ליעדים שונים, בעיקר במסגרת טיולים מאורגנים מטעם משרדי הנסיעות. סינים צעירים אמנם יוצאים לחו"ל יותר ויותר באופן עצמאי, לבדם, אבל רוב התיירים הסינים נוסעים במסגרת קבוצות, בעיקר ליעדים רחוקים ויקרים כגון ישראל. ומי שבונים את הטיולים המאורגנים האלה הם הסוכנים. אם שכנעת אותם, יש לך נציג בשטח שיכול למכור אותך לכל בן מעמד ביניים חדש שמחפש יעד אקזוטי. כך נולד הרוד שואו, שנועד "להזכיר לסוכנים הסינים שישראל נמצאת על מפת התיירות", כדברי שניטמן: שלוש פעמים בשנה יוצאים אנשי משרדי התיירות ונציגים של עשרות חברות ישראליות לשלוש ערים סיניות - מהגדולות והקוסמופוליטיות ביותר ועד הבאות בתור שקצת פחות מכירות את ישראל - ומציגים לסוכני הנסיעות המקומיים את קסמי הווילה שבג'ונגל.

גואנג ג'ואו <בוץ ויהלומים

התחנה הראשונה ברוד שואו הנוכחי היא גואנג ג'ואו שבדרום סין, במרחק שלוש שעות טיסה מבייג'ינג. זה מטרופולין של כ־14 מיליון תושבים, המדורג שלישי ברשימת ערי המוצא של תיירים סינים, אחרי בייג'ינג ושנגחאי. היינאן איירליינס אפילו שוקלת להוסיף טיסות ישירות מכאן לתל אביב משנה הבאה.

סוכני נסיעות ביריד של משרד התיירות בגואנג ג'ואו. התרגשו במיוחד מהאפשרות להשתמש בארץ בשירות התשלומים הסיני עליפיי | צילום: אופיר דור

יחד איתי מגיעים לעיר הדרומית נציגים של 34 חברות ישראליות, רובן סוכנויות תיירות גדולות. כל חברה שילמה 1,300 שקל כדי לקבל שולחן בכל אחד משלושת הירידים ברוד שואו הנוכחי. לחברות הגדולות יש נציגים קבועים בסין, מקומיים, שנודדים בין הירידים ועובדים מול הסוכנים באופן שוטף, במקרים רבים בעקבות קשרים שנוצרו ברוד שואו. לאירועים הגדולים האלה, בכל מקרה, מגיעים במיוחד מהארץ לא מעט ישראלים. לצד סוכנויות התיירות הצטרפו לרוד שואו בשנים האחרונות נציגים של רשתות מלונות ישראליות, "כדי שהסוכן הסיני יכיר אותנו, יידע מה אנחנו מציעים וירצה שהתיירים שלו יבואו אלינו", מסביר לי משה אלעזר, מנהל השיווק והמכירות של מלון אמריקן קולוני בירושלים. "אני לא רוצה להיות שבוי של הסוכן הישראלי, אם לא מצאתי חן בעיניו או שלא שילמתי לו מספיק והוא ייקח את התיירים למקום אחר". ככה זה, גם מתחת לחזות הישראלית המאוחדת שמפצירה בסינים לבוא לישראל מבעבעת פוליטיקה עסקית. ולא רק עסקית. לצד הישראלים אני פוגש גם נציג של חברת תיירות ירדנית; רבות מהקבוצות הסיניות משלבות ביקור בישראל ובירדן באותה נסיעה.

