בדרך של פפ גווארדיולה אין קיצורי דרך

לקראת סוף 2016, אחרי תחילת עונה מצוינת, מנצ'סטר סיטי של פפ גווארדיולה התחילה לג'עג'ע והתהיות לגבי "הדרך" של פפ התחילו להגיע לכותרות הטורים והדיווחים. באחת ממסיבות העיתונאים באותה תקופה שאלו אותו לגבי דרכו, והאם הוא מתכנן לשנותה. תשובתו היתה ברורה: ""אני חושב על זה, לשנות את המתודות והדרך שלי, כן, אבל אחרי חשיבה אני מגיע לפתרון שאינו טוב יותר ממה שאני מאמין בו. אז אני לא יכול. אתם יודעים למה? בגלל שבשבע שנים זכיתי ב-21 תארים. אני מצטער חבר'ה, זכייה ב-21 תארים בשבע שנים. שלושה תארים לשנה בזכות הדרך שלי. אני לא הולך לשנות. אבל, אם לא יילך לי טוב גם בעונה הבא, אני אלך הביתה. טעות שלי היא טעות שלי".

זו אולי האמירה הכי "יהירה" של פפ גווארדיולה כמאמן בקבוצה הבוגרת. אמרה כמעט גאוותנית של אדם שלא מוכן לשנות את דרכו. עם זאת, לצידה מגיעה גם הבטחה ללכת הביתה אם דרכו לא תצליח באנגליה. ובאמת, על פניו נראה היה שגווארדיולה והדרך שלו - משחק מסירות קצר ומובנה, משחק לחץ אינטנסיבי, הסתמכות על שחקנים קטנים - אינה התאימה לפרמיירליג. הביקורות היו חריפות. עמוסות בתחושת "אה! אמרנו לכם, הוא שרלטן. Fraudiola".

ואולם, מה שקרה מאז אותה עונה קשה זה שגווארדיולה למד את הליגה האנגלית וכיום הוא שובר שיאים ובדרך לשבור שיאים כבירים:

העונה השיגה סיטי של גווארדיולה את רצף הניצחונות הארוך ביותר בהיסטוריה של הליגה האנגלית (כלומר, אף קבוצה לא ניצחה יותר מ-15 משחקים רצופים מאז 1888). רצף זה מצטרף לשני רצפי הניצחונות ההיסטורים שהשיג גווארדיולה בבונדסליגה ובליגה הספרדית. פפ נמצא במקום הראשון בכריסמס, 13 נקודות מעל המקום השני - הפער הכי גדול שהיה בחג המולד בתולדות הליגה האנגלית, והוא מאמן את הקבוצה הראשונה שכבשה 100 שערי ליגה בשנה קלנדרית מאז ליברפול של 1982. בנוסף, עם אובדן 2 נקודות בלבד העונה מנצ'סטר סיטי שלו בדרך לשבירת שיא הנקודות ואולי שיא השערים בעונה.

לא גאון, לא יצירתי, גנב

אם תכנו אותו גאון כדורגל, אתם כנראה צודקים. ואולם, פפ בעצמו שונא שמגדירים אותו כגאון. הוא אף פעם לא החשיב את עצמו כ"יצירתי" או "חדשן". לסופר מרטי פררנאו הוא אמר שהוא בסך הכל "גנב רעיונות". "רעיונות שייכים לכולם ואני גנבתי כמה שאני יכול" פפ אמר לפררנאו.

גווארדיולה למד בברצלונה כמעט לאורך כל הקריירה שלו ככדורגלן אבל עזב לאיטליה ואפילו למקסיקו כדי להמשיך את הלמידה כשחקן. ההשפעה הגדולה ביותר עליו היא יוהן קרויף, אביו הרוחני והאיש שנתן לו קריירה כשחקן. ואולם, דווקא עם לואי ואן חאל, יריבו של קרויף, דיבר הכי הרבה כשחקן ("מכל מאמניי, הוא המאמן שדיברתי איתו הכי הרבה - הוא כל כך אהב לדבר על המשחק").

ב-2001, לאחר שעזב את ברצלונה, פפ כבר חשב על המשך הקריירה שלו בכדורגל וראה באיטליה כמקום המושלם להשלמת החינוך שלו. אחרי שנים תחת מאמנים התקפיים כגון יוהן קרויף, בובי רובסון ולואי ואן חאל, גווארדיולה החליט לחתום בברשיה, אצל קרלו מאצונה, אחד מהמאמנים האיטלקיים המנוסים ביותר. כחודש לאחר שהצטרף פפ כבר התחיל להנחיל רעיונות שלו בקבוצה האיטלקית. מאצונה, שהבין כי מדובר בשחקן מיוחד, היה חכם מספיק כדי לתת לו לעבוד עם הקבוצה ועבורה - כולל ניתוח הקבוצות היריבות בווידאו, משהו שפפ פעם לא עשה לפני הגעתו לאיטליה.

