אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
"אומרים שאני חנון? סבבה. גם כשהייתי בבנק אמרו את זה. בכל זאת הצלחתי" צילום: תומי הרפז

"אומרים שאני חנון? סבבה. גם כשהייתי בבנק אמרו את זה. בכל זאת הצלחתי"

איתי בן־זאב סוגר שנה סוערת בראשות הבורסה, עם חברי דירקטוריון שכועסים על שינוי מבנה הבעלות ופוליטיקאים שלא מבינים את חשיבות הבורסה לכלכלה. בראיון ראשון ובלעדי הוא אומר: “סוציאליזם זה דבר רומנטי ונהדר, אבל הוכח שהוא לא יכול לעבוד"

26.12.2017, 08:04 | רחלי בינדמן

איתי בן־זאב, למה לקחת את תפקיד מנכ”ל הבורסה לניירות ערך? מילא אם היו מציעים לך להיות מנכ”ל טבע, שקיבל מיליונים רבים לרפד כישלון אפשרי, אבל ציפה לך עתיד מעולה בבנק לאומי. למה לעזוב את זה בשביל תפקיד עם סיכויי הצלחה כל כך נמוכים, בגוף שהפך לשק החבטות של שוק ההון הישראלי?

“כל הזמן שמעתי שהבורסה כבר לא רלוונטית. זה איתגר אותי. זה גרם לי לחשוב שיש פה מה לעשות”.

•••

כשמנכ"ל הבורסה הקודם, יוסי ביינארט המנוח, הודיע בספטמבר 2016 על פרישה נוכח מחלתו, איתי בן־זאב כיהן כדירקטור בבורסה מתוקף תפקידו כראש חטיבת שוקי הון בבנק לאומי. בנקודה ההיא בן־זאב כבר ישב בדירקטוריון הבורסה שנתיים, והדבר האחרון שהעלה על דעתו הוא שבקרוב הוא עצמו ינהל את העסק השבור הזה. אבל 43 ימים מאוחר יותר, ועדת האיתור שהקים הדירקטוריון בחרה בו לתפקיד.

ראית את עצמך כמועמד בכלל?

"בשלב הראשוני ממש לא, ואם כשהייתי דירקטור בבורסה מישהו היה אומר לי שאגיע להיות מנכ"ל זה היה נשמע לי די הזוי. אבל כשהוועדה הוקמה ופנו להרבה אנשים, זה התחיל להתבשל אצלי.

“היה כאן שילוב של כמה דברים: מאז המשבר של 2008 היו מגמות רבות של ירידה במחזורי המסחר גם בעולם, אבל היו דברים ייחודיים למשק הישראלי, כמו ועדת הריכוזיות שגרמה ליציאה של 50 חברות מהבורסה. גם סכסוך העבודה שהיה פה לא מעט זמן והנרטיב התקשורתי של 'למה לבוא להנפיק בבורסה, עדיף השקעות מעבר לים'. כל אלו הם אתגר ניהולי גדול”.

איתי בן־זאב. “ראיתי הזדמנות לחולל שינוי באקו־סיסטם הישראלי", צילום: תומי הרפז איתי בן־זאב. “ראיתי הזדמנות לחולל שינוי באקו־סיסטם הישראלי" | צילום: תומי הרפז איתי בן־זאב. “ראיתי הזדמנות לחולל שינוי באקו־סיסטם הישראלי", צילום: תומי הרפז

 

אמרו לי שאנשים שקרובים אליך הזהירו אותך, בבחינת "שומר נפשו ירחק".

"יש בשאלה הנחה שהחברים שלי משוק ההון כי באתי ממנו. אבל החברים שלי הולכים איתי מילדות. לא התייעצתי עם אף אחד לפני שקיבלתי החלטה. כן קיבלתי טלפונים אחרי שנחשפה המועמדות שלי ואמרו לי שהשתגעתי. אבל אם הייתי חושב שזה רעיון משוגע, לא הייתי לוקח אותו. הבאתי בחשבון שיגידו את זה, לא הופתעתי".

