אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"טיסנקרופ לא התכוונה לעמוד בהתחייבויות שלה מלכתחילה" צילום: תומי הרפז

"טיסנקרופ לא התכוונה לעמוד בהתחייבויות שלה מלכתחילה"

זיוה איגר, מנכ"לית הרשות להשקעות זרות, האחראית להבאת השקעות רכש גומלין במיליארדי שקלים לישראל, קובעת נחרצות: "אין חברה שיכולה להסתכל לי בעיניים ולהגיד שאין לה מה לקנות כאן".בראיון ראשון ובלעדי היא מבטיחה: "אסור לנו לוותר לטיסנקרופ, ואני מקווה להביא בשורה של מפעל בפריפריה עם מאות עובדים"

25.12.2017, 09:25 | אדריאן פילוט
זיוה איגר, מנכ"לית הרשות להשקעות זרות ושיתוף פעולה תעשייתי (רשפ''ת), היתה עד לא מזמן פקידה אלמונית למדי, כמו הארגון שבראשו היא עומדת זה שלוש שנים, ומשתייך למשרד הכלכלה. היא פרצה לתודעה הציבורית לפני כחצי שנה, כשקיבלה החלטה ניהולית אמיצה שקודמיה התחמקו ממנה: ליישם את החוק הקובע כי חברות בינלאומיות הזוכות במכרזים בהיקף של מיליארדי דולרים לאספקת שירותים ומוצרים למדינת ישראל יבצעו רכש גומלין מהתעשייה המקומית.

כאשר בחנה היטב את רשימת הענקיות שהפרו את החוק הזה, מצאה איגר שם אחד בולט במיוחד: טיסנקרופ, קונגלומרט גרמני ענקי, שמגלגל 40 מיליארד יורו ומתמחה בלא פחות מ־46 תחומים. איגר פנתה לחברה בדרישה להסביר מדוע אינה מבצעת רכש גומלין בהיקף של 187 מיליון יורו, ואיימה בהכנסתה ל"רשימה השחורה", זו של חברות שלא יוכלו לעבוד מול מוסדות וארגונים ממשלתיים למשך חמש שנים. אם השם נשמע מוכר, זה לא במקרה: לימים התברר כי טיסנקרופ היא זו שסיפקה את הצוללות ואת הספינות שמככבות ב"פרשת הצוללות", המכונה גם “תיק 3000”, שבו נחקרים בשנה האחרונה מקורבים של ראש הממשלה בנימין נתניהו (הוא עצמו אינו חשוד בפרשה).

זיוה איגר. "אתה יכול לייצר ביזנס רק אם יש רצון של שני הצדדים. לטיסנקרופ לא היה רצון", צילום: תומי הרפז זיוה איגר. "אתה יכול לייצר ביזנס רק אם יש רצון של שני הצדדים. לטיסנקרופ לא היה רצון" | צילום: תומי הרפז זיוה איגר. "אתה יכול לייצר ביזנס רק אם יש רצון של שני הצדדים. לטיסנקרופ לא היה רצון", צילום: תומי הרפז

אף שאיגר עלתה לכותרות לאחר השמעת האיומים, היא החלה את פעולות האכיפה עוד לפני כן, מול חברת בומברדייה הצרפתית, שהיתה חייבת ברכש גומלין עקב אספקת קרונות לרכבת ישראל. “ספטמבר 2015 (אז נכנסה איגר לתפקיד ברשפ”ת — א"פ) היה למעשה קו שבר”, היא נזכרת. “עד לפני שנכנסתי לגוף הזה, היה בלגן. פשוט לא אכפו את החוק. על העסקה שבה רכבת ישראל מוציאה הזמנה לבומברדייה ידעתי מהעיתון. לא היה דיווח מוקדם לרשפ’’ת. קראתי לאנשי בומברדייה להגיע למשרדי, ביקשתי מהם תוכנית מימוש לרכש הגומלין, והם הביאו אותה. אני, כמו כל בן אדם מקצועי, בודקת: הרמתי טלפונים לכל הספקים שמופיעים ברשימה, והבנתי שמאחורי התוכנית שלהם אין כלום.

