הפרקליטים שחצו את הקווים משחור ללבן

פרשות 1000, 2000, בזק, צוללות, ישראל ביתנו, דוד ביטן ודני דנון — רשימת חקירות ותיקים חלקית שלבטח תגדל. ובמקביל גדל הביקוש לסנגורים. בתיקים אלה מככבים גם סנגורים שמייצגים מגמה הולכת ומתחזקת בענף: עורכי דין שהתמחו בפשיעה הקלאסית עושים את המעבר לתיקי צווארון לבן. הדוגמאות הבולטות הן עורכי הדין ציון אמיר ואורי קינן, המייצגים את אליעזר צ'ייני מרום ואת נתי מור בפרשת הצוללות; גיל דחוח, המייצג את משה יוסף, איש העסקים שחשוד בקשר עם ח"כ ביטן בפרשת השחיתות בראשון לציון; ואבי חימי, המייצג את רמי כהן, מנכ"ל משרד החקלאות, בתיק ישראל ביתנו.

אחת המבוכות שיצר חוק ההמלצות היתה החלתו על שני ציבורים – פוליטיקאים וחברי ארגון פשיעה: צווארון לבן וצווארון שחור. ההקבלה בין שתי קבוצות עברייניות אלה מעניינת גם מההיבט של הזליגה ההדרגתית של סנגורים מייצוג עבריינים מתחום הפשיעה הפלילית השחורה הקלאסית לייצוג עבריינים מתחום הצווארון הלבן, שמככבים בו נבחרי ציבור, עובדי ציבור ובכירי עולם העסקים; מתיקי רצח, שוד, אונס, סמים ופרוטקשן לתיקים כגון שוחד, הפרת אמונים, קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, מניפולציה בניירות ערך ושימוש במידע פנים.

צילום: עמית שעל, יובל חן, גל חרמוני, אוראל כהן, צביקה טישלר, עמית שאבי, טל שחר

"הייתי בצווארון הכחול, אבל תמיד רקדתי בשני העולמות", אומר עו"ד ציון אמיר, שעדיין מתפרנס משני העולמות. "לא הסתפקתי בעברייני צווארון כחול או שחור. ייצגתי ארגוני פשיעה ובמקביל עיתונאי שהסתבך, רופאים, קציני משטרה, בתחילה זוטרים ובהמשך בכירים, פוליטיקאים, בתחילה זוטרים ובהמשך בכירים. גם ייצגתי קבוצות שמעורבות בפשיעה אידיאולוגית". את האבולוציה שעבר מסכם אמיר כך: "אם בעבר היו לי 70% תיקי צווארון שחור ו־30% צווארון לבן, היחס הזה התהפך". והמהפך חל ב־2006, כשייצג את נשיא המדינה משה קצב שנאשם באונס. קצב היה עבריין צווארון לבן שנאשם בעבירה מהתחום השחור, והשילוב הזה חשוב, כי אם לייצג אנסים ומטרידים מיניים, אז כבר עדיף לייצג נשיא, קציני משטרה או ניצבי משטרה מאשר אלמונים.

מי שנטש לחלוטין את המגרש השחור לטובת זה הלבן הוא עו"ד אבי חימי. "בעבר ייצגתי ראשי ארגוני פשיעה והגעתי לשתי מסקנות: ראשית, קשה מאוד לייצג בתיקים האלה בגלל הרוח הגבית שבתי המשפט נותנים למשטרה ולפרקליטות. כסנגור אתה מרגיש לפעמים חסר אונים בתיקים האלה. שנית, הרצח של עו"ד יורם חכם היכה אותי בהלם", אומר חימי.

קו פרשת המים

מדבריהם של הסנגורים עולה כי רצח עו"ד חכם ביוני 2008 הוא קו פרשת המים, שלאחריו הם בחרו לעבור ללקוחות "נוחים" יותר. הרצח הזה, שבו מואשם היום העבריין אסי אבוטבול, היה נקודת שיא בתהליך שינוי קוד ההתנהגות של הפושעים. אם בעבר רחשו העבריינים כבוד והערכה לעורכי הדין שלהם, בהדרגה נפרצו ונרמסו כללי המשחק. פושעי הארגונים הפכו אלימים וחסרי מעצורים, וגם עורכי הדין איבדו אצלם את החסינות.

פיצוץ במכוניתו של עו"ד יורם חכם | צילום: טל שחר

ואכן בשנים האלה, לפני ואחרי הרצח, החלה נהירת הסנגורים למגרש הלבן. בזמן הזה החליט גם חימי להמיר את רשימת הלקוחות, וקיבל עליו את ייצוג השר לשעבר שלמה בניזרי בבקשה לדיון נוסף לאחר שהעליון שילש את תקופת מאסרו. בהמשך הגיעו כמה ראשי ערים כגון מוטי מלכה מקריית מלאכי, והקריירה ה”לבנה" נסקה.

