החל משחק הצ'יקן הגדול בארה"ב: שחקני השוק מול יו"ר הפד ג'רום פאוול

האם הירידות בבורסות ברחבי העולם הן משבר או שמא הן רק תיקון של שנת 2017 שהיתה רצופה בעליות? האמת היא שבנקודת הזמן הנוכחית זה לא ממש משנה. מה שמיוחד בטלטלה הנוכחית הוא העיתוי שלה.

מצד אחד, כל השחקנים בשוק אומרים שהירידות היו צפויות, וזה נכון, אך מצד שני, אף אחד מהם לא ציפה שהן יתרחשו מיד עם כניסתו של יו"ר הפדרל רזרב (הבנק המרכזי של ארה"ב, או בקיצור: הפד) החדש לתפקידו. כתוצאה מכך ג'רום פאוול - שהליך מינויו היה חפוז יחסית ולא צפוי במושגים של בנקים מרכזיים - עוד לא הספיק להתחיל את הקדנציה שלו ולאפשר לוול סטריט להכיר אותו ואת הטמפרמנט הנגידי שלו, וכבר הונחה סערה על שולחנו.

לא במקרה ציינה ג'נט ילן, יו"ר הפד היוצאת, בנאום הפרידה שלה ביום שישי האחרון שחבל לה שלא השלימה את הקדנציה שלה. כלומר, שלא המשיכה לקדנציה נוספת - החלפת יו"ר הבנק המרכזי של ארה"ב בלי לתת לו להשלים שתי כהונות היא אירוע נדיר. כשמצרפים לכך גם את העובדה שדונלד טראמפ הוא הנשיא הבלתי קריא והבלתי צפוי בהיסטוריה של הבית הלבן, מתקבלת תמונת מצב מטרידה.

"אם חשבתם שיש לכם יום רע, תזכרו שיו"ר הפדרל רזרב ג'רום פאוול מתמודד עם ירידה של 1,200 נקודות במדד S&P 500 ביומו הראשון בתפקיד" | צילום: איי אף פי

לצד הגורמים המרגיעים לכאורה, בדמות הצמיחה המסונכרנת ברחבי העולם המערבי שדורשת התאמה של שיעורי הריבית כלפי מעלה, יחד עם ההבנה כי העליות הבלתי פוסקות לא יכולות להימשך לנצח, המשוואה עדיין מכילה כמה נעלמים גדולים.

משחק הצ'יקן הגדול

למעשה, אפשר לומר שביום שני בערב החל משחק הצ'יקן הגדול בארה"ב ובמרכזו השאלה מי ימצמץ ראשון. בצד אחד של המגרש ניצבים השחקנים בוול סטריט שהחלו במימוש הרווחים האדירים שנצברו לאורך הגאות חסרת התקדים של העשור האחרון. הם מממשים משום שהם רואים שמצבה של הכלכלה האמריקאית טוב ומפנימים את העובדה שעידן הריבית האפסית הגיע לקצו. בצד השני של המגרש ניצב הבנק המרכזי האמריקאי והיו”ר החדש שלו, שמחזיקים בידיהם את התשובה לשאלה כמה מהיר יהיה תהליך העלאת הריבית שמפחיד את המשקיעים.

אף שהעלאת ריבית כשלעצמה היא לא אירוע חריג, משום שהמשקיעים בבורסה תמיד נעים בין תקופות שבהן הריבית עולה לתקופות שבהן הריבית יורדת, הפעם המצב שונה כי הם לא ממש יודעים מה היו"ר החדש של הפד מתכנן לעשות.

תהליכים של שינויי ריבית הם מן האירועים הרגישים ביותר בכלכלה העולמית, וככאלה הם זוכים לטיפול בכפפות של משי, שעשויות להסתיר תחתן ידיים של ברזל. ראשי הבנקים המרכזיים מבינים שבתור רגולטורים התפקיד שלהם הוא "לדבר בשקט, אבל להחזיק מקל גדול".

המשקיעים שנקטו פעולות ביום חמישי האחרון וביום שני, מצפים כעת לתגובה כלשהי מכיוונו של פאוול ובינתיים יכולים רק לנחש מה היא תכלול. פאוול כמובן מבין זאת. אם הוא ימצמץ ראשון וישלח ולו רמז לשווקים כי אין בכוונתו להעלות את הריבית במהרה, הוא אמנם יביא לרגיעה, אבל גם יחליש את מעמדו באופן דרמטי בבת אחת וייתפס כמי שנכנע לוול סטריט. מנגד, אם הוא ישדר עוצמה לכאורה וישתוק, הוא עלול להיכנס לדפי ההיסטוריה כיו"ר הפד שנאלץ להתמודד עם קריסת השווקים ממש בחודשים הראשונים לכהונתו.