“זו היתה עסקה גדולה מאוד, בהיקף של 200 מיליון יורו שמהם נגזר רכש גומלין ב־40 מיליון יורו. יש להם גם ידע שאין כאן, וזו בדיוק הסיבה שהם זכו במכרז. העצירה של העסקה הזו היתה תחילתה של התפנית שעשינו כאן. מה בומברדייה עשתה? היא פתחה מרכזי הכשרה, וכיום מכשירים מפעל בזיקים שמייצר לבומברדייה כיסאות, שהיא מייצאת לכל העולם; והם הגדילו את כמות הספקים הישראליים שלהם, משניים ל־14. חשוב להבין: ברגע שמפעל בדימונה מקבל הזמנה מחברה צרפתית — אני את שלי עשיתי. אין דרך חזרה”.

ואז הגיעה טיסנקרופ, והעלית את הטונים מולה.

“אתה יכול לייצר ביזנס אם יש רצון של שני הצדדים. לטיסנקרופ לא היה רצון לממש רכש גומלין מול מדינת ישראל. הצגנו לה אפשרויות, ארגנו משלחות, ערכנו כנסים, נפגשנו עם המטה העולמי, ואני אישית פגשתי את המנכ’’ל של כל הקונצרן והסברתי שיש לו צ’ק פתוח ממני לממש בכל אחת מ־46 החטיבות שלו. זה קונגלומרט מטורף. בשלוש השנים האחרונות נפגשנו על בסיס חודשי”.

ראש הממשלה נתניהו סוקר את הצוללת אח"י רהב. "היו עוד חברות שהמלצנו להכניס לרשימה השחורה, לא רק את טיסנקרופ", צילום: אלעד גרשגורן ראש הממשלה נתניהו סוקר את הצוללת אח"י רהב. "היו עוד חברות שהמלצנו להכניס לרשימה השחורה, לא רק את טיסנקרופ" | צילום: אלעד גרשגורן ראש הממשלה נתניהו סוקר את הצוללת אח"י רהב. "היו עוד חברות שהמלצנו להכניס לרשימה השחורה, לא רק את טיסנקרופ", צילום: אלעד גרשגורן

 

ומה יצא מהסכסוך המתוקשר הזה? בינתיים טיסנקרופ לא עשתה כלום. אולי היה עדיף לוותר להם?

“למה? יש לנו מדינה עם הזדמנויות מטורפות. 300 חברות זרות פועלות כאן ללא התחייבויות לרכש גומלין. אין חברה שיכולה להסתכל לי בעיניים ולהגיד לי שאין מה לקנות כאן.

“חברת בואינג הגיעה אלינו וסיפרה שיש לה בעיה של סוללות מתחממות. חיברנו אותה עם חברת אלגוליין הישראלית, שפיתחה טכנולוגיה שמטפלת בבעיה. חיבור יצירתי. אני מאשרת הכל, הגמישות המחשבתית שלי היא טוטאלית — רק שלא יגידו לי שאין מה לקנות כאן”.

טיסנקרופ סיפקה לישראל שש צוללות, עוד שלוש בדרך, והיא גם מייצרת ארבע ספינות שישמרו על אסדות הגז. את תמשיכי להפריע להם? לא תוותרי?

“לא, וגם אסור לנו לוותר. אני מקווה שבעקבות ההצעה האחרונה ששמנו על השולחן (הקמת מפעל בפריפריה — א"פ), שמתואמת עם טיסנקרופ, היא תרים את הכפפה ונביא בשורה של מפעל בפריפריה עם מאות עובדים.

“כמות הטלפונים שקיבלנו ממפעלים שמבקשים להתחבר לטיסנקרופ כדי שהיא תשקם, תרכוש או תרחיב אותם, היא מטורפת. לטיסנקרופ יש חטיבה מיוחדת להקמת מפעלים, והיא בעלת 2,200 מפעלים ברחבי העולם”.