יש ספקנות בשוק לגבי הסיכויים שלך להצליח, על רקע נתוני הפתיחה הלא פשוטים.

“דברים קורים. היו 17 הנפקות חדשות מתחילת השנה, המוסדיים יוכלו לראשונה להסתמך על המלצות של ייעוץ חדשה, הבורסה מקימה חברה לרישומים. אני לא מתעסק בחלומות. כל ארגון באשר הוא צריך תוכנית עסקית ניתנת לביצוע”.

מה לדעתך חושבים עליך בשוק?

“לא השקעתי כסף בסקר תדמיות. היות שאני לא פוליטיקאי, זה לא מעסיק אותי”.

 

אומרים שאתה קצת חנון.

“סבבה”.

לחנון קשה להסתדר במקום כזה.

“נכון. גם במערכת הבנקאות קשה, אבל הצלחתי”.

היכולת הניהולית שלך בבורסה מוגבלת מאוד. הונחתו עליך 200 עובדים עם עלות שכר ממוצעת של 50 אלף שקל בחודש, שאי אפשר לפטר.

"לכל מנהל יש אתגרים. גם בבנק היתה לי חטיבה של 500 עובדים, כמעט כולם בהסכם קיבוצי. למה להירתע מזה? התפיסה הזו שגויה. יש יתרונות רבים בהסכמים קיבוציים, ואדם שיש לו ביטחון תעסוקתי לא צריך לדאוג כל בוקר מגחמה של מנהל שיחליט לשלוח אותו הביתה. עדיף שכל אחד יסתער כל יום? זה לא תמיד בריא למקום עבודה".

בכל זאת, אתה רואה כדירקטור שיש פה עובדים שהצליחו לטרפד מהלך דרמטי של ההנהלה, הסכם שיתוף פעולה מול הנאסד"ק, באמצעות איומי השבתה. זה לא מפתה.

"היה משבר אמון אמיתי בין העובדים להנהלה. זה היה מצב נקודתי. אני האמנתי שאפשר לייצר אמון עם העובדים וידעתי שיש פה ועד אגרסיבי וחזק. עובדה שהצלחנו, אחרי חודשיים מאומצים, להגיע להסכם".

יש שיגדירו את ההסכם הזה ככניעה.

"שאתעסק בהגדרות? בעמדות ניהול אסור להתעסק במה כותבים עליך, צריך לדאוג לארגון וללקוחות".

אבל אתה צריך להפוך את הבורסה לרווחית, ושורת ההוצאות קשיחה. אתה לא יכול עכשיו להתייעל פה ולפטר חצי מהעובדים.

"צריך לשנות תרבות, בהחלט. בהסכם החדש שנחתם יש עדיין עליית שכר, אבל היא נמוכה יותר, וחשוב מכך, חלק מהעלייה הוא דיפרנציאלי. היה לי ברור שהבורסה תצטרך להציג יוזמות חדשות ולהיכנס לתחומים נוספים, ואז או שמגייסים עובדים, או שהעובדים הקיימים עובדים קשה יותר.

“מאז אפריל האחרון השקנו לא מעט יוזמות, ואנחנו נשענים פחות או יותר על אותו כוח אדם. אותם אנשים עובדים קשה יותר, ולכן גם נגדיל הכנסות לאורך זמן".

הבניין שאנחנו יושבים בו, שעלה מאות מיליוני שקלים ואליו עברו משרדי הבורסה לפני כשלוש שנים, מסמל את חטא הגאווה של המקום הזה?

"הבורסה היא מותג והבניין הוא חלון הראווה שלנו. לספקנות הישראלית קשה להתחבר אבל ככה זה. בורסות בעולם יושבות בבניינים מאוד יפים".

