העולם מכור לחול - והוא הולך ונעלם

העולם סובל מהתמכרות לחול, עד כדי כך שהוא עלול למצוא עצמו במחסור במשאב. לפי הערכות האו"ם, כריית חול וחצץ מייצגת 85% מכלל פעילות הכרייה ברחבי העולם, במונחים של משקל. הבעיה היא שקצב כריית החול גבוה בהרבה מקצב החידוש שלו. "זה כמעט הפך להיות כמו אוויר, האוויר שאנחנו נושמים, אנחנו לא מקדישים לזה הרבה מחשבה, אבל אי אפשר לחיות בלעדיו", כך לפי קיראן פריירה, המייסדת של SandStories.org.

ברחבי העולם, תעשיית כריית החול החוקית מוערכת בשווי 70 מיליארד דולר, כמעט כמו התמ"ג של קניה. על פי דו"ח שפרסם האו"ם ב-2014, מעל 40 מיליון טונה של חול נמצאים בשימוש בכל שנה. לשם השוואה, ב-2016 יוצרו פחות מ-5,000 טונה של נפט.  

אחת הסיבות לצריכה המוגברת של חול היא השימושים הרבים שיש לו בחיי היום יום שלנו, החל מייצור זכוכית ועד לסיליקון וכן הוא נמצא בשימוש בייצור מוצרי ניקוי, משחות שיניים ומוצרי יסוד אחרים. החול עוזר גם בייצור השבבים שעוזרים להפעיל את מכשירי הסמארטפון והמחשבים שלנו. אך המגזר שמשתמש בכמות הגדולה ביותר של חול הוא הבנייה. מעל מחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת כיום בערים, ובנייה והרחבת ערים לאכלוס כל התושבים מחייבת בטון ואספלטים, שניהם מיוצרים מחול - ומכמות גדולה מאוד שלו.  

סינגפור היא דוגמה בולטת לתופעה. בין 1990-2017, אוכלוסיית המדינה כמעט והוכפלה מ-3 מיליון ל-5.6 מיליון תושבים. במקביל, שטח העיר התרחב הודות להשבחה מסיבית של קרקעות מ-581.5 קמ"ר ב-1960 ל-719.7 קמ"ר בשנה שעברה, המייצגים עלייה של 24%. השבחה של קמ"ר אחד של שטח מהים דורשת 37.5 מיליון מטרים מעוקבים של חול. ב-2016 לבדה ייבאה סינגפור 35 מיליון טון מטרי של חול. בעקבות זאת, ביולי האחרון הודיעה קמבודיה כי תפסיק למכור חול לסינגפור, מסיבות של הגנה על הסביבה. היא הצטרפה בכך לווייטנאם, אינדונזיה ומלזיה שהגבילו עוד קודם לכן את ייצוא החול לסינגפור. אך בפועל, ההגבלות הללו הובילו לעלייה בהברחות הלא חוקיות.

עם זאת, לא כל סוגי החול מתאימים לבנייה. כך למשל, חולות מדבר נחשבים עדינים מדי. כתוצאה מכך, ההעדפה היא לחול מהחופים ומנחלים, פעולה שמשפיעה על איזון המערכת האקולוגית. אגם פויאנג במחוז ג'יאנגשי בסין, נחשב למכרה החול הגדול בעולם. כמות מוערכת של 236 מיליון מטרים מעוקבים של חול נלקחים מהאגם בכל שנה, ומשנים את פני השטח. לפי נאס"א, כריית החול גורמת לירידה בתנועת המים באגם. באופן כללי, כריית החולות מנחלים ואגמים פוגעת בצמחייה ובדגה, ומובילה לשחיקה של החופים. באינדונזיה, מעל 20 איים נעלמו בשל כריית החולות.