“האכיפה היא מוצא אחרון”

המהלך של איגר מול טיסנקרופ לא יצא משולחנה של פקידה אפורה שאינה מבינה את צורכי הביטחון של ישראל: לצד שני התארים שלה בכלכלה (בהצטיינות), איגר היא בוגרת המכללה לביטחון לאומי שהתקדמה במערכת הביטחון עד לדרגת אל”מ, ובתפקידה האחרון ניהלה תקציבים והובילה פרויקטים של מאות מיליוני דולרים במפא”ת (המינהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית), כך שאי אפשר לומר עליה שהיא לא מבינה מספיק בביטחון.

 

יש מעט אנשים בישראל שמבינים טוב כמוך את המחיר הביטחוני שישראל עלולה לשלם אם יינתק הקשר עם טיסנקרופ.

“אנחנו לא רוצים לפגוע במדינת ישראל, ואנו פועלים למען כלכלת ישראל. אבל אם אין ברירה, ניאלץ להמליץ על הכנסת טיסנקרופ לרשימה השחורה”.

היא תהיה הראשונה ברשימה, אם כך?

“כפי שציינתי קודם, אחד הדברים הראשונים שעשיתי כאן היה ניקיון וסדר. פשוט יישרנו קו: סידרנו נהלים ופרשנויות, פתחנו אתר עסקי והנגשנו את כל ההנחיות, הנהלים והטפסים. יתרה מזו, גם התעשייה מציגה באתר את כל ההזדמנויות הקיימות. שוב, האכיפה היא מוצא אחרון. אגב, יש כבר כמה חברות שהתחילו תהליך של רשימה שחורה. זו לא רק טיסנקרופ”.

את לא מפחדת? זה קונצרן גרמני, ומקורבים רבים של ראש הממשלה נחקרים בפרשת הצוללות. זה יכול לגמור לך את הקריירה, והיא רק התחילה.

“הגעת ממש באיחור עם השאלה הזו. היא היתה צריכה להישאל כבר ב־2015, כשניהלתי את המו’’מ על הקורבטים (ארבע ספינות המיועדות לשמור על אסדות הגז — א"פ). הייתי אז מהראשונים לזהות שיש כאן בעיה, ולימים הבנתי מה המקור שלה. כבר אז הם הביעו חוסר רצון מוחלט להתחייב למשהו. זו היתה הפעם הראשונה שניהלתי משא ומתן מול חברה שלא התכוונה מלכתחילה לקיים את ההתחייבויות שלה בכל דרך שהיא. זה נראה כאילו מישהו לחש באוזנם (של נציגי טיסנקרופ — א"פ): ‘תתעלמו מהטיפוס הזה שיושב כאן, אתם תקבלו את כל העסקאות’.

“היתה שנה לא פשוטה, שכללה עימותים עם משרד הביטחון, אבל האמנתי בעיקרון שלי. אם אז לא חשבתי שאני פוגעת בעצמי, אז ודאי שאני לא חושבת כך היום. יתרה מזו, אני פועלת מכוח החוק. ואני חייבת להודות שאני כבר לא מרגישה לבד במערכה. יש עוד גופים בממשלה שמבינים שצריך להוציא מטיסנקרופ יותר ממה שהיא נתנה”.

את ודאי מתכוונת לחשב הכללי רוני חזקיהו. לפי החוק, את יכולה להציע אבל הוא זה שמחליט.

“אכן, חזקיהו יצטרך להחליט, וקיימנו כמה דיונים בנושא. כולם מבינים את הבעייתיות שאנו ניצבים בפניה — גם הוא וגם משרד הביטחון. אם נשלב ידיים ונבין שזה לטובת הכלכלה והתעשייה, אין סיבה שזה לא יקרה. אם נדבר בקול אחד ובחזית אחידה, טיסנקרופ תעשה הרבה מאוד עסקים בישראל, בדיוק כמו שהיא עושה בכל העולם”.

עלית לכותרות מכיוון שהתעקשת לאכוף את החוק על טיסנקרופ, אבל בפועל, הרשפ"ת לאו דווקא מתמקדת באכיפה בכוח.