בניין הבורסה בתל אביב. “בורסות בעולם יושבות בבניינים מאוד יפים. הבניין הוא חלון הראווה שלנו", צילום: אוראל כהן בניין הבורסה בתל אביב. “בורסות בעולם יושבות בבניינים מאוד יפים. הבניין הוא חלון הראווה שלנו" | צילום: אוראל כהן בניין הבורסה בתל אביב. “בורסות בעולם יושבות בבניינים מאוד יפים. הבניין הוא חלון הראווה שלנו", צילום: אוראל כהן

 

"משקיעים זרים לא עומדים כאן בתור"

בן־זאב (42) בכלל לא רצה להיות בנקאי, אלא עורך דין, אף שאביו, בארי בן־זאב, עסק בתחום שנים רבות ובתפקידו האחרון היה חבר הנהלה בבנק הפועלים. בן־זאב הצעיר סיים את לימודי המשפטים והתגלגל לעבודה כבנקאי השקעות במריל לינץ’ בלונדון, אבל רצה לחזור הביתה, והשתלב במערכת הבנקאות הישראלית.

אתה קפיטליסט?

“אני במקום טוב באמצע. סוציאליזם זה דבר רומנטי ונהדר, אבל הוכח שהוא לא יכול לעבוד. אני בעד שוק חופשי אבל צריך לזכור שאיזונים הם דבר חשוב. קפיטליזם צריך להיות מדוד ומאוזן.

“בצומת הדרכים שהייתי בו לפני שנה, כשנדרשתי להחליט אם ללכת לבורסה, התחבטתי בסוגיה של יכולת ההשפעה על הפוליטיקאים והגעתי למסקנה שהמדינה יכולה לעבור כברת דרך. אנשים בירושלים כבר מבינים שבלי סקטור עסקי חזק המטוטלת תתחיל לחזור אחורה. אם אין ודאות ואין יציבות, זה מקשה להביא לכאן חברות.

“בישראל אוהבים לכתוב נגד בעלי הון, אבל אף פעם לא קוראים על הצד האחר, של השכירים המתוגמלים ובעלי ההון שרואים כמה מהמסים שלהם מגיעים לתקציב המדינה ומממנים שורה ארוכה של דברים אחרים. תקפו חלק מהם על לא עוול בכפם. אנחנו רוצים אנשים שישקיעו בכלכלה ובעסקים. משקיעים זרים לא עומדים כאן בתור: מי שמשקיעים פה הם או ישראלים, או אנשים שיש להם זיקה אלינו. אנחנו כמדינה צריכים להבין שיש חלון הזדמנויות להפריח פה את הכלכלה, ואם החלון ייסגר לא תהיה דרך חזרה. חלק מההחלטה שלי לבוא לבורסה נבעה מכך שראיתי הזדמנות לחולל שינוי באקו־סיסטם העסקי הישראלי”.

שמואל האוזר, יו”ר רשות ני”ע היוצא שקידם את הפרטת הבורסה. “תהליך ההפרטה יוצר מורכבות תאגידית גדולה", צילום: עמית שעל שמואל האוזר, יו”ר רשות ני”ע היוצא שקידם את הפרטת הבורסה. “תהליך ההפרטה יוצר מורכבות תאגידית גדולה" | צילום: עמית שעל שמואל האוזר, יו”ר רשות ני”ע היוצא שקידם את הפרטת הבורסה. “תהליך ההפרטה יוצר מורכבות תאגידית גדולה", צילום: עמית שעל

 

אומרים שהכלכלה הישראלית צומחת וחזקה, שהשכר עולה ושיעורי האבטלה נמוכים. אז איך זה שמדדי ת”א 125 ות”א־35 לא עולים?

“מדד ת”א־35 בהחלט לא מייצג את הכלכלה הישראלית כמו שהיינו רוצים, כי יש חברות ישראליות טובות שלא נסחרות פה. אסם שנמחקה, איתוראן ומלאנוקס. בדיוק בגלל זה העזיבה של מיילן פחות הטרידה אותנו. כל 17 ההנפקות שהבאנו השנה היו של חברות ישראליות. ברור שצריך להביא לפה חברות ישראליות גדולות בשווי מיליארדי שקלים”.

הבורסה תונפק?

“ברור. ב־2019. כל הבורסות בעולם הן ציבוריות וגם כאן הבורסה תהיה ציבורית”.