בערב שלפני השולחנות העגולים שניטמן מקיים תדרוך קצר, ובסופו עורך הגרלה של מספרי השולחנות למחר. בבוקר, באולם גדול של המלון המארח, כולם מתמקמים בשולחנות שהוקצו להם, ואני מתקשה להחליט מהם המקומות הטובים יותר: מקדימה? באמצע? אולי בכלל ליד הבופה? כיבוד יש כאן בשפע (כולל חומוס שהוטס במיוחד מהמסעדה הישראלית היחידה בבייג'ינג), ולחלקו אחראי דווקא מרכז היהלומים הישראלי, שמנסה למשוך את 200 הסוכנים באירוע באמצעות מגש של כוסות תה קר עם גבינה, הטרנד הלוהט בסין כרגע. למרכז יש שלוש נציגויות קבועות בסין, ולירידים מגיעים אנשיו כדי לשכנע את הסוכנים לכלול אותו בתוכנית הביקור של התיירים בארץ. "לסוכן הסיני לא חשובות רק העמלות שהוא מקבל, חשוב לו שהתיירים ילכו למקומות עם עניין תיירותי ולא סתם לחנות, לכן הקמנו את אחד מארבעת המוזיאונים היחידים בעולם ליהלומים, ברמת גן", מסבירה לי מיה אורן, מנהלת השיווק של המרכז. הניסיון להבטיח את מקומן בתוכנית של התיירים הסינים שלח לגואנג ג'ואו גם נציגים מאהבה ומפרימייר, החברות של מוצרי ים המלח.

נשיא סין לשעבר ג'יאנג זמין בים המלח | צילום: יריב כץ

כדי למשוך כמה שיותר סוכנים ולהשאיר אותם באירוע כמה שיותר זמן, היריד כולל שתי תחרויות. האחת דורשת מהסוכנים לאסוף מדבקות שמעידות כי ביקרו בלפחות 25 שולחנות, בשנייה הם צריכים לשקשק את הסלולרי שלהם הכי מהר שאפשר. הפרסים נעים מטיסה לישראל עד בקבוק יין, וכל הזוכים נראים צוהלים כשהם עולים על הבמה. אבל מסביב האולם מתרוקן במהירות. "הסוכנים הסינים בגואנג ג'ואו עסוקים מאוד, ולכן ברגע שהם קיבלו את כל האינפורמציה הם הולכים", מסבירה לי רנה ג'אנג, מנהלת בחברה הסינית שמפיקה את האירוע למשרד התיירות. "בערים קטנות יותר בסין כמו שיאן או ווהאן, שאליהן ממשיך הרוד שואו, הסוכנים יותר מתעניינים בהגרלות האלה כי זה משהו חדש שהם עוד לא רגילים אליו".

אחד הסוכנים שפגשתי באירוע ושעדיין לא רגיל לכל זה הוא גואנג ג'ן ציאנג, שקורא לעצמו פשוט אדוארד. הוא רק בן 27, למד כלכלה, בשנה שעברה הגיע לישראל לסמסטר קיץ באוניברסיטה העברית, התרשם והחליט להקים בעירו שנג'ן סוכנות תיירות שתתמקד בישראל. "ישראל יפה והיהודים חכמים", הוא מסביר לי. "פגשתי הרבה תיירים סינים בישראל והבנתי שיש כאן הזדמנות עסקית". כיום, לטענתו, הוא כבר מוציא בכל חודש קבוצה אחת לישראל, וגם עוזר לסוכנים סינים אחרים לתקשר עם חברות תיירות בישראל".

בינתיים, בחדר צדדי, שניטמן מקיים מסיבת עיתונאים עם תריסר כתבים מכלי תקשורת מקומיים. עיתונאית צעירה שמקלידה בזריזות שואלת אותו מה מייחד את ישראל ביחס לאירופה, אמריקה ומדינות אחרות במערב. "בישראל תוכלי לראות מגוון של דברים במקום קטן", עונה שניטמן. "יש לנו מדבר, הרים, חוף ים, את המקום הנמוך ביותר בעולם, ים המלח, והר מושלג בצפון וכל זה בתוך שטח קטן. אם תסעי לישראל לעשרה ימים תספיקי לראות הרבה יותר משתראי באוסטריה, בשוויץ או בצרפת באותו זמן". עיתונאית אחרת מבררת מה הישראלים חושבים על הסינים, ושניטמן מדבר על סקרנות ועל ההפיכה של סין למעצמה כלכלית עולמית. רגע השיא של מסיבת העיתונאים מגיע כשהכתבים מתבשרים שבקרוב תיירים סינים יוכלו לשלם במלונות ובאתרי תיירות בישראל באמצעות אפליקציית עליפיי של עליבאבא, אמצעי התשלום האלקטרוני המוביל בסין, כחלק מהסכם שנחתם בין עליבאבא לחברת כאל. "התרגלנו לשלם בסלולר כי זה קל ופשוט", מסבירה לי אחר כך קוני או, עורכת בכירה באחד מאתרי האינטרנט המובילים בדרום סין, את משמעות הבשורה. "תייר סיני שלא יוכל לשלם עם הטלפון לא ירגיש בנוח. אני הייתי בישראל בחופשה עם חברים ואי אפשר להחליף שם יואן סיני לשקל, צריך להחליף קודם כל לדולרים. זה מסובך". היא שופעת מילים טובות על הביקור שלה, אבל מודה שהרבה חברים שלה נמנעים מלהגיע לישראל. "הם לא כל כך מתמצאים בפרטים של הקונפליקט, אבל הם רואים במפה שישראל קרובה לעיראק ולסוריה וחושבים שזו מדינה מפחידה. גם מי שכבר מגיעים לישראל רואים הרבה חיילים עם נשק ברחוב, וזה מלחיץ אותם".