"האכיפה היא החלק הקטן ביותר בפעילות של הרשפ''ת החדשה. זה השלב האחרון ומגיעים אליו רק כשלא נותרה ברירה אחרת. עד לפני שנתיים, אכן ראו אותנו כסוג של מס הכנסה: זכית במכרז? תבוא לשלם כאן מס. מאז שינינו את הקונספט לחלוטין, והפכנו אותו מחובה להזדמנות עסקית, רעיון שאנחנו מייצאים לכל העולם. הרשפ"ת נהפכה מגוף רגולטורי לגוף מאיץ צמיחה, והמטרה שלי היא שבעוד כך וכך שנים כבר לא יהיה צורך ברגולציה שלי, כי חברות שעד כה הגיעו אליי כי היו מחויבות לפי החוק יישארו כאן מרצונן החופשי".

אין הרבה רגולטורים ששואפים להיעלם.

"לא תשמע רגולטורים רבים שמדברים כמוני. אני רוצה שהרגולציה תוסר. אני רוצה ליצור חיבור עסקי טהור, למשך זמן. למה? כי זה כדאי לחברות הבינלאומיות, הן מזהות את הפוטנציאל. הסוד הוא לא לפעול מתוך כוחניות, כי כך לא מייצרים חיבור אמיתי".

איך עושים את זה?

"חייבים לשנות את הכלים, וזה מה שעשינו. יצרנו כמה ערכים מרכזיים. הראשון הוא תפיסת הלקוח: הלקוח הראשון שלנו הוא הגופים הממשלתיים, שיוצאים למכרזים; הלקוח השני הוא החברות הבינלאומיות שזוכות בהם; והלקוח השלישי — והחשוב ביותר — הוא התעשייה הישראלית.

"ערך נוסף הוא שירותיות ושותפות: כל אחד מהלקוחות חייב להרגיש שהוא שותף לדרך, יחד עם האחרים. כשהגיעו לכאן אנשי SEMI (חברת תשתיות ספרדית) שאלתי אותם מה הם צריכים כדי להישאר כאן ולעשות עסקים. בכלל לא דיברתי על רכש גומלין.

רוני חזקיהו החשב הכללי , צילום: אוראל כהן רוני חזקיהו החשב הכללי | צילום: אוראל כהן רוני חזקיהו החשב הכללי , צילום: אוראל כהן

"כשהגיעו שתי חברות סיניות שסיפקו אוטובוסים לאגד, אמרו לי: 'אין להן מה לקנות כאן, כי הסינים מביאים את האוטובוסים שלמים מסין'. אז אני נדלקתי ונכנסתי לפעולה. ביקרתי בהארגז ובמרכבים (חברות להרכבת חלקי אוטובוס בפריפריה) ויצאתי עם דמעות בעיניים כי לא היתה שם עבודה. אמרתי לחברות הסיניות: 'אתן תרכיבו בארץ — לא יעזור כלום'. אז הן התחילו להרכיב אוטובוסים חשמליים" (המוצר החדש של החברות הללו — א"פ).

אנחנו עדיין אטרקטיביים? יש מה לקנות כאן?

"ישראל הכי אטרקטיבית כיום, כי לא משנה באיזו תעשייה אתה נמצא, אתה חייב להיות חדשני. התעשייה המסורתית מתה, ואנחנו חיים חדשנות יום־יום. כיום יש כ־200 עד 300 חברות בינלאומיות בישראל, והן מרחיבות את הפעילות. לא מזמן ערכתי להן כנס, והגיעו אליו בכירי אמזון, GE ,HP ועוד חברות. זו אמירה בפני עצמה. ולא מדובר רק בחברות מארה"ב, אלא גם מאסיה. יפנים מגיעים לכאן לחפש חדשנות וטכנולוגיה. זה מטורף! בעבר הם לא ראו אף אחד ממטר, אנחנו הרי גדלנו על סוני.

"וזה לא רק עניין של מדינות, אלא גם של תחומים. כשמכונית היתה עניין של ייצור נטו — נכשלנו. זה היה עידן הסוסיתא. אבל ברגע שהטכנולוגיה התחילה לשלוט בענף, עלינו על הגל. מדינת ישראל מובילה בתחום טכנולוגיית הרכב, ועסקת מובילאיי היא ההוכחה לכך.