למרות שזו היתה ירידה ברמה, פפ התייחס לשהות שלו בברשיה כחוויית למידה. באיטליה גם למד לעומק את עבודותו של אריגו סאקי, עימו נפגש ודיבר. שנה לאחר הגעתו לאיטליה, קיבל פפ הזדמנות לעבור לרומא, אותה אימן פאביו קאפלו - מחליפו של סאקי במילאן.

זו הזדמנות שפפ, עדיין תחת ההשפעה מאותו ערב במאי 1994 בו מילאן של קאפלו דרסה את ברצלונה של קרויף בגמר ליגת האלופות, לא יכול היה לוותר עליה. פפ, למרות הבדלי הגישות השונות לחלוטין למשחק, הלך ללמוד מהאיטלקי כל מה שהוא יכול - בעיקר על הגנה. "הוא לא שיחק הרבה בגלל שהוא היה בסוף הקריירה", סיפר קאפלו לוויליאם באלג, הסופר הספרדי שכתב ספר על פפ. "הוא התנהג יפה מאוד, הוא אף פעם לא ביקש הסברים לגבי מדוע הוא לא משחק, הוא הבין את הרעיונות שלי לכדורגל, אך הוא היה איטי והיו לו כמה בעיות פיזיולוגיות. עם זאת, הוא חשב מהר. תמיד ידע לאן הכדור יגיע לפני שהכדור הגיע לשם".

את הקריירה פפ המשיך לעוד עונה בברשיה, שתי עונות בשביל הכסף בקטאר וכמה חודשים בדוראדוס דה דינאלואה המקסיקנית, שם סיים את הקריירה שלו אצל אחד מהמאמנים שהוא הכי מעריך: חואנמה לייו הספרדי. מלייו הביא פפ הרבה מהקונספטים ההתקפיים שלו. לאימונים איתו היה מגיע עם מחברת שחורה קטנה ורושם כל דבר שעשה בשיחות אחריהם. הוא גם היה עושה עבורו עבודת ניתוח טקטית בווידאו.

אחרי פרישתו יצא פפ למסע ברחבי העולם כדי לדבר עם מאמנים וללקט מחשבות שלהם על המשחק. הוא נפגש עם ריקרדו לה וולפה (לשעבר מאמן נבחרת מקסיקו), מרסלו ביאלסה (מאמן צ'ליה ואתלטיק בילבאו לשעבר שממנו למד הרבה על תחום ניתוח המשחק) וסזאר מנוטי, אלוף העולם עם ארגנטינה ב-1978. מהארגנטינאים, שעם כל אחד דיבר שעות על גבי שעות, "גנב" גישה ורטוריקה (פפ משתמש הרבה בדימויים שמבהירים מה הוא רוצה מהשחקנים - "תתייחסו לכדור כאילו הוא אש, תמסרו אותו מהר", למשל).

אחרי מסע דילוגים בין שיחות עם מאמנים בדרום אמריקה, פפ חזר לאירופה ונסע מאימון לאימון כדי ללמוד מהמאמנים הנוכחיים - מרפא בניטס, דרך ארסן ונגר ועד אלכס פרגוסון. הוא גם קבע פגישה עם ז'וזה מוריניו בצ'לסי אך היא לא יצא לפועל.

גם אחרי שמונה לאימון ברצלונה, פפ המשיך "לגנוב" רעיונות ממי שהיה יכול. עשה ישיבות עם מאמנים גרמנים בכירים כדי ללמוד על "גגנפרסינג", ישב עם שחקנים ספרדים ששיחקו באנגליה כדי ללמוד עוד על הפרמיירליג והתרבות שלה.

ידע עתיק

ולפי העדויות שלו, את הקונספטים החדשים שהוא מציג לקבוצותיו הם לא חדשים בכלל. כל תרגיל עמוס בידע "עתיק", בהבנות ותובנות שהיו הרבה לפניו.

למשל עניין "ה-9 מזויף", מהלך טקטי שנתנו לפפ הרבה קרדיט עליו, הוא בכלל לא של פפ - אלא אוסף רעיונות שהמאמן אסף והתאים לברצלונה שלו.

לקראת משחק נגד ריאל מדריד, פפ גווארדיולה אמר לליאו מסי שהוא ישחק כחלוץ המרכזי בשלישייה קדמית, אבל הוא לא יהיה בתוך הרחבה אלא רחוק ממנה.

