רצון לחותם מיידי: כלכלת בחירות בלי בחירות

השנה שחלפה תיזכר כשנת בחירות. לא כי באמת היו כאלה, אלא כי ככה פעל שר האוצר על רקע חקירות ראש הממשלה והקואליציה הלא מגובשת שהזכירו לו כל יום מחדש שמחר הכל יכול להתפוצץ - ומחירי הדיור עדיין לא ירדו. זה התחיל בתוכנית "נטו משפחה", שבמסגרתה כחלון הכריז על מהלכים מאוד נדיבים, חלקם לא בשלים ובלי מקור תקציבי לשנים הבאות, ובהגרלות הענק של מחיר למשתכן.

מדיניות "אכול ושתה כי מחר בחירות" אומצה גם בידי יתר חברי הממשלה, והובילה לכך שהסכם קצבאות הנכים, בהיקף של יותר מ־4 מיליארד שקל, נחתם על ידי יו"ר הקואליציה לשעבר דוד ביטן, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה אבי שמחון ויו"ר ההסתדרות ניסנקורן - ללא שום נציג מהאוצר.

לקראת סוף השנה הציג כחלון, במסגרת המלחמה על הקרדיטים שהוא מנהל מול ראש הממשלה נתניהו, את תוכנית "נטו הוזלות" להפחתת מכסים, כשברקע בנק ישראל ובכירי המשרד מביעים חשש ממהלך כזה.

הזיגזוג בין הטיפול במשק לבין משחקי כוח פוליטיים היה בולט השנה, ולעתים זה בא על חשבון המשק. כך למשל שנה לאחר שחוקקו את הטבות המס החדשות לחברות הייטק בינלאומיות, ביטל האוצר נסיעה חיונית לארה"ב שנועדה להציג לחברות את המהלך החדש. זאת מפני שהיה על האוצר להתפנות לקידום תקציב 2019, שלפי סיכום עם נתניהו היה אמור להיות מאושר תשעה חודשים מוקדם יותר מהנהוג.