"זו אמירה מטורפת. רנו עזבה את ישראל אחרי בטר־פלייס (קריסת מיזם המכונית החשמלית של עידן עופר — א"פ). אבל אחרי שערכנו מפגש עם הדירקטוריון שלה, רנו חזרה לכאן לעשות בישראל מחקר ופיתוח. המדינות מכירות את היתרונות והחדשנות שלנו.

“ישראל זוכה גם ליותר ויותר חשיפה בזכות הטבות המס שלה: החקיקה שלה בתחום הקניין הרוחני (המבטיחה הקלות מס לחברות שירשמו את הקניין הרוחני שלהן בישראל — א"פ) כבר גרמה לכמה חברות להתחיל לרשום כאן קניין רוחני, למשל HP, ויש עוד חברות בתהליך. ישראל תחרותית בהטבות".

"הביורוקרטיה היא עקב אכילס שלנו"

אנחנו טובים מאוד בחדשנות, אבל במדד קלות עשיית העסקים של הבנק העולמי אנחנו משתרכים מאחור באופן מביש: מקום 54 במדד של 2017, אפילו מאחורי קזחסטן, והמצב רק מידרדר. סביבת העסקים בישראל ועודף הרגולציה הם מכת מוות.

"ישראל אכן מפגרת בסביבת העסקים שלה. לכל מדינה שמכבדת את עצמה יש גוף המטפל בחברות זרות, יש תחרות מטורפת סביב כל החברות האלו, ואתה חייב לייצר סביבה ידידותית עבורן — אחרת הן לא יישארו פה. זו הסיבה לכך שפיתחנו מודל עסקי מבוסס על 'וואן סטופ שופ' לכל החברות הזרות, והיום כולם שואלים איך לא עשינו את זה קודם.

"במודל החדש, אנחנו מנגישים לחברות הזרות את כל המידע: מה השכר בכל תעשייה, איפה אפשר להקים מפעל, מה הרגולציות, מה החוקים, מה המרחק לנמל, כמה ארנונה משלמים. כשאנחנו מקדמים את ישראל, אנחנו מקדמים את האווירה העסקית כאן. זה כבר לא מספיק שסינים מגיעים לכאן, קונים טכנולוגיה וחוזרים הביתה. אנחנו חייבים לדאוג שהם יישארו ויתחילו לייצר ולייצא מכאן".

נציגי טיסנקרופ בישראל, צילום: יואב דודקביץ נציגי טיסנקרופ בישראל | צילום: יואב דודקביץ נציגי טיסנקרופ בישראל, צילום: יואב דודקביץ

איך אפשר להקל את הסרבול הבירוקרטי בישראל?

"במקרה שלנו, אנחנו הגוף שתופר את העסקה מול כל אחד מגופי הממשלה. הרי להתמודד עם כל משרד ומשרד זה תהליך מורכב ומסורבל, שדורש זמן רב, ובגלל זה ישראל הפסידה לא מעט עסקאות. זה מתחיל בכניסה לנמל תעופה, נמשך באישורי כיבוי אשואי אפשר לדעת איפה זה נגמר, כי לפתוח פה עסק זה דבר לא פשוט.

"המטרה שלנו היא לסייע להוציא את ההשקעה של החברות הזרות פה לפועל, ביעילות. פתחנו מוקד שירות שמעניק להן שירות של אחרי המכירה, מבעיית ויזה עד מכולה שתקועה בנמל. זה קרה אחרי שהבנו שהבירוקרטיה היא מעקבי האכילס שלנו, ושאם לא ניצור כאן סביבה עסקית, חברות לא יישארו למשך זמן. גילינו גם שמיסוי הוא קריטריון חשוב לבחירת מיקום, אבל לא החשוב ביותר. חברות מחפשות מקום שיש בו סביבה עסקית תומכת ועוטפת, ורק אחרי זה בודקות את הטבות המס".

האם המדד של הבנק העולמי, שהציב אותנו במקום נמוך, נאמן למציאות?

"נפגשתי אישית עם מי שאחראי למדד הזה בבנק העולמי, אוגוסטו לופז קלרוס. ישראל יכולה להגיע לדירוג גבוה הרבה יותר מזה הנוכחי, ולדעתי היא צריכה להיות בין עשרת המקומות הראשונים. כדי להגיע לזה היא צריכה לעשות שינויים קטנים יחסית. עם זאת, הממצאים של המדד הזה בעייתיים, כי הם מגיעים ממשרדים של רואי חשבון ועורכי דין, ואין פיקוח מעמיק של הממשלה עליו".

