השוודי הנודד: מוזיאון משטוקהולם פותח חלל ביפו

"המטרה שלנו היא לא להביא עוד אמנות לישראל, אלא לייצר קונטקסט אלטרנטיבי לשיח המקומי", אומר דיוויד נוימן, מייסד ומנהל "מגזין III", מוזיאון שוודי שפתח בסוף השבוע האחרון שלוחה ישראלית. את החלל המקורי, שמוגדר כמוזיאון ועמותה לאמנות עכשווית פתח נוימן ב־1987 יחד עם רוברט וייל, איש עסקים יהודי־שוודי. “ביקשנו לייצר אלטרנטיבה ביחסי המוזיאונים והקהל בשוודיה, בתקופה שבה כמעט כל המוזיאונים היו של המדינה או של הרשות העירונית”, מספר נוימן (62, יהודי גם הוא). במשך השנים גברה השפעתו של המוזיאון שמחזיק את אחד האוספים הגדולים בשוודיה של אמנות עכשווית. לנוימן, שהוא גם מייסד התוכנית ללימודי אוצרות באוניברסיטת שטוקהולם, היתה תמיד זיקה חזקה לישראל. בעבר תמך במוזיאונים הגדולים בישראל, בפרויקטים של בצלאל ובגופי תרבות כמו להקת המחול בת שבע, למשל. “אנחנו נמשיך לתמוך במוסדות הקיימים אבל כבר זמן רב שאני חושב על חלל לוויין משלנו, מקום שבו נוכל להציג דרכים שונות לאצור תערוכות”.

דיוויד נוימן אוצר אומנות | צילום: Mathias Johansson

דוגל בשקיפות

הסניף החדש של מגזין III נפתח בשוק הפשפשים ביפו בחלל של 180 מ"ר שקירותיו החיצוניים הם שני חלונות ראווה ענקיים. תנהל אותו בפועל האוצרת כרמית גלילי ונוימן יישאר על הקו ויגיע לכאן פעם בחודשיים־שלושה, לפחות בשנה הראשונה. "רציתי מקום שאפשר יהיה להסתכל לתוכו בכל שעות היממה, גם כשהוא סגור. גם את התערוכות נאצור בצורה כזו שבה אפשר יהיה להתרשם כמעט ממאה אחוזים מהן בלי צורך להיכנס לחלל”.

התערוכה הראשונה שמוצגת שם היא של חיים סטיינבך (73), האמן האמריקאי הנודע יליד ישראל. “סטיינבך משתייך לקבוצה של אמנים עכשוויים בולטים שהרחיבו את גבולות ההבעה החזותית באופן משמעותי", מספר עליו נוימן. “הוא מעולם לא הציג כאן תערוכת יחיד ובגלל שהוא נולד בישראל, חשבתי שיהיה נהדר לחנוך איתו את החלל”. התערוכה, הנקראת “זרובבל”, מינימליסטית למדי: סטיינבך מציג בה שלושה ציורי קיר גדולים ועוד שני אובייקטים, כולם מתייחסים לפָּלֵטַת הצבעים של חברת פנטון. למרות שמדובר בתערוכה לא גדולה, היא משכה קהל רב, כולל אמנים בעלי גלריות אוצרים ומנהלי מוזיאונים.

תערוכה של חיים סטיינבך במגזין III ביפו. "אפשר להתרשם בלי להיכנס לחלל" | צילום: יובל חי

בלי להתחייב על זמן

אשר לתערוכות שיוצגו בגלריה מספר נוימן ש“תהיה לנו תוכנית מעורבת שתשלב בין הסצינה הבינלאומית למקומית. אני לא מאמין גדול באנשים שמגיעים ממדינות אחרות ואומרים ‘ככה זה צריך להיות’. אני אומר ‘ככה זה יכול להיות’”.

כשהוא נשאל אם העבודות שיוצגו בגלריה, שאת כל פעילותה מממן המוזיאון השוודי, יעמדו למכירה משיב נוימן בשלילה. "אנחנו לא גלריה מסחרית ולא נהיה מעורבים בשום תהליך של מכירה. הסטטוס שלנו יהיה כזה של מוזיאון פרטי ללא מטרות רווח. במשך הזמן אני מקווה שזה יהיה מוסד שיכה שורשים בשיח המקומי ויקיים שיתופי פעולה עם גופים שונים בארץ. יש לנו אחד מתוכנן, כנראה, עם אוניברסיטת תל אביב. אנחנו גם מנסים להימנע מהחלטות שמוסדות אחרים נוהגים לקבל כמו כמה זמן תוצג כל תערוכה. אם נרגיש טוב עם תערוכה מסוימת נשאיר אותה לאורך זמן, אם נראה שהיא הולכת פחות טוב, היא תוחלף מהר יותר".

יחסי החוץ בין ישראל לשוודיה מעורערים למדי: ב־2014 ראש ממשלת שוודיה הכריזה כי יכירו במדינה פלסטינית, ושוודיה היא גם המדינה האירופית היחידה שתמכה בהחלטת אונסק”ו כי ישראל היא כוח כובש בירושלים.

אילו תגובות קיבלתם בעקבות ההחלטה לפתוח חלל דווקא בישראל?

“האמת היא שלא ספגנו הרבה ביקורת” אומר נוימן, “או שאולי לא שמנו לב אליה. אני אישית מאמין בכוח של תרבות ואמנות לייצר דיאלוג. זה אחד הכלים המרכזיים שיש לנו. אני גם לא מאמין ברעיון של בידוד. לבודד ולהתעלם מדברים שלא מוצאים חן בעיניך לא יביאו לשינוי. אני גם לא רוצה לייצר יותר מדי פוליטיזציה לחלל, זה קצת מתיש שכל אחד שמגיע היום לישראל מרגיש לחץ לתת ביטוי למצב הפוליטי הנוכחי. היופי באמנות הוא שלא חייבים לעשות את זה. אני בעצמי מתעניין ולעתים מודאג ממה שקורה פה, אבל המטרה היא ליצור פלטפורמה שבה אמנים יוכלו להציג אמנות בלי שירגישו מחויבות להתייחס לקונפליקט”.