בורסה זרה יכולה להיכנס לכאן כמשקיעה בבורסה המקומית?

“יש לזה יתרונות ברורים: אם באה בורסה זרה גדולה, מובילה בעולם, וקונה את המניות של הבורסה המקומית, ההיגיון אומר שיחד איתה יגיעו עושי שוק גדולים, חברי בורסה שפעילים בה וסטנדרטיזציה בינלאומית, שתתרום רבות לשכלול שוק ההון”.

בדרך כלל גופים כמו נאסד”ק רוצים שליטה בבורסות זרות. זה עומד על הפרק?

“כל משקיע שיקנה יותר מ־5% יצטרך אישור ממשרד האוצר, וקודם צריך לראות שיהיה בכלל מי שימכור למשקיעים. מה שמנחה אותי הוא לייצר שיתופי פעולה עם בורסות זרות. לדוגמה, חברות שינפיקו עכשיו בתל אביב — נגיד להן שבמקביל נחשוף אותן למוסדיים ביבשת אחרת, שם הן יירשמו ברישום כפול ואז ייהנו משני העולמות. הבורסה תיתן חבילה של קשרי משקיעים".

גארי ברנט, מייסד חברת הנדל"ן האמריקאית אקסטל , צילום: בלומברג גארי ברנט, מייסד חברת הנדל"ן האמריקאית אקסטל | צילום: בלומברג גארי ברנט, מייסד חברת הנדל"ן האמריקאית אקסטל , צילום: בלומברג

דירקטורים על זמן שאול

סכסוך העבודה מול עובדי הבורסה נפתר בסופו של דבר, ונקבע שהם יקבלו 6% ממניותיה. ואולם לבן־זאב יש עכשיו חזית נרחבת ומאתגרת יותר להתמודד איתה, בעקבות החוק לשינוי מבנה הבורסה. החוק, שאושר בכנסת במחצית הראשונה של 2017, מבקש לנתק את הקשר בין החברות בבורסה לבעלות בה, ולהפוך אותה לגוף הפועל למטרות רווח. לפי החוק, כל גוף המחזיק יותר מ־5% בבורסה יחויב למכור את האחזקה העודפת בתוך חמש שנים.

הנפגעים העיקריים מהמהלך הזה הם כמובן הבנקים, שבשל כפיפותם לתקינה חשבונאית מחמירה לא ייהנו מתוספת לרווח בעקבות מכירת המניות העודפות שלהם. אבל גם חברי הבורסה שאינם בנקים (חש"בים) לא ממש מאושרים, ובאחרונה הם אף שלחו לבן־זאב מכתב היוצא נגד כוונתו לצרף לבורסה את הברוקר הבינלאומי אינטראקטיב ברוקרס כחבר בורסה.

סטפן רוס, מייסד חברת הנדל”ן האמריקאית רילייטד. “חברות הנדל"ן האמריקאיות מגיעות לכאן בזכות עבודה שעשינו", צילום: בלומברג סטפן רוס, מייסד חברת הנדל”ן האמריקאית רילייטד. “חברות הנדל"ן האמריקאיות מגיעות לכאן בזכות עבודה שעשינו" | צילום: בלומברג סטפן רוס, מייסד חברת הנדל”ן האמריקאית רילייטד. “חברות הנדל"ן האמריקאיות מגיעות לכאן בזכות עבודה שעשינו", צילום: בלומברג

 

מה הבעיה של חברי הבורסה עם הצירוף של אינטראקטיב ברוקרס?

“אני לא הכתובת לשאלה הזו, תשאלי אותם. ההתנהלות שלי מורכבת במובן הזה שאם אני בא לאשר משהו בדירקטוריון, בהגדרה יש דירקטורים מסוימים שלא יכולים להיות בדיון כי יש פה ניגוד עניינים וזו תחושה לא נעימה להגיד להם לצאת”.

איך אתה יושב בדירקטוריון שחברים בו אנשים שאתה מנסה לייצר מולם תחרות?