עורך דין נוסף שעשה את המעבר הזה הוא גיל דחוח. "התחלתי כמתמחה ושכיר אצל עו"ד ששי גז", מספר דחוח. "התוודעתי שם לצמרת הפשיעה, טוביה אושרי, זאב רוזנשטיין, האחים הררי, איציק חדיף, אבל משהו בי לא התחבר ולא הסתדר עם החבר'ה האלה. לכן התמקדתי אצל ששי בעיקר בתיקי הונאה. הייתי טוב בעבודת הנמלים שדרושה בעבודה מול מסמכים". דחוח פתח משרד עם עו"ד אסף ברם, שמתמחה בניירות ערך, ואז גילה את חסמי הכניסה לתחום הצווארון הלבן: "השוק הזה נשלט בלעדית בידי חבורה מצומצמת וסגורה, דני שינמן, יעקב וינרוט, דוד ליבאי, דן אבי־יצחק. ליד התותחים האלה לא היה סיכוי לקבל תיק פלילי בצווארון הלבן".

שנים לקח להם לפרוץ את המעגל הזה. ברם ודחוח פיתחו מומחיות בתיקי ניירות ערך אזרחיים, כגון נוכלויות הפורקס למיניהן, וההיכרות עם מנהלי תיקים קירבה אותם בהדרגה מהשוליים למרכז. את הכניסה הרשמית למגרש של הגדולים רשם דחוח בתיק רשות המסים ב־2007, אחד מתיקי הדגל של המחלקה הכלכלית, שבו ייצג את יגאל סער. מה שסייע להבקעה זו היה הבידול מהגווארדיה הוותיקה של פרקליטי הצווארון הלבן. "הבאנו את הקודים של הצווארון הכחול לעבירות הצווארון הלבן", אומר דחוח. "נאבקנו, היינו חצופים, טענו נגד היועץ המשפטי, ביקשנו לפסול שופטת שהגיעה מרשות ניירות ערך. היינו הצעירים הפרועים שהרשו לעצמם מה שעורכי הדין הוותיקים לא העזו. והם באמת התקשו לאכול אותנו. לא דיברנו בשפה שלהם. היום השפה הזו יותר רווחת גם במגרש הזה".

הסבר נוסף לנהירת הפרקליטים למגרש הלבן הוא הקרימינליזציה הגוברת בתחום הכלכלי. האכיפה הכלכלית הפלילית התפשטה מהשוליים של מנהלי תיקים זוטרים ועכברי מידע פנים אל המרכז והצמרת, אל טייקונים כגון נוחי דנקנר, שאול אלוביץ' וג'קי בן זקן. מכל תיק כזה משתרשרים חשודים ונאשמים זוטרים יותר ופחות.

עו"ד יורם חכם | צילום: צביקה טישלר

דחוח מזכיר את הקמת הסנגוריה הציבורית שנגסה בפרנסת הסנגורים. עו"ד אורי קינן מציין את שכר הטרחה שמובטח יותר אצל לקוחות הצווארון הלבן ומוסיף את המחאה החברתית של 2011, שהדהירה קדימה ובעוצמה את האכיפה הכלכלית: "התגברות השיח והעניין סביב הכסף הציבורי העמיקה את חקירות הרגולטורים הכלכליים והביאה לחשיפת פרשות ולכתבי אישום. המודעות לשליחת יד בכספי ציבור הגבירה את האכיפה הכלכלית". לדברי קינן, נקודת המפנה שלו היתה כשסגר בשימוע את התיק של משה ליבוביץ, מנכ"ל הבנק למסחר לשעבר.

המודעות הציבורית השתלבה עם האמביציה שהתלקחה אצל הרגולטורים, בעיקר רשות ני"ע ורשות ההגבלים העסקיים. הגברת האכיפה קיבלה חיזוק גם בבתי המשפט, שהחמירו בענישה בתיקים אלה. עברייני הגבלים עסקיים ומידע פנים החלו בשנים האחרונות להישלח למאסר בפועל, ותקופות המאסר על שוחד ועל הרצת מניות הוכפלו ושולשו.

