פרשת בזק: תהיו פילברים

בדרך כלל המגזר הציבורי עובד לאט. יש נהלים, יש היררכיה, יש זמן. פיטורים או השעיה הם לא דבר שבשגרה. והנה בפרשת בזק הושעה מנכ"ל משרד התקשורת באופן מיידי ולא חזר לתפקידו. מהיר, חד ונכון. משרד ממשלתי לא יכול להתנהל כשמעל לראשו של המוציא לפועל מתחוללת כזו סערה. לפחות ככה אמור משרד ממשלתי להתנהל. לעומת זאת במגזר העסקי, הידוע במהירות שבה הוא חותך אנשים, דווקא כאן, המגזר הפרטי מדשדש מאחור.

עיוורון מוחלט

שאול, אור ואורנה אלוביץ' יושבים בדירקטוריון בזק ומנהלים אותו כשמעליהם מרחפת עננה כבדה שמעלה ספקות מהותיים לכל הפחות באשר לקיום חובת הנאמנות שלהם כלפי החברה. סטלה הנדלר, מנכ"לית החברה, חשודה ששיתפה עמם פעולה. מזכירת החברה חשודה שצותתה לשיחות שלא היתה אמורה לצותת להן והעבירה מידע שלא היתה אמורה להעביר לבעל השליטה. כולם חזרו לפעול באופן כמעט מלא בחברה תחת מגבלות שמוציאות את העוקץ מהתפקיד ושכמעט בלתי אפשרי לעמוד בהן. למשל, לשאול אלוביץ' אסור היה לתקופה מסוימת לעסוק בענייני רגולציה והוא לא חזר לתפקיד יו"ר דירקטוריון בזק.

מנגד, אלוביץ' ממשיך לקחת חלק בישיבות הדירקטוריון בבזק ומכהן בתפקיד יו"ר של כל החברות־הבנות בקבוצה למעט yes. סטלה הנדלר ממשיכה להוביל את קבוצת חברת בזק הקווי. לינור יוכלמן, שוועדה פנימית של בזק מצאה כי האזינה לשיחות שהתקיימו בחדר הישיבות של החברה, רק תעבור לתפקיד אחר בקבוצה שאינו כרוך בייעוץ משפטי ואכיפה. אין גלגול עיניים גדול מזה, והעובדה שהוא נעשה באחת מהחברות הגדולות ביותר בבורסה הישראלית יכולה רק להדאיג. האמונה שהאורגנים הנוכחיים יכולים לשרת בנאמנות את החברה, לדלג בקלילות מעל משוכות בלתי אפשריות שהעמידה להם הרגולציה, ובד בבד לגרום לכל מי שמתחתיהם להאמין שהתוכניות שהם מתכננים הן בנות־ביצוע לוקה בעיוורון מוחלט, לכל הפחות.

האם שאול אלוביץ' היה נותן לעובד שלו לכהן עוד יום אחד בתפקידו אילו היה חושד שהוא מאזין לשיחות שלו? האם הוא היה משאיר בתפקידו עובד שהיה חושד בו כי ביצע עסקאות סיבוביות שכל מטרתן להיטיב עם העובד על חשבון החברה? ההיגיון הבריא אומר שלא והוא זה שצריך להנחות גם במקרה הזה. כל מי שמעורב בפרשת בזק הראשונה והשנייה שהתפוצצה אתמול ובמקביל נושא משרה בכיר בחברה צריך לקחת פסק זמן ולהשעות עצמו מניהול חברת הענק.

דרוש מבוגר אחראי

במקרה כזה שבו ההנהגה של החברה לא מצליחה לנתק את עצמה מהעטין, נדרש מבוגר אחראי. יש שלושה מועמדים טבעיים לתפקיד הזה. רשות ניירות ערך, המשקיעים המוסדיים וקרן אליוט. רשות ניירות ערך יכולה להיות זו שמשעה את המעורבים כשהיא תשחרר אותם בערבות תחת תנאים מגבילים. זה קרה בפרשת בזק הראשונה ואין שום סיבה שזה לא יקרה שוב פעם בפרשה השנייה. המשקיעים המוסדיים יכולים לכנס אסיפת בעלי מניות שלא מן המניין ולהעלות להצבעה את עניין ההשעיה. קרן אליוט יכולה לעשות את אותו הדבר מבלי להיחשד במניעים מקומיים (אחזקות צולבות במעלה הפירמידה של אלוביץ') שמנסים להדביק למשקיעים המוסדיים.

כן, יש חוק ההגבלים העסקיים שאוסר על כולם לשתף פעולה. וכן, קיים איסור על אחזקה במשותף מעל ל־5% בבזק. אבל לכל סבך משפטי יש פתרון. קוראים לו ההיגיון הבריא. הוא התקיים היטב בפרשת בזק הראשונה, והוא רק מתחזק בפרשת בזק השנייה. כל החשודים שמתיימרים גם לנהל את ההגנה שמשפטית שלהם וגם לנהל את אחת החברות הגדולות והמורכבות במשק צריכים לזוז הצדה. שיתמקדו בהגנה המשפטית, נדמה שיש להם שם הרבה עבודה. את ניהול החברה הם צריכים להשאיר למי שפנוי, וראוי, לעסוק בזה.