המעצב סמי שלום כנפו: "היו פה דברים בלתי אפשריים, אבל הבית עובד"

1. נתוני פתיחה

הנכס: בית צמוד קרקע בן 160 מ"ר (110 מ"ר + 40 מ"ר חצר + 10 מ"ר מרפסת אחורית), שנבנה ב־1958 בשכונת הדר יוסף בצפון תל אביב. שטחו המקורי של הבית היה 55 מ"ר וכמו בתים רבים בשכונה, הוא עבר הרחבה בשנות השישים.

הדר יוסף: שכונה ותיקה בצפון־מזרח תל אביב, צפונית לנחל הירקון, המתאפיינת בבנייה נמוכה יחסית ובאווירת מושב. ככל שכונה שחווה התחדשות עירונית מואצת, גם בהדר יוסף ישנם פרויקטים של פינוי־בינוי, שהופכים אותה לשכונה שבה מבנים צמודי קרקע דרים בסמוך לבניינים רבי־קומות, ותושבים ותיקים לצד זוגות צעירים. השכונה משופעת בגני שעשועים ובגינות כלבים, ובנוסף פארק הירקון ממוקם במרחק הליכה קצר.

בני הבית: חגית, בת 49, מדריכת יוגה, ושני בניה, בני 21 ו־16.

איש המקצוע: סמי שלום כנפו, מעצב ויוצר רב־תחומי, בעל סטודיו עצמאי לעיצוב פנים מאז 2002, המחלק את חייו בין יפו לבין מושב אמירים בצפון.

תקציב השיפוץ: כ־350 אלף שקל.

2. טרום השיפוץ

לראות את הפוטנציאל שבהריסות: חגית זוכרת את הפעם הראשונה שבה ראתה את הבית כחוויה כמעט מצלקת. "זו היתה חורבה", היא פוסקת. "החצר היתה במצב נוראי. היתה פה המלטה של גורים, אז הכל היה מלא בריח של צרכים. לא הבנתי איך יתאפשר לעשות מזה בית שיתאים לי, הכל היה מאוד אפלולי. הלכתי כלעומת שבאתי". שלום כנפו מחדד: "זה היה בית ישן שעבר הרחבה באיזשהו שלב, והכל בו היה טלאים על טלאים. אי אפשר היה להציל כאן כלום, זה היה הרס מוחלט".

חגית השתכנעה לתת לבית הזדמנות נוספת. "הגעתי עם אחותי והיא אמרה לי: 'זה בשבילך, אני רואה'", היא נזכרת. "אני מאוד סומכת עליה ולכן הלכתי על זה".

מה נעשה: הכל כולל הכל. הריסה עד רמת המעטפת ובניית חלוקת פנים חדשה; פרקט (אמיתי) חדש, למעט בחדרי האמבטיה והשירותים, שמרוצפים באריחי קרמיקה; תשתיות חשמל ואינסטלציה חדשות; ופיתוח חוץ של שביל גישה ושיפוץ של הגג. תכנון פנים הבית נגזר מהאתגרים שהציב בפני המעצב ובעלת הבית, שהצליחו מצדם להתגבר על כל אחד מהם, ואף להפוך אותם למעלה ייחודית ורבת חן.

3. עקרונות מנחים

ואף על פי כן, ויהי אור ואוויר: הבית הוא צמוד קרקע עם עם שני כיווני אוויר, דרום וצפון, ולכן מחסור באור טבעי היה כמעט עובדה מוגמרת. חגית לא התכוונה להסכין עם המציאות בכזו קלות. היא החליטה לוותר עוד בשלב התכנון על חלונות מעוצבים שיועדו לחדר השינה שלה כי הם היו אמורים לצמצם את כמות האור הנכנסת.

שלום כנפו תכנן שני חדרי אמבטיה ושירותים מרווחים, אבל בגלל מבנה הבית הם ללא חלונות חיצוניים. הפתרון לאוורור נמצא בעזרת ונטות ופתחי אוורור ואור מעל שתי דלתות חדרי האמבטיה והשירותים.

גם המטבח היווה אתגר מבחינה זו. "סמי רצה לצמצם את הוויטרינה ביציאה לחצר כדי שיהיה לי משטח עבודה גדול יותר במטבח", אומרת חגית, "אך היה לי חשוב מאוד שהבית יהיה כמה שיותר מואר עם פתחי יציאה גדולים לחצר, ואני מצליחה לבשל טוב".