למשוואה הזו יש להוסיף עוד נעלם. ליתר דיוק, מדובר בג'וקר הגדול - טראמפ. במציאות של טראמפ, גודל המקל אמנם נותר ללא שינוי, אבל העניין של לדבר בשקט פס מן העולם. כמי שנוהג לצייץ בטוויטר באופן כמעט אובססיבי על הנעשה בוול סטריט - בעיקר כשהוא מעוניין לחגוג את השיאים התכופים - לטראמפ יהיה קשה מאוד להתמודד עם מפולת בשוק המניות; זאת בעיקר לנוכח העובדה כי אחד ההישגים הגדולים והבודדים של נשיאות טראמפ עד היום, לפחות בעיניו, הוא הזינוק החד בשווקים שהפך הרבה אמריקאים לעשירים יותר, מאושרים יותר ורגועים יותר.

האם טראמפ יצליח להתאפק ולא להתערב בנעשה בבורסות בארה"ב? או שמא הוא יבחר להבהיר לפאוול שעל מנת להצדיק את מינויו עליו לשים אצבע בסכר? שאלה זו עשויה לקבוע אם הירידות ייזכרו כתיקון או כמפולת.

הצייצן האובססיבי, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, צייץ פעם אחת במהלך יום המסחר של יום שני. הנשיא חזר לצייץ רק לאחר שהירידות החלו להתמתן | צילום: איי פי

את הדיון בשאלה אם הירידות בשווקים הן תיקון של עליות או התפוצצות של בועת הריבית האפסית, אפשר לנהל במשך שעות בלי להגיע למסקנה.

מי שיכריז כעת שמדובר במפולת ויתברר כצודק, יהפוך במהירות ל"גורו שחזה את המשבר". אם מדובר רק בתיקון, אף אחד לא יזכור את העניין לרעתו.

רוב מנהלי ההשקעות - אלה שהתראיינו ואלה שעוד יתראיינו - יסבירו מדוע מדובר רק במימוש בריא. ברוב המקרים, זה באמת מה שקרה. אבל הפעם ייתכן שמספרם של "אנשי התיקון" יהיה אפילו גדול מהרגיל, משום שהתקופה שבה לא התרחש משבר בשווקים ארוכה מאוד.

למעשה, מדובר באחת התקופות הכי ארוכות שבמהלכן לא נרשם משבר. עשור שלם חלף מאז 2008 וגדל פה דור שלם של משקיעים שלא חוו משבר אמיתי על בשרם. הם צפו כמובן בסרטים שמתארים את הזוועות של המשבר הפיננסי הגדול, ראו את התמונות של אנשי בנק ההשקעות ליהמן ברדרס יוצאים מהמשרדים עם קרטונים בידיהם ושמעו את העדויות של אנשי ההייטק שסיפרו איך נדרשו להם 20 שנה כדי להחזיר את החברות שלהם לרמות השווי שלפני התפוצצות בועת הדוט.קום ב־2000. אבל שום דבר לא דומה לדבר האמיתי - לצפייה דרוכה במסכים אדומים במשך חודשים על חודשים ושינוי עמוק בתמחור הנכסים. דור שלם של מנהלי השקעות ומשקיעים יגלה לפתע כי אין עוד צורך ממשי במדד הפחד, שהפך לפופולרי בעידן נטול הפחד של השנים האחרונות. אפשר יהיה פשוט להרגיש אותו באוויר.

השחקנים הוותיקים בשוק ההון גם ישמחו מאוד לראות את הצעירים יותר לומדים על בשרם מהן ירידות אמיתיות, כי לשיטתם, רק לאחר שעוברים את טבילת האש הזו אפשר להפוך למשקיעים טובים יותר. כפי שאמר ממש לפני ימים אחדים מנהל השקעות ותיק מאוד: "כששני הבנים שלי, בשנות ה־20 לחייהם, סיפרו לי שהם השקיעו כמה אלפי דולרים בבלוקצ'יין, צחקתי. אבל אז אמרתי להם, 'זה רעיון נהדר, אתם חייבים ללמוד להפסיד'".

תנודות הן לאו דווקא דבר רע

הקבוצה שמבינה לאן האירועים הנוכחיים יכולים להתגלגל, דווקא שמחה כעת בשל חזרת התנודתיות לשווקים. אלה הם המשקיעים הוותיקים והמתוחכמים יותר, שהרגישו בשנה האחרונה כמו סירת מפרש שתקועה בים נטול גל ורוח. הם יודעים שבמצב כזה אי אפשר לזוז. מאות מאמרים נכתבו על היעלמותה של התנודתיות מהשוק וכיצד הם מחקו את התשואות של קרנות הגידור ושל מכשירי השקעה מבוססי נגזרים.

כעת, מתרגשות רוחות ונוצרים גלים שמאפשרים משחק על התנודתיות עבור המקצוענים, אבל מדובר בבשורה גם עבור הציבור הרחב שמושקע באפיקי חיסכון לטווח ארוך, שכן מנהלי השקעות שנאלצו לקנות סחורה במחירים גבוהים יחסית בחודשים האחרונים יוכלו למצע את מחירי הרכישה באמצעות קנייה של אותם נכסים במחירים נמוכים יותר.