סוכני נסיעות סינים בראש הנקרה. מעמד הביניים הסיני רק מתחיל לגלות את התיירות ברחבי העולם | צילום: גיל נחושתן

בעוד אנחנו מדברים נשמעות מסביב צעקות רמות. בשעה 17:00 בדיוק נכנסים עשרות עובדים של המלון ומפרקים את התפאורה בזריזות מדהימה; עוד מעט כבר תתחיל כאן חתונה. הסינים מסתלקים במהירות, אך הישראלים עוד מתבוננים מופתעים בפינוי המהיר, וסופרים את כרטיסי הביקור שבידיהם, המדד להצלחת האירוע מבחינתם. "דיברנו עם 40-30 סוכנים. לא הספקנו להגיע לכולם כי הזמן קצר, במיוחד כשכבר פותחים את הבופה", מסכם בוריס גורביץ, מנהל תחום תיירות נכנסת ברשת מלונות רימונים.

ירושלים< הצליינים החדשים

אדוארד. "הבנתי שיש כאן הזדמנות עסקית" | צילום: אופיר דור

אני מבין בקלות שישראל נתפסת כמסוכנת ויקרה, אבל נדרשות לי לא מעט שיחות עם סוכני נסיעות סינים כדי לפצח מה מושך את התיירים המקומיים לארץ. אם בעיני תיירים ישראלים סין היא יעד אקזוטי, הרי שבעיני תיירים סינים ישראל היא ממש הבטחה להרפתקה מסתורית. צ'ן יאן שוואן, למשל, מדברת עליה ככה, ומוסיפה שהמקום האהוב עליה ביותר בישראל הוא חיפה. כשאני שואל אם היא ראתה בארץ דברים מוזרים, היא משיבה: "כן, החרדים. יש להם פני פוקר כאלה והם לא נראים חביבים. היה נראה שהם מאוד לא רוצים לתקשר איתנו. גם אמרו לנו שאסור להם לגעת בגוף של אשה". צ'ן היא עיתונאית באתר חדשות של גואנג ג'ואו ששייך לקבוצת המדיה הענקית נאנפאנג. לישראל היא הגיעה במסגרת נסיעה מיוחדת שארגן משרד התיירות. מתחילת השנה כ־80 אנשי תקשורת ומובילי דעה סינים הגיעו לארץ לשבוע בקבוצות שארגן המשרד, בעלות של 3,000-2,000 דולר לכל אורח.

גם ג'אנג ווי חושב ש"ישראל היא מקום מסתורי, ולכן יש לנו הרבה מה לצלם שם". ג'אנג הוא במאי של תוכנית מסעות סינית שמשודרת באתרי אינטרנט ובאפליקציות מקומיות, ומגיעה לכ־3-2 מיליון צופים מדי פרק. היא כבר צולמה בפינלנד, באוסטרליה, בארצות הברית, בווייטנאם ובסינגפור, והפיקה 100 פרקים של 5 דקות כל אחד. בישראל היא תצלם בחנוכה, ובמשרדי לשכת התיירות אני פוגש את ג'אנג ואת המגישה והמפיקה הראשית שעובדות איתו. "הצופים של התוכנית הזאת הם בדיוק קהל היעד שלנו", אומר שניטמן. "הם צעירים בני 35-25, קהל שכבר התחיל לטייל בחו"ל ולכן יכול לשקול נסיעה לישראל. בניגוד להורים שלהם, אצל הצעירים האלה נסיעה לחו"ל היא חוויה הכרחית, משהו חשוב לא פחות מקניית דירה או חיסכון. רוב התיירים האלה נוסעים בהתחלה ליעד קרוב וזול באסיה, אחר כך לאירופה, אבל בנסיעה השלישית, הרביעית או החמישית הם מחפשים משהו שונה ומאתגר, וכאן נכנסת למשחק ישראל".