פפ נתקל ברעיון הזה ב"דרים טים" של ברצלונה של קרויף שהוא היה חלק ממנה. בארסה שיחקה אז עם מיכאל לאודרופ כ"חלוץ ללא שטח מוגדר" לפי קרויף. "חלוץ שיסחוב את הבלמים הרחק מהרחבה שלהם".

אבל הקונספט הזה לבדו לא הספיק לפפ.

לפי פררנאו, כדי ללמד את חניכיו את התפקיד, פפ למד את האבולוציה של "ה-9 המזויף".

הוא למד מה שעשו עם ננדור הידקטוי בנבחרת הונגריה הגדולה, הוא למד מה עשה אלפרדו די סטפנו בריאל מדריד של שנות החמישים ומה תפקידו של פרנצ'סקו טוטי ב-4-6-0 של לוצ'יאנו ספאלטי. הוא למד גם את תפקידו של אדולפו פדרנרה מריבר פלייט הגדולה (לה מאקינה, המכונה) של שנות ה-30'.

את כל הידע הזה לקח כדי לבנות את העמדה החדשה של ליאו מסי בברצלונה. ובעמדה הזו מסי נהפך למפלצת הכדורגל שהוא היום. פליימייקר כובש, מבשל ומוציא לפועל היסטורי.

זה לוקח הרבה זמן ללמוד כל כך הרבה על המשחק ולדעת איך להעביר את הידע הזה האלה.

ופפ לומד גם הרבה על ענפים אחרים כדי לראות מה הוא יכול לגנוב לכדורגל. הוא ישב ערב שלם עם גרי קספרוב, השחמטאי, כדי לגנוב ממנו רעיונות וקונספטים על טקטיקה והחיים, הוא הולך למשחקי כדורסל רבים והוא גם הביא קונספטים לאימונים שלו משיטת העבודה של ענקית הביגוד הספרדית, זארה.

ייתכן מאוד שאין מאמן שמשקיע יותר מפפ - מבחינת שעות עבודה ומבחינה נפשית - במשחק.

הוא חי כדורגל 24/7 ולא לא נדיר עבורו לשבת במשרדו שעות על גבי שעות ולשכוח לאכול את ארוחת הצהריים שלו (שהוא הביא מהבית - סלט עוף בטפוואר) בגלל שבדיוק היה עסוק בניתוח משחק או אימון. גם לא נדיר עבורו לעזוב את העבודה הרבה אחרי רדת החשיכה. וגם אחרי העבודה, הוא ממשיך לעבוד - לפחות בתוך המוח שלו.

מנואל אסטיארטה, עוזר המאמן הנאמן של פפ גווארדיולה (ואגדת כדורמים בעצמו) סיפר: "אתה מזמין אותו לארוחה שאולי ישכח כדורגל אבל כמה דקות אחרי אתה רואה שהוא כבר חושב על כל מיני דברים שקשורים לכדורגל. הוא בוהה בתקרה או משהו ולמרות שהוא מהנהן כאילו הוא מקשיב לך, הוא כנראה חושב על המגן השמאלי של היריבה או משימת שמירות לקשרים וכמה הם יכולים לתמוך בשחקני הכנף. הוא יכול להיות מחוץ לכדורגל רק חצי שעה לפני שהוא חוזר למשחק".

המבקרים בשלהם

מבקריו של פפ יאמרו שהוא לא "הוכיח" את עצמו ב"כדורגל האמיתי". בקבוצה עם תקציב קטן או ללא שחקנים איכותיים, אבל באיזה עוד תחום יבקרו מנהל על כך שהוא מנהל היטב אנשים שמרוויחים הרבה כסף? והאם לואיס המילטון היה יכול לזכות בפורמולה 1 ברכב פחות טוב? האם טייגר וודס היה מצליח בגולף בלי מקלות הגולף הכי טובים? כנראה שלא.

המאמנים הכי טובים מקבלים את התקציבים הכי טובים - הם לא צריכים לספוג ביקורת על כך.

מה גם, שלפני גווארדיולה היו מאמנים מצוינים עם תקציבים גדולים שלא הגיעו לגבהים המקצועיים שסיטי מגיעה אליהם השנה. "הכל זה השחקנים, זה הסוד הגדול" מודה פפ גווארדיולה. "אם לא היו לי שחקנים טובים, לא הייתי מאמן טוב".

אבל גווארדיולה כן מאמן טוב. ויש לו שחקנים טובים. ואולי במקום למצוא דרכים למתוח ביקורת על מה שהוא עושה, צריך ללמוד בדיוק מה הוא עושה. ואולי גם לגנוב כמה רעיונות על הדרך. בכל זאת, הגונב מגנב פטור.