פרויקט “היום שאחרי” של הוועד האולימפי: הדרך החדשה לטפל בספורטאים אחרי פרישתם

ליאור וילדיקן היתה ג'ודקא בת 21 כאשר נפצעה ועברה ניתוח לאיחוי חוליות הצוואר בעקבות פריצת דיסק צווארית. אנשים מן השורה מתקשים לתפקד אחרי ניתוח כזה ועד שהיא עברה אותו לא היתה ספורטאית מקצועית שהמשיכה בקריירה אחריו, אבל וילדיקן ש"תמיד היתה מחוייבת לג'ודו" המשיכה לקריירה טובה עם מטרה ברורה: אולימפיאדת ריו דה ז'נרו 2016. על הדרך זכתה באליפויות ישראל ותארים בינלאומים ובשנת 2014, עם החוליות שעברו איחוי, הגיעה לסגל האולימפי. "תמיד ידעתי שיש לי פג תוקף" היא מספרת לכלכליסט. "המפגשים עם המנתח הבהירו שאני לא יכולה להיות כמה זמן שאני רוצה על המזרן. ידעתי שהתוקף הוא ריו דה ז'נרו".

ליאור וילדיקן, ג'ודקא לשעבר: "כשפרשתי היתה לי ראייה מאוד צרה על החיים. כל מה שהכרתי זה ספורט. לא ידעתי אפילו לכתוב קורות חיים, בטח שלא את כל עניין הביטוחים והפנסיות" | צילום: אוראל כהן

וילדיקן לא הצליחה להגיע לריו אבל כן נשארה בג'ודו - כעוזרת מאמן בנבחרת. ואז קיבלה מייל מלימור מזרחי, הכדורסלנית לשעבר והאחראית לאחד מהפרויקטים החשובים של הוועד האולימפי בישראל: פרויקט "היום שאחרי", שנועד להכין את הספורטאים האולימפיים - תיאורטית ומעשית ־ ליום שאחרי פרישתם מהענף. "קיבלתי מייל על כך שחברה גדולה מעוניינת להכיר ספורטאים שפרשו או בהליכים פרישה" אומרת וילדיקן. "זה תפס את העין, האפשרות לאופק חדש. אחרי הפרישה נשאבתי לעולם הספורט ורציתי לצאת". החברה הגדולה, מסתבר, היתה קוקה קולה.

כל הצדדים מנצחים

מכאן לוקחת את הסיפור יעל ארד, המדליסטית האולימפית הראשונה של ישראל, בכירה בוועד האולימפי הישראלי והאישה מאחוריי פרויקט היום שאחרי, שנועד לסייע לספורטאים בסגל האולימפי לתכנן את החיים אחרי הפרישה מהענף שלהם. "כחלק מעבודתי בוועדת השיווק של הוועד האולימפי הבינלאומי, נודע לי על תוכנית של קוקה קולה העולמית שנקראת 'תוכנית התמחות של ספורטאי אולימפי'. במסגרת התוכנית הזו קוקה קולה מביאה למחלקת השיווק שלה ספורטאי אולימפי פורש או בהליכי פרישה. פניתי עם הרעיון הזה לקוקה קולה ישראל והם אמרו שהם רוצים לעשות משהו גדול יותר: לייחד משרה ספציפית לספורטאי אולימפי. בקוקה קולה לא מקבלים אנשים בלי ניסיון, אבל בישראל הסכימו לקבל ספורטאי אולימפי כעובד בשיווק גם אם אין לו ניסיון. עשינו קול קורא לספורטאים שפרשו או בהליכי פרישה, פנו אלינו חמישה ספורטאים ומתוכם הוצאנו שלושה מתאימים שעברו ראיונות בקוקה קולה. בחברה כל כך התרשמו מהראיונות איתם. הם בחיים לא ראו אנשים בני 28-29 כל כך בשלים ובוגרים. מכולם בחרו בליאור, שבכלל למדה פסיכולוגיה ולא שיווק. כיום היא עובדת בקוקה קולה במחלקת השיווק, לומדת את המקצוע וזוכה לליווי מאיתנו גם".

"בחיים לא הייתי מקבלת את העבודה בקוקה קולה" מאשרת ליאור. "כיום אני עם האנשים הטובים במחלקה של Fuze Tea ולומדת את המקצוע". "זו פריצת דרך למה שאנחנו רוצים לעשות" מוסיפה ארד. "אנחנו רוצים להכין את הספורטאים האולימפיים שלנו ליום שאחרי ובאופן מעשי לסייע להם עם הזדמנויות. והחברות יכולות רק ליהנות מכך. העולם העסקי רואה את הפרויקט הזה בצורה חיובית ופתיחות גדולה מאוד. חברות רבות רוצות לשלב ספורטאים אולימפיים בעבודה בגלל שהם מעניקים השראה, אבל יותר מזה - הם מביאים סט ערכים שיכולים לסייע לכל חברה". מנכ"ל קוקה- קולה ישראל הראל חייקין, מסכים: "קוקה- קולה ישראל רואה ערך בזיקה בין העולם הספורטיבי לעולם העסקי ורואה משמעות בתרומה לחברה ולקהילה ושמחה מאוד על שיתוף הפעולה שנוצר עם הוועד האולימפי בישראל, שמבוסס על ערכים כגון הישגיות ותחרותיות".

