"מעצר הופך פליט מכוח כלכלי לנטל"

מעיין רביד (31) היא חוקרת כליאה של פליטים, ומסיימת בימים אלה דוקטורט במשפטים באוניברסיטת אוקספורד, העוסק במתקן חולות ובהשפעתו על האוכלוסייה המקומית. המחקר עוסק הן באוכלוסיית הפליטים והן בתושבים הישראלים המוחלשים בדרום תל אביב. הראיון איתה נערך בכניסה למתקן שבלב המדבר. רביד מגיעה הנה שלוש פעמים בשבוע. בדרך היא חולפת על פני בית הסוהר סהרונים, שבו כלואים מבקשי מקלט לצד עצירים ביטחוניים פלסטינים. בזמן הראיון היא גם תערוך היכרות ביני לבין כמה כלואים אריתריאים שמדברים עברית שוטפת.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

מה זה מחקר כליאת פליטים?

"זאת דיסציפלינה משפטית וקרימינולוגית שבוחנת את הקשר בין משטור לבין הגירה. היא התפתחה בעשור האחרון בארצות הברית, בריטניה ואוסטרליה, ופעילות בה בעיקר נשים, שחוקרות את השימוש הגובר בכליאת מהגרים ואימוץ טרמינולוגיה משפטית מתחום הפלילים. אנחנו בוחנות, למשל, מי משתחררים ממעצר, ומי לא. בישראל זה מיושם באופן הכי בוטה וגזעני על מהגרים אפריקאים, אסייתים ודרום אמריקאים. יש כאן 100 אלף מהגרים שנכנסו בוויזת תייר מברית המועצות לשעבר ומגיאורגיה, אבל אותם לא מגרשים, וחלק גדול מהם מתחתן עם בני עדתם, כך שרובם נשארים בארץ".

את אומרת שלמדינה אין זכות לשמור על גבולותיה?

"להפך. למדינה יש חובה להגדיר את גבולותיה ואת מדיניות ההגירה בה, אבל בכל העולם יש שתי מטרות שלשמן כולאים מהגרים: כדי לבדוק שהמהגר לא מהווה סכנה או אם הוא עובר על החוק. חולות הוקם בעיקר כדי למנוע השתקעות של מהגרים לא חוקיים במרכזי ערים. זה דבר שלא נשמע בשום מקום בעולם, זה סעיף חוק שהוא יוצא מהכלל".

רביד, השבוע במתקן חולות. "גרמניה פיזרה מיליון פליטים באופן שמתאים בין כישוריהם למשרות הפנויות ביישובים השונים" | צילום: עמית שעל

מה הבעיה במעצר של מסתננים לא חוקיים?

"אם מהגר נכנס באופן בלתי חוקי, המדינה יכולה להחזיק אותו לחודש־חודשיים, זה מספיק זמן להבין מי הם ואם הם מסוכנים. אחרי שהבנתם שהם לא מסוכנים, והם הגישו בקשות לקבלת מקלט, אתם מחויבים לשחרר אותם. אבל בישראל כל האוכלוסייה האפריקאית מתנהלת תחת חוק ההסתננות שהוצא ב־1954. בחוק נכתב כי הגבולות החדשים של המדינה פרוצים וקבוצות של פלסטינים מסתננות דרכם, ולכן הוא מאפשר מעצר מינהלי ללא הגנה משפטית־פלילית לתקופות ממושכות".

איך בית המשפט מכשיר את המעצר הממושך?

"ב־2012 קבע בית המשפט העליון שחוק ההסתננות לא תקין כי הוא פוגע בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ואז המדינה טענה כי חולות הוא בסך הכל מתקן שוהים פתוח שבו יש ספירת ראשים שלוש פעמים ביום. בשאר הזמן השוהים יוכלו לצאת ולהסתובב באופן חופשי וכאוות נפשם מחוץ למתקן, אך אסור להם לעבוד בשום עבודה. השאלה איפה אפשר להסתובב באמצע המדבר, לא נידונה. בית המשפט דחה גם את התיקון הזה לחוק, אז המדינה המציאה טיעון חדש שנקרא 'מניעת השתקעות במרכזי הערים', שבעצם אומר: 'אנחנו נשים אנשים בחולות כדי להוריד את הלחץ מדרום תל אביב ומאילת, שבהן ריכוזי המהגרים הכי גבוהים'. בסופו של דבר, בית המשפט קיבל את הטיעון כתכלית ראויה, ורק דרש שבמקום לכלוא את המסתננים ל־18 חודשים, יכלאו אותם לשנה".