מה השינויים שצריכים להיעשות?

"אלה שינויים קטנים שאינם קשים לביצוע — עובדה, אני עושה אותם יום־יום. הבעיה היא שאני מטפלת במקרים בודדים, של חברות בינלאומיות, אבל צריך לעשות את השינוי הזה עבור כולם, כמדיניות. צריך להכניס לממשלה דנ"א עסקי. כשבניתי את הרשפ"ת, המוטו שלי היה שהיא חייבת להתנהל כמו גוף עסקי, על פלטפורמה ממשלתית, וזה לא היה פשוט. חשוב להכניס את הדברים הללו לכאן — זירוז תהליכים ופחות ביורוקרטיה, לאו דווקא פחות רגולציה, שהיא לא מילה גסה.

"אנחנו מנסים לעשות את השינויים האלה מול חברות זרות. יש ועדה בראשות החשב הכללי חזקיהו שתטפל בזה. ישראל חייבת לשים על זה דגש, כי על סמך דברים כאלה חברות זרות מקבלות החלטות, ויש תחרות מטורפת עליהן. אסור לנו לשכוח שחברות זרות מביאות איתן גידול בפריון, כניסה של הון זר, דיפוזיה של ידע ושדרוג של קבלני משנה לרמה בינלאומית".

קרונות רכבת של בומברדייה , צילום: יח"צ קרונות רכבת של בומברדייה | צילום: יח"צ קרונות רכבת של בומברדייה , צילום: יח"צ

 

ונניח שאת מצליחה להביא אותן לפה, הן עושות מו"פ — ובורחות. זה לא הכי טוב עבורנו.

"היתרון שלנו הוא אכן במו''פ, אבל חייבים לקדם את ישראל לצעד הבא. צריך לשלב את הטכנולוגיה והחדשנות בתהליך הייצור עצמו, אחרת חברות זרות לא יגיעו לכאן. בעבר חברות היו מייצרות בהתאם לשוק, אבל כיום הייצור הוא תהליך חדשני בפני עצמו, והוא חייב להיות קרוב למוקדי מו''פ. HP מייצאת יותר מ־80% מהמדפסות הגדולות שלה מישראל, אף שהשוק שלה לא קשור בכלל לישראל. למה? כי היא עושה פה מו''פ, וכך היא משמרת את היתרון היחסי שלה".

את שואפת להפוך את הרשפ''ת ל"גוף עסקי בפלטפורמה ממשלתית". אבל הממשק בין הון לשלטון לא נראה לך בעייתי? מדובר בעסקאות של מיליארדים — אין מאכערים בדלת?

"אנחנו מדינה קטנה, כולם מכירים את כולם. זה האקו־סיסטם שלנו וזה לאו דווקא רע. השאלה היא מה האינטגריטי של כל אחד, ומה המטרה. המטרה שלי היא להביא ערך מוסף לכולם, לכל הכלכלה ולכל התעשייה. השאלה היא מי יודע לעצור את התופעות הלא טובות, שהן עניין אישי, פרסונלי. חשוב לא ליצור תדמית שלילית לכל הממשלה — יש לנו פקידים מצוינים וערכיים".

"אני יודעת לעשות שני דברים לא ישראליים: לתכנן ולהקשיב"

בואי נדבר על ניהול. מה הכלי הניהולי החשוב ביותר בעינייך?

"ניהול משא ומתן. זה מקצוע לכל דבר. יש בו שני חלקים: קודם כל, מוכנות. אתה חייב להגיע למשא ומתן כשאתה שולט ב־80% ממה שקורה בתוך החדר, לאחר הכנה מראש באמצעות איסוף מידע: מה המטרה של מי שעומד מולך, הפוליטיקה הפנימית בארגון שלו, מי הכוחות שם, הכל. חשובים גם התנאים הסביבתיים של החדר, משך הפגישה, איפה יושבים ואם יש מזגן. זה מכסה 80% מהסיפור.