"כשפרשתי היתה לי ראייה מאוד צרה על החיים" מספרת וילדיקן. "כל מה שהכרתי זה ספורט. לא ידעתי אפילו לכתוב קורות חיים, בטח שלא את כל עניין הביטוחים והפנסיות. אבל שיווק תמיד עניין אותי ובזכות הפרויקט יכולותי לשבת עם יעל, לימור (מזרחי) ולימור גזית (קואצ'רית). הפרויקט הזה מספק מנטורים וקואצ'רים וסיוע לספורטאים. ואני יודעת שאני מביאה לקוקה קולה התמדה שהיתה לי בתור ספורטאית. ניצחון הוא נחלת המתמידים וזה מה שאני מביאה לכל דבר שאני עוסקת בו. לא משנה מה קורה, אני עובדת קשה ומתמידה בו לאורך זה. זה חשוב בכל תחום. ספורט ועכשיו, עבורי, גם בשיווק". "המטרה של הפרויקט הוא שספורטאים ידעו שיש להם חיים אחרי הספורט ויוכלו להתרכז בענף שלהם בראש שקט" אומרת ארד. "היה צורך גדול של הספורטאים בפרויקט הזה. לכן זה פרויקט ייעודי עם אנשים שעובדים אך ורק על הפרויקט הזה בתוך מערך מסודר. זה לא פרויקט פאסיבי, זה פרויקט אקטיבי בו אנחנו מחפשים את הספורטאים ורוצים שהם יהיו מודעים אליו ושידעו את הצרכים שלהם ומה שהם יכולים לקבל. לימור מזרחי ולימור גזית יוזמות מפגשים עם ספורטאים מגיל 24-25".

יעל ארד: "הפרויקט הזה נותן להם תחושה שהם יכולים להשקיע עכשיו 10 שנים בספורט והם לא ישארו מאחור אנשים בני דורם שמתחילים ללמוד ולעבוד בזמן שהם משקיעים את רוב זמנם בספורט" | צילום: קובי קוונקס

שלושה מעגלים

לפי ארד יש שלושה מעגלים לפרויקט. "ספורטאים מתחת לגיל 25 שמגיעים למפגשים ופתוחים לרעיונות ולתובנות. הפרויקט הזה נותן להם תחושה שהם יכולים להשקיע עכשיו 10 שנים בספורט והם לא ישארו מאחורי בני דורם שמתחילים ללמוד ולעבוד בזמן שהם משקיעים בספורט. המעגל השני הוא ספורטאים בני +25 שמצד אחד לא רוצים לדבר בקול רם על פרישה אבל מצד שני מבינים שזה מתקרב. הפרויקט הזה נותן להם שקט ומאפשר להם להמשיך להתעסק בקריירה שלהם אבל כבר מתחיל להכין אותם ליום שאחרי, תוך כדי שהם מבינים לאט במה הם רוצים לעסוק בחיים שאחרי. אנחנו מנסים לתת להם תובנות. המעגל השלישי הוא ספורטאים מעל גיל 28, שכבר ממש תחילים את התהליך של החיים של אחרי."

שותפה מסחרית נוספת של הפרויקט הזה היא פלייטיקה, חברה ישראלית המפתחת משחקי רשת, שביחד עם הוועד האולימפי אימצה את "המודל הגרמני", לפיו ספורטאים אולימפיים בני 25־26 מקבלים חסות מחברה מקומית שמסתיים בזה שהם הופכים לעובדי החברה. במהלך ההכנות של הספורטאים הישראלים לטוקיו 2020 הם ינצלו ימים חופשיים כדי להגיע למשרדי פלייטיקה וללמוד מצוותים שונים על העבודה בחברה. "מדובר בשיתוף פעולה מיוחד ובחיבור טבעי עבורנו. קיים קשר ישיר בין ספורטאים אולימפיים ועולם הערכים אותו הם מייצגים, לאבני היסוד שלנו" אומר

ניר קורצ'ק סמנכ"ל שיווק בפלייטיקה. "שיתוף הפעולה מאפשר לנו לגייס עובדים איכותיים, תחורתיים והישגיים וזו גם פלטפורמה עבורנו לתרומה לקהילה באמצעות תמיכה בעובדים חדשים עד להכשרתם וקליטתם המלאה בעולם המקצועי, שמחוץ לעולם הספורט".

מדוע בעצם, הוועד האולימפי הולך על פרויקט כזה? "זה אמנם לא התפקיד שלנו" אומר גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד. "אבל כעת אפילו בוועד הבינלאומי מבינים שצריך לדאוג לספורטאים. בדרך כלל היום שלהם מסודר מגיל צעיר מאוד. הכל כתוב וידוע מראש לארבע שנים לפחות ואז ברגע הפרישה הם יוצאים לעולם שלא מכירים. הרשויות, צריכים לדאוג להם כי אין להם ארגז כלים כי אין להם את ארגז הכלים הללו בגלל שהם מייצגים, בסופו של דבר, את אותן רשויות. אז המטרה היא לסייע להם בלימודים או במציאת קריירה. ושיהיה להם עם מי להתייעץ". לוסטיג וחברי וועדת ההיגיו של הפרויקט (לוסטיג, ארד, גזית, מזרחי ודורית אגיב, מומחית להשמה בשוק העבודה) למדו הרבה על הפרויקט מהתוכניות של הצבא לפורשים מקבע. עלות הפרויקט עומדת על כ־300 אלף שקל בשנה ובוועד האולימפי מדברים היום עם איגודי ספורטאים אחרים, בפרט איגוד הכדורגלנים, כדי להתחיל תוכניות דומות עבור ספורטאים שאינם אולימפיים. "הם במרכז כשהם היו ספורטאים ואנחנו מרגישים שאנחנו צריכים להיות איתם גם אחרי" מסכם לוסטיג. "אנחנו רוצים אותם גם בספורט, כמנהלים ובכירים. בעצם, התוכנית הזו לא נועדה לסייע רק לספורטאים אלא גם לארגוני הספורט. האינטרס שלנו, בסופו של דבר, הוא שהספורטאים הם אלו שצריכים להיות המחליפים שלנו - מנהלי הספורט".