אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
שתיקה שייקספירית: הצגה בתנועה צילום: ויקטוריה שוב

שתיקה שייקספירית: הצגה בתנועה

תיאטרון גשר מעלה גרסה נטולת מילים של "מקבת". הבמאי סרגיי זמליאנסקי: "אם מגיעים עם לב פתוח, לא חייבים להבין לפרטי פרטים את העלילה"

10.12.2017, 08:43 | מאיה נחום שחל

מה קורה כשלוקחים את אחת מיצירותיו הגדולות של גדול המחזאים ויליאם שייקספיר ומוציאים ממנה את המילים? את התשובה לשאלה הזו מנסה לפענח הבמאי והכוריאוגרף הרוסי סרגיי זמליאנסקי. "זה רעיון משוגע שלי, לקחת מחזאות עולמית קלאסית ולתרגם אותה לתנועה", הוא מספר.

בימים אלה מביים זמליאנסקי גרסה ללא מילים ל"מקבת" בתיאטרון גשר, שתעלה בתחילת פברואר. את התפקיד הראשי של המצביא הסקוטי יגלמו לסירוגין הנרי דוד ופיראס נסאר. "אני אוהב לעבוד עם שחקנים דרמטיים ולא עם רקדנים, אני מחפש איתם גבולות עדינים או סודות שנמצאים ביצירה".

טרגדיה בתנועה

מחזהו היצרי של שייקספיר עוסק בתשוקה ותאווה טראגית לשלטון ולכוח, ועלילתו עוסקת בגנרל הסקוטי מקבת ואשתו ליידי מקבת, אשר מטפסים לפסגה על ידי רציחת כל מי שעומד בדרכם "זה לא מחול ולא פנטומימה. זו דרמה בתנועה", מדגיש זמליאנסקי.

בחדר החזרות של מקבת, צילום: יחצ בחדר החזרות של מקבת | צילום: יחצ בחדר החזרות של מקבת, צילום: יחצ

"זה תיאטרון דרמטי לכל דבר מבחינת התנהלות השחקנים, החוויות, האמוציות והאירועים התנועתיים. יש גם רגעים של פנטומימה, במובן הטוב של המילה, כלומר לא רק לסמן דברים. כמובן גם ויזואליה בקונטקסט, המשולבת עם פסקול שנכתב במיוחד. אני כל הזמן משתמש בוויזואלי והקולי כדי לפעול על הקהל".

זמיליאנסקי (37) הוא בוגר האקדמיה הלאומית למחול בצ'ליאבינסק עיר הולדתו. במהלך השנים החל לנסות לביים פרוייקטים קטנים בתנועה ופיתח את הסגנון "דרמה פלסטית חדשה" המובנת בכל מקום בעולם כיוון שאינה תלוית שפה. את הסגנון הוא מכנה wordless - ללא מילים. עד כה ביים במסגרת הז'אנר שפיתח את "ז'אן דארק", "הגברת עם הקמליות", "קליגולה", "שדה האם" ועוד.

"אותי מעניין אותי לבדוק איזה מחיר אדם משלם בשביל התשוקה שלו לשלטון," הוא אומר על הבחירה ב"מקבת", "והאם אנחנו חוטאים לערכים האנושיים שלנו כדי לקדם אמביציות אישיות".

האם יש בזה רלוונטיות להיום?

"מחזות קלאסיים הפכו לכאלה מכיוון שהם לא מתיישנים ותמיד אפשר למצוא בהם מרכיבים אקטואליים במובן העמוק של המילה. זה כמו גלים ששוטפים אותך או שקצת הולכים אחורה, אבל תמיד ממשכים לזרום עד אלינו. ב'מקבת' שייקספיר נטע מחשבות מוסריות חשובות שגורמות לנו להרהר האם לא עשינו טעויות גלובליות כאלה או אחרות".

סרגיי זמליאנסקי , צילום: ויקטוריה שוב סרגיי זמליאנסקי | צילום: ויקטוריה שוב סרגיי זמליאנסקי , צילום: ויקטוריה שוב

משמעות אילמת

"חלמנו הרבה זמן על פרויקט כזה ולא מצאנו את הבן אדם הנכון", מספרת מנכ"לית גשר לנה קריינדלין. "אחרי שראיתי ברוסיה את מה שעשה עם "שידוכים" של גוגול ואיך הוא מתרגם את הטקסטים המסובכים הקלאסיים לתנועה, הזמנתי אותו לסדנה עם השחקנים שם הציע לעשות את 'מקבת'. זה מאוד חשוב לתיאטרון דרמטי להתנסות בעבודה כזאת, ואנחנו עושים את זה בשביל הלהקה שלנו לא פחות מאשר בשביל הקהל כי זה חשוב ומאתגר".

"כשאני עובד על יצירות בסדר גודל כזה", מסביר זלמיאנסקי, "אני אמנם מוציא את המילים, אבל מחליף אותן בפעולה תנועתית ובמחוות פסיכולוגיות, אז המשמעות נשארת. לפעמים אפילו אני שוכח במהלך ההצגה שהשחקנים שותקים. הדינמיקה והאירועים דווקא הרבה יותר חדים פתאום, כי הקהל יודע שאסור לפספס תחנות חשובות".

עבור אלה שאינם זוכרים או מכירים את המחזה יצורף תקציר כמו שנהוג בבלט, אך זלמיאנסקי מאמין שלא יהיה בזה צורך.

"כשמגיעים עם לב פתוח, לא הכרחי להבין לפרטי פרטים את העלילה. אם הרגשות ייפתחו אפשר אפילו להרגיש שותף למה שקורה על הבמה".

תגיות