ממדים: ביתה של חגית נראה מזמין ונינוח, אולם חגית וסמי מעידים שהדרך אל התוצאה הסופית היתה כרוכה במתיחת גבולות היכולת של כל הצדדים המעורבים. "ויתרנו על הנמכות גבס למיזוג כדי לא לוותר על גובה, ובסופו של דבר הרלסים הגלויים בתקרה הם אלמנט עיצובי בולט בבית", אומר שלום כנפו. "זו מורכבות מאוד גדולה לעבוד בכזה חלל. היה צריך להוריד קיר חיצוני שהפך לחלק מפנים הבית בהרחבה, וזה הפך את תכנון הפנים למורכב עוד יותר. היה לנו קונסטרוקטור טוב וזה עזר לנו".

"מתחנו את הפוטנציאל של הבית", מסכמת חגית, "זה היה מאוד מאתגר. זה כמו ביוגה, שצריך למתוח למעלה ולמטה, לכל הצדדים". אחד המעורבים בפרויקט, מתברר, לא עמד בלחץ. "הקבלן עזב את הארץ אחרי שסיימנו", סמי מספר. "הוא נתן את המפתח ועזב", מספרת חגית. "צריך להתייחס לזה כאל עובדה כשאתה משפץ לא לצפות ליותר מדי. בסך הכל הוא שעה לכל הגחמות שלנו".

״היו פה דברים בלתי אפשריים״, שלום כנפו מסכם, ״אבל הבית עובד״.

4. במחשבה קדימה

חגית ביקשה תכנון לטווח ארוך ולכן סוגיית האחסון היתה מהותית בתהליך. "רציתי שמצד אחד לא יהיה מחסור בארונות שירות ומצד שני שלא יראו אותם", היא מסבירה. "לא רציתי ששום דלי ושום כפתור של מכונה יהיה גלוי". היא מעידה על עצמה שהסדר חשוב לה. ואכן, הבית מסודר לעילא ולעילא, לכל פריט, קטן כגדול, יש את מקומו, וארונות האחסון נטמעים בקירות. בהיעדר חלל כניסה שגרתי, הדיון אף הרחיק עד לסוגיית אחסון המפתחות, שבסופו של דבר מקומם במגירת “בלאגן” במטבח. גם משטח העבודה הקטן במטבח מנוצל באופן אופטימלי, בין היתר בזכות מתקן ייבוש כלים נסתר מעל הכיור, פתרון חכם שהיה נפוץ בעבר, טרום עידן המדיח בכל בית.

"כשעשינו מפרט לנגרות פנים, אמרתי לסמי שאני צריכה מגירות גבוהות למגפיים", אומרת חגית. "רציתי גם מגירה ענקית לכדורים, לתיקים". כדורים? "היא הסתכלה כמה שנים טובות קדימה", הוא מחייך. "לחגית היתה בקשה של אחסון של משחקים עבור נכדיה העתידיים, ויש פה".

"ידעתי שזה הבית ואין לי תוכניות לזוז מפה לשום מקום״, חגית מסבירה. ״ידעתי גם שמה שאני לא אעשה בשלב התכנון והשיפוץ אני כבר לא אעשה״.

5. בדיעבד

למרות החששות הראשוניים והתהליך המאתגר, חגית שבעת רצון מהתוצאה הסופית. "היום יש מקום להכל", היא אומרת. "ההתעקשות הוכיחה את עצמה. הגעתי לבית הזה מאוד בשלה. זה לא היה הבית הראשון שלי, באתי עם ניסיון וילדים, ולנהל משק בית הרבה שנים זה חוויה מלמדת. הצלחתי להגשים את כל הפנטזיות שלי".

הפינה המועדפת על חגית בבית היא חדר השינה שלה, "שהוא מאוד גדול ומואר עם וילון לבן רומנטי. בחצר הקדמית יש לי כיסא מפנק במרפסת, ששם אני שותה את הקפה בבוקר, ואם קר אז יש את השזלונג שסמי עיצב לי בסלון". לדבריה, זהו שזלונג המריבה, שאותו כל אחד מבני הבית מנסה לתפוס ראשון לעת ערב.

גם שלום כנאפו חש שלמרות האילוצים הרבים ואתגרי התקציב, הוא הצליח ליצור בית שנאמן לחתימת ידו העיצובית. "לא התפשרנו על חומרים, יש פה פרקט, חלונות בלגיים, תאורה מעולה, תכננו ספה שמתאימה לבית עצמו". גם התוצאה הסופית, מדברת בעד עצמה: “כשבית מתיישן, הוא נעשה עוד יותר יפה".