אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הרכיבים שימנעו מהצמיחה להיעלם צילום: בלומברג

הרכיבים שימנעו מהצמיחה להיעלם

למרות ההתאוששות המסונכרנת של הכלכלה העולמית, הצמיחה בפריון מדשדשת, אי־השוויון גובר ועובדים רבים לא רואים תקווה באופק. כמה מרכיבים שנעדרים ממדיניות הממשלות עשויים לשנות את המגמה וליצור צמיחה מכלילה ושוויונית יותר

09.01.2018, 09:22 | מייקל ספנס
רובה של הכלכלה הגלובלית נהנה בימים אלה ממגמות חיוביות: האבטלה בנסיגה, פערי התמ"ג נסגרים, הצמיחה בעלייה, ומסיבות שעדיין אינן ברורות — האינפלציה נמוכה מיעדי הבנקים המרכזיים המובילים. מנגד, הצמיחה בפריון עדיין מדשדשת, אי־השוויון בשכר גובר והעובדים בעלי ההשכלה הנמוכה יותר מתקשים למצוא הזדמנויות תעסוקה אטרקטיביות.

לאחר שמונה שנים של תמרוץ אגרסיבי הכלכלות המפותחות יוצאות מתקופה ממושכת של צמצום חובות, שגרמה לדיכוי הצמיחה מצד הביקוש. מנגד, מאחר שרמות החוב והרכביו השתנו, פחתו הלחצים להקטנתו — דבר שבתורו אמור היה לתרום להתרחבות כלל־עולמית.

יו"ר בית הנבחרים פול ריאן במרכז חותם על רפורמת המס, צילום: בלומברג יו"ר בית הנבחרים פול ריאן במרכז חותם על רפורמת המס | צילום: בלומברג יו"ר בית הנבחרים פול ריאן במרכז חותם על רפורמת המס, צילום: בלומברג

עם הזמן, הגורם העיקרי לצמיחת התמ"ג ולעד כמה היא תהיה מכלילה יהיה עליית הפריון. ועדיין, במצב העניינים הנוכחי יש די והותר סיבות לפקפק בכך שהפריון יצבור תאוצה בכוחות עצמו. יש כמה וכמה גורמים חשובים שחסרונם בתמהיל המדיניות מעיב על האפשרת לממש את צמיחת הפריון בקנה מידה מלא, בד בבד עם מעבר לדפוסי צמיחה מכלילים יותר:

1. פוטנציאל הצמיחה אינו ניתן למימוש בהיעדר כוח אדם מספיק. למדנו על כך מניסיונן של המדינות המתפתחות, אך הדבר נכון גם לגבי הכלכלות המפותחות. לרוע המזל, המיומנויות והכישורים של העובדים במרבית הכלכלות לא עומדים בקצב השינויים המהירים במבנה שוק העבודה. ממשלות ברחבי העולם — בין שמחוסר רצון ובין שמחוסר יכולת — אינן פועלות באגרסיביות הנדרשת לשיפור החינוך והכישורים או לחלוקה מחדש של ההכנסה. בארה"ב, למשל, חלוקת השכר והעושר היא כה מוטה, שמשפחות בעשירונים הנמוכים אינן יכולות להרשות לעצמן להשקיע את המשאבים שעשויים לסייע להן להסתגל לשינויים בשוק התעסוקה.

2. מרבית שוקי התעסוקה מתאפיינים בפערי ידע, שיש לדאוג לסגירתם. העובדים מודעים לעובדה שהשינוי בפתח, אך אינם ערים לשינויים בכישורים הנדרשים. לכן אין ביכולתם לבסס את הבחירות שלהם על מידע קונקרטי. הממשלות, מוסדות ההשכלה והעסקים עדיין רחוקים מאוד מפרסום קווים מנחים מספקים בחזית זו.

3. הן חברות והן פרטים נוטים להעדיף מקומות שבהם מספר ההזדמנויות גדל והולך, העלות של עשיית עסקים נמוכה, הסיכויים לגייס עובדים הם טובים ורמת החיים גבוהה. תשתיות טובות ואווירה ידידותית לעסקים הן גורמים קריטיים ליצירת תנאים תחרותיים ודינמיים. תשתיות טובות, לדוגמה, תורמות להפחתת עלויות ולשיפור הקישוריות. מרבית הטיעונים בזכות ההשקעה בתשתיות מתמקדים דווקא בסיבות השליליות לכך: התמוטטות גשרים, כבישים פקוקים, תעופה ברמה נמוכה ועוד. אך מן הראוי הוא שקובעי המדיניות יראו מעבר להתמודדות עם אחזקה לקויה. הכיוון הנכון הוא התמקדות בהשקעות בתשתיות שבכוחן ליצור הזדמנויות חדשות בתכלית להשקעה במגזר הפרטי ובחדשנות.

4. השקעות ציבוריות במחקרים בתחומי המדע, הטכנולוגיה והביומד הן הכרחיות לצורך הנעת החדשנות לאורך זמן. תוצאות של מחקרים המובאות לידיעת הציבור הרחב, תורמות להגברת החדשנות במגזר הפרטי, ובכל מקום שבו מתבצע מחקר ניכר אפקט זליגה, שתורם לכלכלה המקומית.

ארבעת התנאים ההכרחיים הללו כמעט אינם מוצאים את ביטויים המלא במדיניות הנהוגה כרגע במרבית המדינות המפותחות בעולם. בארה"ב, למשל, העביר הקונגרס רפורמה במס שעשויה אולי להעלות את רמת ההשקעות הפרטיות. אבל, אין בכוחה להפחית את חוסר השוויון, לשקם את כוח העבודה, לשפר תשתיות או להעמיק את הידע המדעי והטכנולוגי. כלומר, חבילת המס החדשה מתעלמת לחלוטין מהמרכיבים שהם אבני היסוד בדרך לדפוסי צמיחה עתידיים מאוזנים ובני־קיימא, המתאפיינים בצמיחת הפריון הכלכלי והחברתי, ונתמכים הן מצד ההיצע והן מצד הביקוש (כולל השקעות).

ריי דאליו, מייסד קרן הגידור האמריקאית ברידג'ווטר, מגדיר את ההשקעה בהון האנושי, בתשתיות ובבסיס המדעי של הכלכלה — כמסלול א' לצמיחה. לחלופה הוא קורא מסלול ב', וזה מתאפיין בהיעדר השקעות בתחומים שבכוחם לתרום באופן ישיר לשיפור הפריון, כמו תשתיות וחינוך. אף שכלכלות העולם מעדיפות כרגע את מסלול ב', מסלול א' הוא זה שיכול להוביל לצמיחה גבוהה יותר, כוללת יותר ובת־קיימא. זאת, תוך שיפור ברמות החובות הלאומיים וההתחייבויות בתחומי הפנסיה, הביטוח הלאומי והבריאות הממלכתית.

ייתכן שמדובר במשאלת לב מוגזמת, אך תקוותנו לשנה החדשה היא שממשלות יעשו מאמצים כנים לעבור ממסלול ב', כהגדרתו של דאליו — למסלול א'.

מייקל ספנס הוא חתן פרס נובל לכלכלה ב־2001, פרופסור לכלכלה בבית הספר למינהל עסקים סטרן באוניברסיטת ניו יורק ועמית בכיר במכון הובר. קארן קרניול־טמבור היא מנהלת מחקר ההשקעות בקרן הגידור ברידג'ווטר.

 

פרוג'קט סינדיקט, 2018. מיוחד לכלכליסט

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות