המבוגר האחראי: כך הגיע מנכ"ל אובר לפשרה בתביעת וויימו

דארה קוסרשאהי ניצח

בסוף השבוע הסתיים בהפתעה המשפט בין וויימו ואובר, לאחר ששני הצדדים הגיעו לפשרה. וויימו תקבל מאובר 0.34% ממניותיה, אובר תתחייב לא להשתמש בטכנולוגיה שפותחה על ידי יריבתה (הן תוכנה והן חומרה), יהיה מפקח מטעם אלפבית שיוודא שההסכמה האחרונה אכן תמומש, ושתי החברות יוכלו להפנות את משאביהן למה שהן טובות בו – תרגילי מס (ומדי פעם, גם המצאות טכנולוגיות מעניינות).

הפשרה הזו היא הצלחה מובהקת למנכ"ל אובר דארה קוסרשאהי, שדחק שוב את האיד של החברה, המנכ"ל לשעבר טרוויס קלאניק, לפינה. קוסרשאהי העלה את ההצעה (בסכום מוערך של חצי מיליארד) לפשרה עוד קודם לכן להצבעה בחבר המנהלים של אובר, אבל אז קלאניק הפעיל את השפעתו והביא לדחיית ההצעה. קלאניק היה משוכנע שההופעה שלו בבית המשפט תביא ניצחון לאובר ותוכיח את צדקתו.

אחרי שני ימים של קלאניק בבית המשפט, שבהם יש להודות שהוא אכן נראה מאולף למדי, אובר הסכימה לקבל את הצעת הפשרה, לאחר שקוסרשאהי ריכך את חבר המנהלים. היו לו סיבות טובות: ראשית, לוויימו יש יתרון מובהק בתחום הרכב העצמוני, והמשפט עיכב את היכולת של אובר בתחום – והמשפט, על כל ערעוריו, יכול היה להמשך שנים. תבוסה במשפט היתה יכולה להיות אסונית, וניצחון לא היה נותן יתרון כלשהו. כל יום בבית המשפט היה מסב עוד פרסום שלילי לאובר – וקוסרשאהי היה רוצה להגיע להנפקה המיועדת ב-2019 עם תדמית מצוחצחת ככל האפשר.

וקוסרשאהי ניצח. חבר המנהלים ביטל את העמדה של קלאניק, העסקה יצאה לדרך, וקוסרשאהי יכול היה לצאת בהתנצלות על הדרך שבה התנהלה אובר בכל הפרשה – כמובן, מבלי להזכיר את שמו קלאניק, כי לא היה צורך.

אל תיפול לתוכנה של המצלמות האלה

בשנים האחרונות מתגאים יצרני תוכנות זיהוי פנים שהן מסוגלות לזהות אנשים במינימום שגיאות. מחקר חדש של MIT מצא שזה נכון רק אם אתה גבר לבן. במקרה הזה, התוכנות יסווגו לא נכון את המגדר שלך רק באחוז אחד מהמקרים. הדגימה, במקרה שלנו, 385 תמונות - שזה אומר בערך ארבעה גברים שהמשטרה יכולה לעצור לשווא. במקרה של נשים לבנות, הסטיה חדה משמעותית יותר: שבעה אחוזים מ-296, 21 חשודות בערך. במקרה של גברים כהי עור, אנחנו ממריאים: 12 אחוזי שגיאה מתוך 318 תמונות. 36 חשודים. וכשמגיעים לנשים כהות עור, כבר לא רואים את הקרקע: 35 אחוזי טעות מתוך 271 תמונות. 94 חשודות.

או, במילים אחרות, התקן של התוכנות הללו הוא עדיין גבר לבן. אם את אשה, תהיה סטיה. אם אתה שחור, תהיה סטיה חדה. אם את אשה שחורה, התוכנה חסרת ערך. בפינתנו "הגזענות מנציחה את עצמה", יש תמונות של כ-117 מיליון אמריקאים במאגרי מידע לזיהוי תמונות, וכשהתוכנה מחפשת פושעים מוכרים, היא תגלה שיש כמות יוצאת דופן של צילומי מעצר של גברים שחורים. בינתיים, כדאי שנשאיר את התוכנות הללו מחוץ למערכת המשפט. אנחנו מסוגלים לזהות גזענות והטיה של עדים, שופטים ותובעים; כשהן מוסוות על ידי "המחשב אמר", זה קשה הרבה יותר.

הבית שריגל אחרי

כתבת של גיזמודו, קשמיר היל, החליטה לעשות ניסוי. היא תתקין בבית שלה ערימה של מוצרים חכמים ותראה מה יקרה. מאחר והיא הניחה, בצדק, שהמשמעות תהיה הרבה ריגול אחריה, עמית שלה, סוריה מאטו, התקין מחשב זעיר שעקב אחרי כל הדיווחים של המכשירים החוצה.

מאטו גילה תוך זמן קצר שהמכשירים שולחים החוצה כמויות עצומות של מידע, גם כשכלום לא קרה: הם דיווחו, לעתים רנדומלית ולעתים בשעות קבועות, על כל מה שקורה בבית. כמעט כל החברות של חפצים חכמים מכניסות עכשיו לחוזי השימוש שלהן סעיפים שמאפשרים להן לא רק לאסוף את המידע שלך, אלא בעתיד גם למכור אותו לאמזון, גוגל, פייסבוק ובעל זבוב.

היל גילתה שהבית החכם הוא הבטחה גדולה, אבל כזו שלא מתממשת. המיטה שלה הודיעה לה מתי היא לא ישנה טוב (או, בלשונה הטכנוקרטית "לא עמדה ביעדי השינה" שלה), אבל היל כבר ידעה את זה – היא הרגישה מחורבן. היא יכלה להדליק ולכבות אורות באמצעות דיבור עם אפליקציה במקום כיבוי והדלקה ישירים, אבל אחרי כמה שבועות משהו השתבש באלקסה והיא נאלצה לתת פקודות ספציפיות.

כל הבלאגן הזה דרש הפעלה של 14 אפליקציות, וכל אחת מהן - כן, גם מכין הקפה - דרשה לוגאין משלה. היא גילתה שמכונות קפה חכמות לא מדברות זו עם זו, ורק חלק מהן מדברות עם אלקסה. יתר על כן, אלקסה לא תמיד הבינה את הבקשה הפרימיטיבית לקפה בבוקר, ומכורים לקפה יודעים עד כמה זה מסובך להתבטא לפני הקפה הראשון.

מצלמות חכמות שהותקנו בבית כדי לזהות תנועה ולדווח לענן (מתוך הנחה שמי שמסתובב בשעות מסוימות בבית הוא פורץ) הובילו לכך שסרטון העירום הראשון של היל הועלה לענן, כשהיא הסתובבה בסלון בשעה לא שגרתית. החדשות הטובות, ציין מאטו, היא שכל המידע הזה היה מוצפן היטב.

והן טובות, כי כל המידע הזה מגיע לא רק ליצרניות המוצרים החכמים – עם ביטול ניטרליות הרשת, חברות הרשת בארה"ב רשאיות לשמור כל מידע שיוצא מהבית שלך ולעשות בו כל שימוש שעולה ברוחן. בקיצור, אם החלטתם לוותר על מעט הפרטיות שנותרה לכם תמורת כמעט אפס נוחות, אלה המוצרים עבורכם.

קצרצרים

1. השינוי של טוויטר ל-280 תווים לא העלה את מספר התווים בציוץ הממוצע, אבל העלה את מספר הציוצים ואת המגעים איתם. כך אמר מנכ"ל טוויטר, ג'ק דורסי, בשיחה עם משקיעים בסוף השבוע. לדברי דורסי, החברה זיהתה עליה חדה בציוצים מחדש, כמו גם עליה משמעותית בלייקים; החברה מעריכה שאנשים מקבלים יותר עוקבים – היא לא התייחסה למספר הבוטים מביניהם – ושהם חוזרים לגלוש בטוויטר לעתים קרובות יותר. דורסי לא סיפק נתונים מדויקים, אבל על פי נתונים שמסרה החברה לפני מספר חודשים, אורכו של הציוץ הממוצע הוא פחות מ-50 תווים. בטוויטר טוענים שהמעבר ל-280 תווים איפשר למשתמשים חדשים, שלא לגמרי סגורים מה הם עושים שם, להמשיך ולצייץ.

2. העיתון הגדול ביותר בברזיל, ה- Folha de S Paulo, הכריז שלא יפרסם יותר תוכן בעמוד הפייסבוק שלו, משום שהרשת החברתית מקדמת חדשות מזויפות באמצעות האלגוריתם החדש שלה. אם חשבתם שהפוליטיקה הישראלית מופרכת ומושחתת, עוד לא ראיתם כלום: מה שהולך בברזיל היה גורם לכותבי טלנובלות להחוויר. העורך של פולהא אמר שהאלגוריתם החדש של פייסבוק מסלק עיתונות אחראית מהאתר ומקדם דעות אישיות ובכך הופך אותה למדגרה של שקרים וקונספירציות. העיתון ביצע אנליזה שממנה עולה שמספר הידיעות המפוברקות בפייסבוק עלה פי שלושה בעוד שהתעבורה לאתרי חדשות רציניים ירדה ב-17%, ועל כן הוא לא מתכוון לשחק את המשחק הזה יותר. מי שרוצה תוכן רציני, יודע איך להגיע לאתר של העיתון.

3. תשמור האלה ותציל: אתר בשם Everipedia חושב שהוא יכול להיות תחליף ויקיפדיה, וזאת משום שלצעירים היום אין כוח לכל הטקסט הזה והם רוצים גיפים ומדיה חברתית. ההטפשה בפני עצמה איננה משהו חדש, אבל הפעם מוסיפים לתועבה הזו בלוקצ'יין. זה יעבוד כך: השירות יספק אסימונים – אבל רק למי שכבר יש לו אסימונים שנרכשו במטבע קריפטו שקרכלשהו. אם הערך שהוא כותב או התיקון שהוא מבצע לא ימצאו חן בעיני הקהילה, הוא יפסיד אסימון. שמעתי על "בעל המאה הוא בעל הדעה", אבל זה קצת מוגזם. אני כבר מתאר לעצמי איך ייראה שם הערך על איין ראנד.

4. אולמות משחקי הווידאו, פיצ'ר של ילדותו של המדור בשנות ה-80, עדיין איתנו, והם עוברים מתיחת פנים. כעת הם מציעים לצעירים שיש להם די שכל להמנע ממשחקי הספורט בבתי הספר האמריקאיים את חוויית המציאות הווירטואלית. ההנחה העסקית פשוטה למדי: לילד בן 14 אין איך לממן קסדת VR, אז הוא ישלם כדי לשחק משחקים וירטואליים באולם. בעלי האולמות, כמובן, אומרים שעדיף להורים לשלוח את ילדיהם אליהם במקום לשחק בבית, כי שם הם משחקים עם החברים שלהם, והרעש במקום יחפה על המזימות שלהם להברחת חיזר חמוד מבסיס הצבא הקרוב.

5. מנהל בית ספר בקנטאקי נידון לתשע שנים בכלא לאחר שהורשע בפרשה דוחה מהרגיל של פורנו ילדים. המנהל נהג להחרים סמארטפונים של תלמידות בבית הספר, לחפש בהם תמונות עירום של התלמידות, ואז להעלות את התמונות הללו לשרת פורנו שישב מחוץ לגבולות ארה"ב. מעבר לכך, מצאו אצלו החוקרים את השלל הרגיל של תמונות פורנו ילדים מרחבי הרשת. בית הספר, מצידו, טוען שאין לו שום אחריות ושלא היו לו נהלים למה צריך לעשות בטלפונים שהוחרמו על ידי המנהל. מכתבנו דנטה אלגיירי נמסר שמחלקת יחסי הציבור של הגיהנום מדווחת על הצלחה יוצאת דופן של אגף חדש במעגל השביעי, סמוך ליער המתאבדים, שמיועד למחנכים שמועלים בחובותיהם כלפי קטינים, ועל כך שנשקלת הרחבה דרמטית שלו.