מערכת מובילאיי. "בייצור נטו, עידן הסוסיתא, נכשלנו. אבל ברגע שההייטק החל לשלוט, עלינו על הגל" מערכת מובילאיי. "בייצור נטו, עידן הסוסיתא, נכשלנו. אבל ברגע שההייטק החל לשלוט, עלינו על הגל" מערכת מובילאיי. "בייצור נטו, עידן הסוסיתא, נכשלנו. אבל ברגע שההייטק החל לשלוט, עלינו על הגל"

"החלק השני הוא מה שקורה בתוך החדר. כאן אני עושה דבר אחד: שותקת ומקשיבה. אני נותנת לצד השני לדבר — שזה, אגב, משלים את ה־80% הראשונים ומספק את המידע שהיה חסר לי. להתכונן מראש ולשתוק זה ממש לא בדנ"א שלנו, הישראלים; כי אנחנו יודעים הכל, ומגיעים לשולחן המשא ומתן כדי לדבר".

סוגיית המגדר בדיון על ניהול עומדת כעת בראש סדר היום. את באת מעולם הביטחון ונכנסת לעולם העסקאות הגדולות, שהוא מרחב גברי.

"כמעט בכל תפקיד שמילאתי הייתי האישה היחידה בסביבה: במערכת הביטחון, מול הנהלות של חברות בינלאומיות. ב־98% מהפגישות עם החברות האלה אין נשים. אני חייבת להודות שבמהלך הקריירה שלי המצב לא השתפר באופן משמעותי. הרושם הוא שיש יותר שוויון ונשים בעמדות מפתח, אבל בפועל זה לא כך. תעיד על כך אנקדוטה קטנה: מנכ"ל של חברה בינלאומית גדולה הגיע לפגישה איתי, אבל במהלך כל הישיבה הוא הסתכל לעבר העוזר שלי, ולא הצליח להיישיר אליי מבט. הבנתי שקשה לו עם העובדה שיושבת מולו אישה שמנהלת איתו משא ומתן".

מה מניע אותך?

"אני מונעת מאתגרים, מבנייה של מיזמים פורצי דרך ומהתוויית שינויים. פגשתי בחיים שלי שני סוגי מנהלים: אלה שטובים בניהול ארגונים בוגרים ויציבים, ואלה שבאים לארגון שזקוק לשינוי, לבנייה מחדש. אני שייכת לסוג השני.

“במפא"ת, למשל, בניתי מערך פורץ דרך של ייצור משותף של טיל החץ, שבו שותפות ישראל וארצות הברית. בתפקיד הנוכחי יצרנו רשות ממשלתית חדשה עם דנ"א עסקי שעובד מול החברות הגדולות בעולם.

"ניהול, מבחינתי, משמעו לחשוב באופן יצירתי, לבנות דברים חדשים, להזיז ולשנות. אני אוהבת לפרק דברים ולהרכיב אותם מחדש, זה מה שהניע אותי במהלך כל הקריירה המקצועית שלי. למדתי גם שהצלחה שלי תמיד היתה מחוברת לאנשים המוכשרים שפעלו איתי. אין ספק שמנהל טוב צריך להקיף את עצמו באנשים מוכשרים ויצירתיים, ומנהל מצוין מקיף את עצמו באנשים מוכשרים ויצירתיים ממנו.

"בסוף היום, הסיפוק שלי מגיע מלראות את המפעל בזיקים מקבל חוזה מבומברדייה ומרחיב את קו הייצור שלו; או להביא את שטאדלר, חברת הרכבות השוויצרית, לחתום על חוזה עם מפעל מתר בדימונה, במהלך שיגדיל את התעסוקה בעיר. זה מבחינתי הכי שווה בעולם".

מה התפקיד הבא שלך?

"אני אוהבת אתגרים גדולים. יש לי עוד כברת דרך לעבור כדי להצליח באתגרים בתפקיד הנוכחי, ולכן אני לא חושבת על התפקיד הבא. כשיגיע התפקיד, אני מאמינה שהוא יהיה בארגון גדול שמתמודד עם סביבה משתנה ומאתגרת וזקוק לניהול יצירתי".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות