אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
המלצות הממשלה הן רק תחילת הצרות של כיל צילום: בלומברג

ניתוח כלכליסט

המלצות הממשלה הן רק תחילת הצרות של כיל

ירידה חדה במחירי האשלג והפוספט, עלייה דרמטית בשיעור המס, בעיית יציבות בהנהלה והיחלשות שער הדולר: המלצת האוצר לסיום הזיכיון של כיל, שנחשפה ב"כלכליסט", היא רק אחת משורת מכשולים שיהפכו את השנים שנותרו לה בים המלח לקשות במיוחד

22.01.2018, 06:46 | עמרי מילמן

חברת כיל, שמחזיקה בזיכיון על מפעלי ים המלח, ניצבת בפני תקופה קשה, שבסופו צפוי להסתיים הזיכיון שלה. "כלכליסט" חשף אתמול את טיוטת המלצות הממשלה לקראת תום הזיכיון, בשנת 2030. 

קראו עוד בכלכליסט

לפי טיוטת החוזר שנחשפה, הממשלה תצא למכרז עם מחיר מינימום לחידוש הזיכיון על משאבי הטבע של ים המלח. כמו כן, במידה שלא תימצא חברה פרטית שתרצה לרכוש את הזיכיון, הממשלה תקים חברה ממשלתית שתנהל את כריית המחצבים.

דו"ח ים המלח: הזדמנות לתקן עוול של עשרות שנים הדו"ח שממליץ לממשלה כיצד לנהוג בזיכיון ים המלח, שיפוג ב־2030, מגיע אולי באיחור של שנה, אבל הוא מעיד על בגרות. אחרי כמה כישלונות מהדהדים, ייתכן שמתחילים להבין כאן איך צריך למכור נכסים עמרי מילמןלכתבה המלאה
החשיפה הזאת תופסת את כיל בתקופה לא פשוטה. שוק האשלג העולמי - אחד ממקורות ההכנסה העיקריים של החברה - מנוהל על ידי קרטל; מצבורי הפוספט שלה עומדים להיגמר; והחברה מתנהלת ללא מנכ"ל קבוע.

לכיל שלושה תחומי פעילות עיקריים: האשלג, הפוספט ותרכובות מורכבות יותר. עולם הסחורות בכלל, ובמקרה של כיל האשלג והפוספט בפרט, הוא עולם מחזורי שעולה ויורד בהתאם אירועים בינלאומיים. כל ירידה כזאת יכולה לערער את מצבה של החברות העוסקות בתחום.

מפעלי ים המלח, צילום: חיים הורנשטיין מפעלי ים המלח | צילום: חיים הורנשטיין מפעלי ים המלח, צילום: חיים הורנשטיין

במשך שנים האשלג היה קטר הרווחיות של כיל, במיוחד הודות לקלות ולהיקפים שבהם הוא מופק בים המלח. בהדרגה, כיל הטתה את ההכנסות שלה לטובת התרכובות המורכבות יותר. תרכובות אלו יציבות יותר מבחינה מחזורית ובעלות שולי רווח גדולים יותר לעומת האשלג והפוספט.

רוב שוק האשלג העולמי מנוהל על ידי חמישה יצרנים דומיננטיים, כאשר הבולטת מביניהם היא חברת נוטריאן הקנדית, לשעבר פוטאש, שניסתה בעבר לרכוש את השליטה בכיל. אחריה ניצבות אוראל קאלי הרוסית, מוזאיק האמריקאית, בילרוס קאלי הבילרוסית, כיל ו־S+K הגרמנית. למרות העלייה המתמידה בביקוש לאשלג בעולם, קיים כיום עודף היצע שמוריד את המחירים. הביקוש העולמי לאשלג עומד כיום על 60 מיליון טון בשנה, בעוד כושר הייצור מגיע לכ־80 מיליון טון בשנה.

אחת הסיבות המרכזיות לפער הזה היא השקעות של מיליארדי שקלים שנעשו בענף בשנים 2008‑2010, אז הגיע האשלג למחירי שיא של כ־700 דולר לטון, לעומת כ־200 דולר לטון כיום.

השקעות אלו הרחיבו באופן משמעותי את יכולות הייצור של החברות בענף, כך שרובן לא מנצלות כיום את מלוא הקיבולת שלהן. כך למשל, נוטריאן מייצרת רק כ־50% מהקיבולת. כיל דווקא שמרה בערך על אותם סדרי גודל ומייצרת היום בהתאם לקיבולת.

עידן עופר, צילום: עימת שעל, בלמברג עידן עופר | צילום: עימת שעל, בלמברג עידן עופר, צילום: עימת שעל, בלמברג

תקועה בין סין למרוקו

היתרון של כיל בתחרות על ים המלח הזיכיון ייגמר, תחנת הכוח תמשיך לפעול עד 2038 כיל אולי רצתה לשכלל את יכולות הייצור שלה עם תחנת כוח פרטית, ואולי גם לחסוך תשלומים יקרים לחברת החשמל, אבל על הדרך יצרה לעצמה סוג של גלולת רעל בכך שיצרה תלות בין התחנה למפעלי ים המלח ליאור גוטמן, תגובה אחתלכתבה המלאה
בשנים האחרונות כיל כמעט הגיעה למיצוי מכרות הפוספטים השונים בנגב. האפשרות המובילה להמשך כריית פוספטים כעת היא שדה בריר, אולם יש כמה סימני שאלה גדולים סביב הפעילות במקום. השטח, שנמצא לא רחוק מערד, אינו בידי החברה. כדי שתוכל לכרות בו, היא צריכה לקבל עוד כמה אישורים, בעיקר בהיבטים הסביבתיים. אלא שגם אם כיל תמצא מקור חדש לפוספט, מלחמת מחירים בין גורמים חזקים בשוק העולמי פוגעים ברווחיות של התחום.

לדברי אלה פריד, אנליסטית בכירה בלאומי שוקי הון, "לפני שנתיים־שלוש סלע פוספט נמכר בכ־100 דולר. כיום הוא נמכר בכ־70 דולר בלבד. מזה כמה רבעונים המחירים של הפוספט התייצבו על התחתית אולם לאף אחד לא ברור מתי הם ייצאו ממנה".

לפי פריד, בשוק הפוספטים שולטות שתי ענקיות - סין ומרוקו - והשתיים מנהלות כיום מלחמה חורמה של היצף, שמביאה לירידה במחירים ולחוסר שיווי משקל. "התחרות ההרסנית החלה כאשר הסינים החלו לייצר מעבר לביקושים של השוק המקומי. ההערכות הן כי המלחמה הזאת נמצאת במגמת התמתנות, אולם עוד מוקדם לקבוע".

מעבר לכך כיל מתמודדת בשנים האחרונות עם קושי משמעותי בתחום המיסוי, שלגביו התלוננה לא פעם במסגרת הדיונים בוועדת ששינסקי 2, שדנה במיסוי על משאבי טבע.

בשנת 2012 כיל הוחרגה מהחוק לעידוד השקעות הון, לאחר שבמשרד האוצר הבינו שאין צורך להעניק שיעורי מס תחרותיים לחברה המתבססת על משאבי טבע ישראלים. לאחר מכן, שיעורי המס שנדרשה לשלם עלו בהדרגה. לפי דו"חות החברה, ב־2011 היא שילמה מס אפקטיבי של 18.6%, בעוד בשלושת הרבעונים הראשונים של 2017 עלה שיעור המס ל־38%. לטענת החברה, המס שהיא משלמת על ההכנסות המופקות מים המלח מגיע גם ל־55%.

דוגמאות מחו"ל באבו דאבי ובדנמרק הממשלה שותפה איך מעניקים בעולם זכויות על הפקת משאבי טבע עמרי מילמן, תגובה אחתלכתבה המלאה
אם לא די בכך, כיל מתמודדת עם אתגר שמקשה על כלל היצואניות הגדולות בישראל: הירידה בערך הדולר מול השקל. עיקר ההכנסות של כיל ושל היצואניות האחרות מגיע בדולרים, מהשוק העולמי, בעוד רוב ההוצאות שלה נעשות בשקלים, בשוק המקומי. כיל, בדומה ליצואניות האחרות, מבצעת גידורים בהיקפים שונים כדי להתמודד עם הבעיה.

בנוסף, כיל מתנהלת כבר יותר משנה ללא מנכ"ל קבוע, לאחר שהמנכ"ל הקודם סטפן בורגס התפטר בספטמבר 2016. מי שמכהן כיום כממלא מקום המנכ"ל הוא אשר גרינבאום, שנמצא כבר 32 שנה בחברה וגם כיהן בעבר בתפקיד באופן רשמי. לטענת אנליסטים ששוחחו עם "כלכליסט", היעדר מנכ"ל קבוע פוגע בחברה.

אולם לא כל האנליסטים מסכימים עם הטענה הזאת. לדברי פריד, "החברה מנוהלת, יש לה מנכ"ל שמכיר את המורכבות הזו של המלחמות בין החברות השונות. אדם שהיה 32 שנה בחברה והיה המנהל הלוגיסטי שלה".

יו"ר החברה יוחנן לוקר לא הגיע מהתחום וככל הנראה בעיקר מכין את החברה למלחמה על הזיכיון החדש. לוקר החליף בתפקיד את ניר גלעד שנקט בקו ניצי יחסית מול הממשלה. האסטרטגיה הזאת לא הוכיחה את עצמה, שכן לבסוף הממשלה אישרה את המלצות ועדת ששינסקי 2.

כל הגורמים הללו מכניסים את כיל לתקופה של חוסר ודאות. ברקע נמצאת גם רפורמת המס של טראמפ, שבמסגרתה מס החברות בארה"ב ירד באופן דרמטי.

הרפורמה עלולה מצד אחד להקשות על כושר התחרותיות של כיל מול חברות אחרות בעולם ומנגד להרחיק משקיעים אמריקאים פוטנציאלים.

לנטרל את היתרון של כיל

הבעיה העיקרית שעמה התמודד הצוות הממשלתי שמסקנותיו נחשפו אתמל היא היתרון המובנה שיש לכיל, שבשליטת עידן עופר, במכרז שייערך על הזיכיון. בזיכיון של כיל יש סעיף שנותן לחברה אפשרות לקבל את הזיכיון באותם התנאים שיינתנו לחברה אחרת שתזכה במכרז.

הפתרון: מכרז מיוחד, שבו ייקבע מחיר מינימום עבור הזיכיון. הפתרון הזה לא מבטל את היתרון המובנה של כיל במכרז, אבל מבטיח שהמדינה לפחות תקבל את המחיר המינימלי.

בנוסף, הצוות מציע להתחיל להקים כבר כיום תשתית לחברה ממשלתית שתקבל לידיה את הזיכיון במקרה שבו אף חברה לא תסכים לשלם את מחיר המינימום שייקבע. הצוות ממליץ להקים כבר עכשיו שלד לחברה, הכולל את תוכנית העבודה ואת בעלי התפקידים המרכזיים, כדי שהחברות המתמודדות במכרז יבינו שלא יקבלו את הזיכיון אם לא יסכימו לשלם את מחיר המינימום.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות



5 תגובות לכתיבת תגובה לכתיבת תגובה

4.
תשתית לחברה ממשלתית......??.הייתי קורה לזה תשתית לגו'בים עבור מקורבים
לא מאמין שהממשלה באמת תיקח על עצמה את ניהול המפעל הזה. סתם איום סרק. ונדמה לי שעופר יודע ,כי השנים לימדו אותנו שעופר תמיד נמצא 10 צעדים לפני החוכמולוגים של הממשלה ואיך שהוא תמיד מצליח לדפוק אותם בלי שירגישו והם לומדים את זה רק 10 שנים אחרי שהוא שם להם את המוקש
ישראלי  |  22.01.18
3.
אוטופיית המחסלים
ענף הפרדסנות חוסל. החקלאות בתהליכי התחסלות. התעשיה במפרץ חיפה תתחסל בהמשך. תעשיית התרופות התמוטטה. רוצים לחסל את מפעלי ים המלח ובנותיה בכל מחיר. חולמים על אוטופיה שבה כולם גרים בגוש דן והם יהיו או מתכנתי מחשבים או שפים או בריסטות או מגדלי/מוכרי קאנאביס ובשבתות יטיילו בארצנו היפה והנקיה? נחזור רגע למציאות. שלום אין כאן ולא נראה באופק. לא כולם יכולים לגור בגוש דן. כשאין תעשיה וחקלאות נאלץ לסמוך על אחרים שימכרו לנו ונהיה תלויים במחירים שייקבעו על ידם. מי ישלם הבריסטות והשפים? ממה יתפרנסו כל האחרים ? משאב טבע לא נועד לטיולי 4X4 אלא לניצול לטובת ולרווחת הריבון כולו והריבון זה כולנו אזרחי מדינת ישראל.
ענבר  |  22.01.18