מה קורה בחולות?

"חולות הוא מתקן הכליאה הגדול מסוגו בעולם. יש בו 3,300 מקומות, וזה אמור להיות רק חלק ראשון מתוך שלושה. נוצר מצב שבו אנשים שחיים בארץ חמש, שמונה ואפילו עשר שנים יושבים בכלא במשך שנה. אלו אנשים שעשו כל מה שהמדינה אמרה להם, והיו הכי בסדר. המדינה כביכול לא התירה להם לעבוד, אבל יש הסכם של אי־אכיפה, כלומר המדינה הסכימה לתת להם לעבוד, וחלק מהם הם אנשים שעבדו כל אותן שנים באותם מקומות, בבתי מלון, במסעדות, בקיצור אנשים שהסתדרו. ופתאום, אחרי חמש שנים, כשהם באים לחדש את אשרת השהייה הזמנית שלהם בלשכת ההגירה, דבר שהם צריכים לעשות כל חודשיים, מודיעים להם כי הם ישהו במתקן כליאה באמצע המדבר. במקום לקבל חידוש, הם קיבלו זימון לחולות. מי שלא התייצב, לא קיבל אישור שהייה. אם היו מעסיקים שרצו להעסיק אותם באופן חוקי ומסודר, הם לא יכלו, כי איש לא רוצה להסתכן בתביעה. אז לרובם לא היתה ברירה, והם התייצבו. הם מקשיבים למה שאומרים להם, כי הם נכנסו למדינה לא שלהם והם מכבדים את החוקים. זה מה שהם אומרים: 'אם המדינה אומרת, 'בוא תשב, אני אשב'. ולכן הם פה".

ומה יקרה עכשיו עם הגירוש?

"היום המדינה אומרת: 'תעברו לרואנדה ולאוגנדה, ואם לא תעשו זאת, תשבו בכלא סהרונים'. ורובם יסכימו, כי לרואנדה ולאוגנדה הם לא יכולים ללכת. ברור לנו, על פי עדויות רבות, שכשהם מגיעים לרואנדה, לוקחים מהם את המסמכים ולרובם לוקחים גם את הכסף שקיבלו בישראל. רבים נמצאים שם ללא מעמד של פליט, כך שהם לא יכולים לעבוד שם, ואין להם זכויות. אני לא אומרת שהמדינה שולחת אותם למוות, אבל היא שולחת אותם למדינה שלא מאפשרת להם לעבוד ולהתקיים. ומשם הם נזרקים למעמד של הגירה בלתי חוקית, שרוב האנשים לא יוצאים ממנה חיים".

מה את מציעה?

"אני אומרת: הפליטים כבר נמצאים פה. יש פה 40 אלף מהם פחות או יותר. ולאיש זה לא מדגדג מבחינת אוכלוסייה. הם כבר למדו את השפה, הם הסתדרו, יש להם חברים ישראלים, יש להם יכולת להתקיים בכבוד בלי לפגוע בישראל. ואני לא מדברת כרגע על דרום תל אביב. את זה אפשר לפתור בקלות. הדבר הכי חשוב שצריך להזכיר הוא שלא נכנסים יותר פליטים לארץ, לא יהיו עוד. אז אפשר לפתור את הבעיה כרגע בקלות".

יש לך דוגמאות מהעולם לקליטה נכונה?

"בשנה האחרונה קלטה גרמניה כמעט מיליון פליטים סורים באופן מדויק ומושכל. ביררו על מקומות וכפרים שבהם חסרים רופאים או כוח עבודה מסוים, ולפי זה פיזרו את הפליטים. אותו דבר היה אפשר לעשות אצלנו, להפוך את הפליטים לערך כלכלי ולא לעול על המדינה, שזאת משמעות הכליאה בסהרונים וחולות".