מזון ללווייתן: כשאין לקוחות, בוראים אותם

הסיבה המרכזית לכך שקבוצת דלק של יצחק תשובה שואפת להקים בדרום הארץ מפעל אלומיניום ולא מפעל לייצור כפתורים היא פשוטה: מאגר לווייתן, שבו היא מחזיקה ב־45%. המאגר, שהגז ממנו אמור להתחיל לזרום בדצמבר 2019, סובל ממחסור חמור של חוזי גז. למעשה, פרט לחוזה בינוני בגודלו עם חברת החשמל הירדנית וחוזה עם תחנת כוח שלא ידוע מתי תקום, אין לו מספיק חוזים בשוק המקומי, בוודאי שלא בהשוואה לחוזי הגז הרבים של מאגר תמר.

מכיוון שההבטחות על יצוא לטורקיה או מצרים נשארו על הנייר, לקבוצת דלק לא נותרה ברירה אלא לייצר עבור עצמה שוק מקומי. ואם זה המצב, אז היא גם מכוונת הכי גבוה שאפשר - הקמת תחנת כוח שכושר הייצור הצפוי שלה יהפוך אותה לתחנת הכוח השנייה בגודלה בישראל, שנייה רק לתחנות הפחם של חברת החשמל. אם הקמת תחנת הכוח תצא לפועל, תשובה - שמחזיק כיום בבעלות על דואופול הגז תמר־לווייתן - יהפוך גם ליצרן החשמל השני בגודלו בישראל, אחרי חברת החשמל, תוך שהוא עוקף את עידן עופר, שבאוגוסט האחרון ועדת הריכוזיות מנעה ממנו להקים תחנת כוח פרטית חדשה בטענה שהוא גורם ריכוזי מדי.

מאגר לווייתן | צילום: אלעד גרשגורן

בדיקת "כלכליסט" העלתה כי קבוצת דלק לא ביקשה לערוך פרה־רולינג אצל הרגולטורים השונים שאישורם דרוש כדי שהחברה תוכל להקים את תחנת הכוח. רוב הרגולטורים במשק לא מכירים את התוכניות של תשובה להקמת מפעל אלומיניום שתחנת כוח בצידו. כלומר, הדרך להגשמת הפרויקט עוד ארוכה.

במידה מסוימת, מפתיע שתשובה לא פתח בהליכים של פרה־רולינג, משום שמתחילת העשור הרגולציה הגבילה את קבוצת דלק בשלל אופנים - החל באיסור על הקמת תחנות כוח מצד הממונה על הגבלים עסקיים לשעבר דיויד גילה, דרך מכירה כפויה של תחנות דלק לשוק הפרטי וכלה בהגבלות על מכירת גז עצמי מצד רשות החשמל.

עם זאת, תשובה צריך גם לומר תודה לרגולציה שעשויה לחסוך לו הרבה כסף. כשדלק ישראל רכשה בעבר גז לפיילוט של תדלוק משאיות בגז, היא שלמה 6.3 דולר ליחידת אנרגיה. אם הקמת תחנת הכוח תצא לפועל, היא תשלם למאגרי הגז של תשובה מחיר מקסימון של 4.7 דולר ליחידת אנרגיה - המחיר המקסימלי שנקבע במתווה הגז, שנגדו נאבק תשובה בכל כוחו - ושעליו המפעלים שמחזיקים בחוזים ותיקים יכולים רק לחלום.