"אין ספק שחוק שינוי מבנה הבעלות יצר מורכבות נדירה למדי בעולם התאגידי. באה הממשלה ומחוקקת חוק שמודיע לכל חברי הדירקטוריון שאינם דח"צ — ומזל שיש דח"צים חזקים ומביני עניין, כי זה לא פשוט גם עבורם — שהם פה על זמן שאול, ושמכריחים אותם לצאת מהבורסה. ברמה האישית זו לא הרגשה נעימה.

“הבורסה לא יזמה את חוק שינוי מבנה הבעלות (שקודם בידי יו"ר הרשות לניירות ערך היוצא, שמואל האוזר — ר"ב). אני הגעתי כשהחוק היה בישורת האחרונה שלו. באתי לנהל את המקום ולעשות זאת הכי טוב, ללא קשר למבנה המשפטי שלו. התמודדנו בחודשים האחרונים עם שורה של מקרים שבהם הוציאו עלינו את העצבים בגלל החוק, וגם ההתנהלות השוטפת לא פשוטה. יש בנקים שכועסים עלינו, וחברי בורסה שאינם בנקים שכועסים עלינו. בעצם כולם כועסים עלינו".

מפעל טבע בפתח תקווה: “נושא הפיטורים בטבע רק מראה שמדינת ישראל נעה בין קפיטליזם קיצוני לסוציאליזם קיצוני והיא עוד לא החליטה איפה היא נמצאת על המנעד הרחב הזה", צילום: ערן גרנות מפעל טבע בפתח תקווה: “נושא הפיטורים בטבע רק מראה שמדינת ישראל נעה בין קפיטליזם קיצוני לסוציאליזם קיצוני והיא עוד לא החליטה איפה היא נמצאת על המנעד הרחב הזה" | צילום: ערן גרנות מפעל טבע בפתח תקווה: “נושא הפיטורים בטבע רק מראה שמדינת ישראל נעה בין קפיטליזם קיצוני לסוציאליזם קיצוני והיא עוד לא החליטה איפה היא נמצאת על המנעד הרחב הזה", צילום: ערן גרנות

 

מה דעתך על הטענות לגבי המהלכים שלך?

"יש להן כל מיני הסברים. הסבר אחד הוא שיכול להיות שהם רואים שהשינוי המבני באמת קורה, ומהר. הם רואים לאן דברים הולכים וזה מלחיץ אותם".

לאחרונה שלחת להם מייל לא מחייב כדי לקבל אינדיקציה לגבי מוכנותם למכור לך את אחזקותיהם בבורסה. הבנתי שמאז לא בדקת מה קורה עם זה. הטלת פצצה ונעלמת.

"קיבלנו מגוון של תשובות או לא קיבלנו תשובות בכלל, זה חלק מהבדיקות שלנו. בחנו אפשרות תיאורטית לקנות את כל האחזקות שלהם, שזה 94% (עוד 6% לעובדים — ר"ב), בעצם לקנות את כל הבעלים החוצה לפי שווי של כ־400 מיליון שקל לבורסה".

אפילו אם כולם יסכימו, מאיפה תביאו 400 מיליון שקל?

"אם כולם היו מוכנים למכור בשווי שהצענו, היינו מגייסים חוב לדבר כזה. זה עוד ממש מוקדם לדבר על זה.

"העניין הוא שאני כבר לא כל כך בטוח שהבנקים רוצים למכור את מה שהם לא חייבים (מעבר ל־5% שהחוק דורש מהם למכור בתוך חמש שנים — ר"ב). הם יודעים שהם כבר לא יכולים לשלוט בבורסה אבל ההסתכלות היא אחרת. תחשבי שאת בנק ויש לך 5% מהבורסה: כשחשבת שהבורסה לא הולכת לשום מקום רצית לקחת את הכסף וללכת, אבל אם את מאמינה שהבורסה תייצר רווחים ותחלק דיבידנדים — למה את צריכה למכור? הרי הסכום הכספי במכירה לא מהותי מול הרווחים שלהם".

יש להם סוג של אופציה חינמית ליהנות משיפור בבורסה?

