פשרת הדיבידנדים: הרווחנו הרתעה, הפסדנו גישה לאמת

במשך חודשים ניסו הצדדים להגיע להסכם פשרה באמצעות הליכי גישור שנערכו בפני השופטת בדימוס הילה גרסטל. כנראה שמה שלא עשה הגישור, עשו שני ימי העדויות.

ייתכן שהסדר הפשרה עושה צדק עם הנושים של אי.די.בי אחזקות, אבל הוא מרחיק אותנו מהאמת. משפט הדיבידנדים יכול היה להרים את המסך שחוצץ בין הציבור לדירקטורים, אבל הפסקת ההליך המשפטי עצרה את האפשרות הזאת לשפוך קצת אור על האמת. לנו נותר רק לקוות שהפרשה הזאת, שמסתיימת בפשרה, תביא להרתעה ולשיפור הנורמות בהתנהלות דירקטוריונים בעתיד.

כך או כך, מדובר בהישג. מחזיקי אג"ח מאיימים על בעלי שליטה בתביעות על חלוקות דיבידנד חדשות לבקרים, אך נדירות הן הפעמים שבהן האיומים מתורגמים לתביעות של ממש, קל וחומר לכאלו שתקבולים נאים בצדן. 

נוחי דנקנר בבית המשפט | צילום: אוראל כהן

אחת הטענות המעניינות של ההגנה היא שבעלי המניות של אי.די.בי וגם הנושים שלה לא התנגדו לחלוקות הדיבידנדים בזמן אמת. כלומר, שהתובעים מבססים את עמדתם על חוכמה שבדיעבד.

זאת טענה מעניינת. היא נכונה ביחס לשנים

2010-2008, שבהן התביעה טענה לחלוקות אסורות. אלא שהטענה הזאת לא נכונה ביחס לתקופה מוקדמת יותר.

ברוך דרין הוא בעל מניות באי.די.בי שהיה "הראשון לזהות" את הבעייתיות שטמונה בחלוקות הדיבידנדים. כבר באוגוסט 2003 דרין פנה להנהלת אי.די.בי אחזקות והביע התנגדות נחרצת על כוונת החברה לחלק דיבידנדים לבעלי המניות.

לטענת דרין, כל הפעולות המבוצעות והמתוכננות בקבוצת אי.די.בי למימוש נכסים ולגיוס הון לשם ביצוע חלוקות דיבידנדים וכן חלוקות הדיבידנדים עצמן הן פעולות שאינן מיועדות לצורכי החברה, ושלבעלי השליטה יש בהן עניין אישי, ולכן אין לבצע אותן - ובוודאי שאין לבצע אותן בלי שיתקבלו האישורים לכך כנדרש בחוק.

האם דרין ניחן ביכולת נבואית יוצאת דופן ובמיומנות ניתוח שלא נראו כמותה? או שאולי פשוט הפעיל היגיון בריא? כך או אחרת, עמדתו היא עדות לכך שהטענות ביחס לחלוקות הדיבידנד של אי.די.בי אינן רק בגדר חוכמה שבדיעבד.