כשיעדי הצילום בארץ עולים לדיון, ג'אנג נזהר: "אנחנו יודעים שירושלים היא עיר קדושה, אבל אנחנו לא מבינים בזה כל כך ולא רוצים לפגוע באף אחד, אז נעדיף לעסוק בתרבות, בהיסטוריה ובאוכל". הוא מתכנן לצלם בעיר העתיקה בירושלים (והשיחה מתעכבת על השאלה איך לצלם בכותל אם הצלם הוא גבר והמגישה היא אשה), ביד ושם, בים המלח, במצדה, בכנרת, בחיפה, בזכרון יעקב, בקיסריה, בנמל תל אביב ועוד, והשיחה גולשת לתכנון צילומי אוכל, מהתאוות הסיניות הגדולות ביותר. "אנחנו יודעים שישראל היא מדינה חקלאית", שואלת המגישה פאנג חווי צ'י בביישנות, "האם נוכל לנסות פירות מיוחדים שיש בישראל בחורף?". כשמדברים על הביקור המתוכנן שלהם בקיבוץ שער הגולן, המגישה מותחת צוואר בסקרנות: "נוכל לנסות גם את האוכל של הקיבוץ?". לפני שהצוות הולך אני מתלבט אם לעדכן אותם ששם התוכנית עלול לעורר אצל הישראלים תגובות לא צפויות, אבל מוותר; לא נעים, לצד הנספח הרשמי, להסביר להם מה זה בעברית "קה קה" (בסינית זה בערך מקביל ל"קליק קלאק").

הזהירות של ג'אנג בכל הנוגע לדת מובנת, אבל נדמה שהוא מחמיץ חלק מכוח המשיכה של ישראל בעיני הסינים. אחרי הדיכוי הארוך שהנהיג מאו דזה דונג, סין חווה התעוררות דתית, מיליונים מגלים את הדת, ורבים מהם, כ־70 מיליון לפי ההערכות, מוצאים את עצמם דווקא בחיק הנצרות. זה עדיין נושא רגיש, כזה שלא זוכה לסיקור בתקשורת ושגם יצרני תוכן אינטרנטיים נזהרים ממנו, ואפילו משרד התיירות נמנע משיווק ישיר מול גופים דתיים. אבל בשטח הנצרות שולחת לישראל לא מעט סינים. "רוב הקבוצות שלנו הן של נוצרים", הסבירה לי ג'ולי ג'אנג, סוכנת נסיעות מגואנג ג'ואו, מעל הבופה ביריד התיירות. "הם מגיעים לישראל אחרי שקראו את התנ"ך לעומק ומרגישים שהם מכירים את ישראל דרך התנ"ך. כשהם מגיעים לארץ הם מתאכזבים שהמדריכים הישראלים לא מכירים את התנ"ך כמוהם, הם מצפים שהמדריכים יידעו יותר". אפילו לא־דתיים נמשכים לאיזו הילת קדושה שנסוכה בעיניהם על ישראל, כדברי ג‘אנג פינג, המכונה גם סקרלט, שייצגה ביריד את סוכנות הנסיעות הישראלית טיילור מייד. היא כבר היתה בארץ פעמיים, ואומרת שאינה דתייה אבל הרגישה היטב ש"זה מקום שאלוהים בירך אותו". מצד אחר, היא אומרת, הטיסות יקרות, ויש בישראל כל מיני דברים לא נוחים, כמו במקרים שבהם "התיירים מגיעים עייפים וצריכים לחכות עד 21:00 בערב כדי לקבל את החדר, זה לא נוח". היא מדברת על מוצאי שבת, ועל כך שהמלונות מכינים את החדרים רק אחרי צאת השבת. לך תסביר לסינים שכשאלוהים מברך, צריך גם לשלם על זה.