חסרה מומחיות בשוק ההון

ניתן לזהות שלושה שלבים בשינוי היחס אל עבירות כלכליות: ראשית מהתחום האזרחי לתחום הפלילי המקל ועתה אנו בעידן הפלילי המחמיר. "בעבר היתה הלימה מוחלטת בין סוגי הפשיעה לבין האסירים שהשתייכו למעמדות הנמוכים — גנבים, אנסים, כייסים, שודדים", אומר דחוח. "בהדרגה הבינו שגם בתיקים הכלכליים האזרחיים מסתתרת פשיעה". באופן זה הפרקליטים של שודדי הזקנות והבנקים נהפכו לפרקליטים של השודדים המתוחכמים יותר, שהולכים על הקופה הציבורית.

ציון אמיר מצביע בהגינות על מגבלות המעבר: "המעבר טבעי יותר בעבירות הקלאסיות של שוחד ומרמה והפרת אמונים. לא אקח, לפחות לא לבד, תיקי שוק הון המבוססים על הבנה וניתוח כלכליים מורכבים". הבחנה זו היא שעדיין מבדילה בין הסנגורים הכלכליים המקצועיים לבין החדשים, פליטי הפשיעה הקלאסית. כדי לייצג בתיק שמבוסס על ניתוח כלכלי של שווי חברה או התנהגות מניה בעבירות הרצה, נחוצה ההתמחות המקצועית של סנגורים כגון נווית נגב, איריס ניב־סבאג, גיורא אדרת, ז'ק חן, יעל גרוסמן ונתי שמחוני.

לדחוח ולקינן יש את זה. אמיר וחימי מתרכזים בעבירות השוחד והמרמה, שמאפיינות בעיקר את הצווארון הלבן הפוליטי, ובעבירות השחורות הקלאסיות של ה”לבנים". מה שהזניק את אמיר היה הייצוג של הנשיא קצב, ואת חימי — השר בניזרי.

ואכן, גם התחום הפוליטי נמצא בפריחה גדולה בשנים האחרונות. ראשי ממשלה,

 שרים, חברי כנסת, ראשי עיריות, רבנים, כולם מוצעדים לחדרי החקירות, והביקוש לסנגורים הולך וגובר. לצד הקרימינליזציה של התחום הכלכלי משגשג גם התחום הפוליטי־ציבורי, בעיקר ברשויות המקומיות, שתמיד היו ביצות שחיתות נרחבות ועכורות, בעיקר בתחום הנדל"ני. אם בעבר הספיקו שינמן, ליבאי, וינרוט, אבי־יצחק ווינשטיין, היום כל פרשה היא מגה־פרשה. קלסרי המסמכים נהפכו לארגזים, והתרבו הנחקרים והחשודים בכל פרשה. עורכי הדין חן, נגב, אדרת ווינרוט כבר לא יכולים להכיל את כולם.

 בחזרה לעבר

"סנדביץ' חביתה עבשה ממזנון בית המשפט"

עו"ד אביגדור פלדמן היה מהראשונים לחצות את הקווים. בתחילת דרכו התמקד בזכויות אדם, בעבריינים מטעמי אידיאולוגיה כגון סרבני גיוס, ושתי אוכלוסיות נאשמים שקשה מאוד להצליח איתם בבתי המשפט – ערבים ומרגלים, מרדכי ואנונו למשל. ב־2003 עשה את המעבר למגרש הצווארון הלבן כשייצג את אילון צברי, סמנכ"ל קרן גמולות לשעבר ואחת הדמויות הדומיננטיות בשוק ההון הישראלי, שהורשע בקבלת שוחד ונידון לשש שנות מאסר.

עו"ד אביגדור פלדמן | צילום: ישראל יוסף

אבל לפחות בתחילת הדרך הזדהותו של פלדמן היתה עם פרקליטי העבריינים ה"שחורים". בטור לכתב העת של לשכת עורכי הדין תיאר את מצוקות הסנגורים האלה בהשוואה לתנאי העבודה של סנגורי הצווארון הלבן: "אנחנו פועלי הזבל של המשפט, זוחלים על גחוננו בלשכות פרקליטי המחוז, מתחננים להסדר טיעון שיישא חן בעיני לקוחותינו... האם לא הייתי מעדיף להיות אחד מאותם עורכי דין מדיפי ריחות של מושק ולבונה המתמחים בעצות מס פתלתלות, היודעים להחליף איגרות חוב בעפיפונים צבעוניים שלקוחותיהם מפריחים באוויר עד שהם פוערים את סוגריהם וממטירים עלינו צואה ירקרקה? עורכי הדין הנאמנים לאמירה הנצחית 'אל תשדוד בנק, תפתח בנק', ומקומך שמור בעיתוני הכלכלה ובטורי הרווקים המבוקשים ביותר, גזרתך צרה ואל פיך תכניס רק מאכלים מבושלים היטב, שרויים במרינדה, ולא סנדביץ' חביתה עבשה ממזנון בית המשפט".