"הסכום שהם יכולים לקבל ממכירת המניות שלהם מוגבל ל־500 מיליון שקל (כיוון שלפי החוק, כל רווח עודף יועבר לתוך הבורסה ולא לכיס של המוכרים — ר"ב), אבל ב־5% שהם יכולים להחזיק הם יכולים ליהנות מדיבידנדים, וכך גם מרווחים עתידיים של הבורסה.

“יש פה פן פסיכולוגי. יש ערך לכך שלמישהו יש מניות בבורסה? מוניטין? נניח שהיינו מקבלים עשרים תשובות מחברי בורסה שרוצים למכור — אבל לא קיבלנו. נראה שהם לא להוטים כל כך למכור".

"בעוד שנתיים, הציבור יהיה מחובר הרבה יותר לבורסה"

לא מעט חברי בורסה שאינם בנקים מתחילים לשווק יותר באגרסיביות מוצרים מתחרים לבנקים, כמו ניהול תיקים רובוטי. אם בעבר הם חששו להציע ללקוחות לעזוב את הבנק ולסחור דרכם, כיום זה נהפך ללגיטימי.

"אני חושב שזה בהחלט קשור לשינוי שעובר על הבורסה. שוק ההון הישראלי ייראה אחרת בעוד שנתיים. הציבור הרחב יהיה מחובר לבורסה הרבה יותר. יש פרדיגמה שגויה בישראל וגם בירושלים — הממשלה והכנסת לא הכירו בחשיבות של הבורסה עד לאחרונה. לא נתנו לאף חברה סוכרייה אמיתית שתשכנע אותה לבוא לבורסה.

"יש פה ציבור עם חסכונות לפנסיה ומוסדיים עם הרבה מאוד כסף, שהשקיעו בניירות ערך זרים והשקעות אלטרנטיביות. והרי המדינה צריכה לעודד חברות ציבוריות בישראל כי זה מרחיב את היצע ההשקעות לתיקי הפנסיה. אם תגידי שלא צריך את השוק הישראלי ואפשר להשקיע בחו"ל, זה יפגע בכלכלה ובצריכה. כמה מפעלים הוקמו בישראל ב־15 השנה האחרונות? עד 1994 היו הטבות למפעלים שהנפיקו בבורסה הישראלית ומאז כבר לא מדברים על זה יותר".

אתה מרגיש ברוחות של שינוי מירושלים?

"אני מרגיש שיש שינוי. איילת שקד, שרת המשפטים, מבינה את החשיבות של המגזר העסקי למשק. המגזר העסקי נהפך בשנים האחרונות לחבוט ואנשים לא הבינו שבלי מגזר עסקי חזק אין כלכלה".

והדוגמה לכך היא חוק הגבלת שכר הבכירים בגופים הפיננסיים, שאושר לפני שנה.

"כן, אבל הוא הוגבל לזירת הפיננסים. היה סיכון שהגבלת השכר תזלוג לכל החברות שנסחרות פה. אם הייתי חושב שזה יקרה לא הייתי מקבל את התפקיד, כי בהגדרה, ברור שזה יגמור את הבורסה ואת הפנסיות. זה לא על הפרק.

“ככל שיהיו יותר חברות ציבוריות כך ייטב לאזרחים, לפנסיות ולכלכלה. גם כחלון דיבר על חשיבות של ודאות רגולטורית ודחף ואישר את קרנות ההיי־טק, שזה דבר מבורך.

“מובן שהייתי שמח להורדה של מס רווחי הון, שלטעמי גבוה מדי. לדעתי גם יש סיכוי לכך. משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, בעד".

דיברת קודם על ירושלים, על כך שמתחילים שם להבין את חשיבות הבורסה. אבל עדיין הפוליטיקאים זועקים נגד הפיטורים בטבע, למשל, ולא מבינים שאם לא יהיו פיטורים לא תהיה טבע.

“מדינת ישראל נעה בין קפיטליזם קיצוני לסוציאליזם קיצוני. היא לא החליטה איפה היא נמצאת על המנעד הרחב הזה”.

