החידה החילונית: האם קניות בשבת חשובות מחינוך ילדינו?

היה משהו מתסכל בהתגייסות המרשימה יחסית של חלקים גדולים בציבור החילוני - ברחוב, ברשתות החברתיות ובכנסת - נגד חוק המרכולים. ולא כי הם לא צודקים. החוק ההזוי הזה - בין אם יביא לשינוי בפועל ובין אם לאו - הוא ניסיון גס של עסקנים דתיים להתערב באורחות החיים של הציבור החילוני ואף המסורתי, ומהווה שינוי לרעה של הסטטוס-קוו.

ההתעוררות החילונית שלה אחראי השר אריה דרעי, אם כן, היא מבורכת. אבל נשאלת השאלה - מדוע רק עכשיו?

איפה היו כל אותם חברי כנסת ואזרחים בשנים האחרונות, כאשר עמותות דתיות-אורתודוקסיות נכנסו באין מפריע לבתי ספר והשתלטו על תחום החינוך לערכים/מורשת? השתיקה של מרבית ההורים החילונים ונציגיהם בכנסת וברשויות המקומיות, איפשרה לגופים שמרניים להציג עצמם כ"מומחים" הבלעדיים לכל מה שקשור ליהדות. אותה שתיקה איפשרה גם הכנסת תכנים אמוניים לספרי לימוד במקצועות כמו מדעים ועברית, והטיה של תכני לימוד במקצוע "תרבות יהודית-ישראלית". אפילו המורים לא מעזים לפצות פה. האם חינוך ילדינו לא חשוב יותר מרכישת פיצוחים בשבת?

אבל זה כמובן לא התחיל ולא נגמר בחינוך. איפה היו כל אותם ח"כים שנלחמו בחירוף שיניים נגד חוק המרכולים, כאשר הכנסת דחתה הצעות חוק בנושא נישואים אזרחיים? האם הזכות להתחתן שלא במסגרת הארכאית של הרבנות הראשית, אינה חשובה יותר מרכישת חלב בסופ"ש? איפה היו כולם בכל אותן שנים, בהן האורתודוקסיה מונעת תחבורה ציבורית בשבת, מונעת עבודות תשתית חיוניות בסופי שבוע, מתעמרת בבעלי עסקים בנושא הכשרות, ומשפילה מתגיירים?

אז נכון, בשנים האחרונות פחות ישראלים מתחתנים ברבנות, יש יוזמות פרטיות בתחום הכשרות והתחבורה הציבורית, והורים לתלמידים במערכת החינוך החלו לפקוח עיניים ולשאול שאלות.

אבל זה לא מספיק. רוב הציבור החילוני עדיין ישן בעמידה, ומגלה אדישות מרגיזה.

והפוליטיקאים? הם עסוקים בהתחנפות והתרפסות בפני הזרם הדתי-לאומי (גבאי, לפיד), בהשתלחות בחרדים (לפיד, ליברמן) או בהיענות לרוב גחמותיהם (נתניהו). אף אחד לא באמת דואג לציבור החילוני.

הציבור החילוני בארץ משווע להנהגה אמיתית. כזאת שתציג עמדה ערכית-חילונית מובהקת, לא מתנצלת ולא מתגוננת; הנהגה שלא תעסוק רק ברדיפה, לעתים פופוליסטית, אחרי הציבור החרדי או תסתפק במאבקים נקודתיים על פתיחת מרכולים בסופ"ש - אלא תציג חלופה חילונית, הומניסטית, ישראלית ויהודית.

לא מדובר במאבק אנטי-דתי או נגד הציבור הדתי והחרדי, אלא במאבק למען חופש דת, אבל גם חופש מדת; למען חינוך הומניסטי שיציג לילדים תמונה פלורליסטית ומאוזנת של היהדות ולא ירדד אותה לשורה של טקסטים אמוניים; למען תפישה חילונית גאה היונקת, בין השאר, גם מהתרבות והמורשת היהודית. תפישה, אגב, שהיתה מקובלת על מרבית ראשי הציונות, וכיום מושפלת כאילו היתה אסקופה נדרסת.

לשם כך, אגב, אין צורך ב"קואליציה בלי חרדים". נהפוך הוא. בדיוק כפי שהחרדים והדתיים-לאומיים מצליחיח לרשום הישגים בקואליציה עם מפלגות חילוניות, כך החילונים יכולים להגיע להישגים גם בקואליציה הכוללת דתיים.

העגלה החילונית, שהתהווה במאות השנים האחרונות מלאה בכל טוב. חלקים באורתודוקסיה, מצידם, מנסים לגמד את העגלה הזאת, ולהציגה כריקה מתוכן. אסור לחילונים להסכים לכך.