מה דעתך על היוזמות להקמת בורסות מתחרות? יש למשל את התוכנית להקמת בורסה לחברות קטנות ובינוניות בחיפה, שהומלצה כעת לשר האוצר משה כחלון.

“זה עוד מוקדם מבחינתי לדבר על כך”.

באות לכאן חברות נדל”ן אמריקאיות שמנפיקות פה אג”ח ומניות. אלו החברות שאתה רוצה שינפיקו פה? חלק מהגופים המוסדיים כאן אומרים שאסור לגעת באג”ח האלה.

“גם זה מזל, אגב", הוא צוחק. "זה בזכות עבודה שעשינו. סתם חברה בארצות הברית מחליטה יום בהיר אחד להנפיק פה? ברור שיש בורסות גדולות מאיתנו, אבל יש לנו מאפיינים ייחודיים. בגלל שיעור החיסכון הפנסיוני הגבוה יש הרבה כסף שנכנס כל חודש ומחפש השקעות. ישראל ידועה בחדשנות שלה, וברגע שנמצב את הבורסה ככזו שמייצגת את הכלכלה המקומית, ייכנסו לפה הרבה כספים של משקיעים זרים”.

"גם שוק האג”ח בישראל הוא נזיל וטוב. זה רק עניין של זמן עד שיבואו לפה חברות שהן לא חברות נדל”ן ויגייסו חוב. למה שלא יהיה שוק איגוח בישראל? מוצרים מובנים?”.

כי יש על זה תווית שלילית, בעקבות משבר הסאב־פריים.

“זה האוקסימורון של השוק המקומי. הרי העובדה שמערכת הבנקאות יצאה ללא פגע מהמשבר מוכיחה שהמערכת פה בריאה, אבל משום מה הסטיגמה עדיין קיימת וחוששים ממוצרים כאלה. אני לא מקדם את זה, כי אני פרקטי. זה לא בראש סדר העדיפויות שלי, בעיקר בגלל הסטיגמות, אף שבעיניי זה דבר מצוין”.

“צריך מוכנות מנטלית כדי להנפיק חברה משפחתית”

אתה מרגיש בנוח להציע לבעל חברה להנפיק ולהבטיח שלא יהיה שינוי לרעה באקלים הרגולטורי?

"כן".

האקטיביזם המוסדי שמתחיל להתעורר כאן, למשל הדרישה להחליף דירקטורים בחברה כמו בזק על רקע החקירה, לא מרתיע חברות להנפיק?

"אקטיביזם זה דבר מבורך, וגם תעשיית קרנות הגידור פועלת יפה. כמו שבכל חברה יש תחרות ומתחרים, אותו דבר בהנהלה ובדירקטוריונים. זה חלק מהמשחק".

אבל תבוא לפה חברה משפחתית ותחשוש שהגוף המוסדי לא יאשר את השכר לבן של המייסד.

"קודם כל, יש לא מעט עסקים מוצלחים משפחתיים שבאמת לא מגיעים מהסיבה הזו. ואני לגמרי מבין אדם שבנה בעשר אצבעות עסק 50 שנה ויש לו גם כמה בני משפחה שעובדים בעסק: אז עכשיו כל כמה חודשים אנליסט שצעיר ממנו ב־20 שנה יסביר לו מה הוא עושה נכון או לא? לכן אני אומר שצריך מוכנות מנטלית להבין את המחיר של חברה ציבורית.

"מצד אחר, אף אחד לא חי לנצח ולא תמיד יש דור המשך שמסוגל להצעיד את העסק קדימה, ודווקא חברה ציבורית שומרת על אותם בעלים. יש עסקים משפחתיים טובים ומוצלחים רבים והבורסה היא פתרון מצוין עבורם. במגזר הערבי, למשל, אין אף חברה ציבורית, אף שיש שם חברות משפחתיות מצוינות רבות. למה בעצם? עכשיו אנחנו מתחילים לעודד אותן להנפיק".

לכמה זמן באת לבורסה?

"מבחינתי, באתי להרבה שנים".

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות