"פרוטקשן" – כך מנצלים עבריינים את בית הדין לעבודה

בשנים האחרונות, הוגשו לבתי הדין לעבודה תביעות על ידי גובי פרוטקשן נגד החברות שסחטו בעבר ונגד חברות שהם עדיין סוחטים, בטענה לקיום יחסי עבודה ביניהן. לאחר שמיצו את תשלומי החוב שניתנו להם על ידי הנסחטים, מבצעים הגובים ניסיון “גבייה נוסף” בחסות בית הדין לעבודה. מוטב לחברות הנסחטות לנקוט צעדים שיצמצמו את האפשרות שבעקבות אותן תביעות יוכרו גובי הפרוטקשן כעובדים שלהם.

הפרוטקשן (דמי חסות), מוגדרת כ“מכת מדינה” הנפוצה בכל רחבי הארץ. ניתן לומר כי תופעה זו אינה נחלתה הבלעדית של הפריפריה הארצית, הרי כבר נעצרו חוליות שפעלו במסווה של חברות אבטחה וסחטו קבלני בנייה באתרי בנייה שונים בגוש דן, כפי שקרה לדוגמה במתחם שרונה, שם אולצו לשכור את שרותי ה-“שמירה”.

רובם המכריע של אתרי הבנייה בארץ, נדרשים לשלם דמי חסות והדבר מעמיד את קבלני הבנייה בסיטואציות לא נעימות ואף מפריע לבטיחות ולשגרת העבודה. התהליך עצמו מתחיל בדרך כלל בהצעה לשכור שירותי “שמירה”. מי שמעז לסרב להצעה, "ייהנה" מפריצות לאתר, גניבות, נזקים לציוד, השחתה ועוד.

לאחר הפריצות, חוזרים ה-”שומרים” ומבטיחים לקבלנים שאם ישכרו את שירותיהם, תפסקנה הפריצות והם יזכו לשקט. ולאחר שמסתיימים שירותי ה”שמירה”, הסחיטה עוברת מאתר הבנייה, לבית הדין לעבודה. גובי דמי החסות, אשר אינם מסתפקים בכספים ששולמו להם, תובעים וטוענים בבית הדין לעבודה, כי בינם לבין הנסחטים נוצרו יחסי עבודה המזכים אותם בלא פחות מאשר פיצויי פיטורים וזכויות נלוות נוספות כגון: זכויות סוציאליות, שעות נוספות דמי הבראה ועוד.

עו"ד מיטל אמסטר | צילום: עמי ארליך

בימים אלו מתבררת בבית הדין לעבודה תביעה שהוגשה על ידי "עובד" כנגד "מעסיק" במעלה אדומים, אשר טען כי זכויותיו קופחו, שכן לא קיבל שכר מינימום וזכויות נלוות נוספות. תביעה זו הינה אחת מני רבות עמן מתמודדים בתי הדין לעבודה, כאשר פסיקות בתי הדין לעבודה הניתנות במישור זה מגוונות, ולא ניתן להצביע על מגמה אחידה של קבלת הטענות או דחיית הטענות ליחסי עבודה.

כך לדוגמה, בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין לעבודה, נתקבלה טענת התובע לפיה עבד כעובד שמירה בחברת תשתיות ועבודות עפר, ונפסקו לזכותו למעלה מ-80,000 שקלים בגין רכיבי עבודה שונים. למרות ניסיונות הנתבעת לטעון כי נסחטה משך שנים על ידי התובע ונדרשה לשלם לו דמי חסות, בית הדין קבע כי בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה, משום שהתרשם כי החברה הנתבעת הכירה בתובע כעובד שלה, כשהבהירה לו מהם תנאי העסקתו ואף הגדירה אותם מראש בטופס הודעה לעובד ובהסכם העסקה.

מנגד, ניתנו פסיקות הפוכות שבמסגרתן השתכנע בית הדין כי ההתקשרות בין הצדדים לא הייתה עבודה, אלא כפייה של שירותי פרוטקשן. בפסק דינו של בית הדין לעבודה בירושלים, ייצגתי רשת מזון אשר נאלצה לשלם לתובע דמי חסות על מנת להבטיח שקט ולמנוע פריצות לאחד מסניפיה.

התובע טען כי עבד כשומר שהועסק על ידי הרשת וכי הועברו לו תשלומים בצורת תלושי שכר, הוא הוגדר כ-”שומר” ואף הופרשו עבורו תשלומי פנסיה ופיצויים, ונוכו משכרו ניכויי חובה. בית הדין קבע שהנתבעת לא הייתה זקוקה לשירותי “שמירה” והיא אינה מעסיקה עובדים בתחום השמירה, אלא שוכרת חברת אבטחה, בעוד שהתובע כפה עליה את שירותיו.

בית הדין עשה שימוש ב”מבחן ההשתלבות” לצורך בחינת יחסי עובד/מעביד וקבע, שהתובע לא שימש כחלק אינטגרלי במערך העובדים של הרשת, בין היתר, משום שהוכח כי התובע לא הוחתם על טופסי עובד או על כל הסכם העסקה כלשהו, בניגוד לכלל עובדי הרשת. בנוסף, הוכח כי התובע לא לבש מדי עבודה, לא דיווח על שעות עבודה ולא חתם על כרטיס נוכחות. בחקירתו נמצא כי בניגוד לאמור בתצהיריו, התובע לא תמיד נכח בעמדת השמירה וזו, אוישה לעתים על ידי בני משפחתו שמילאו את מקומו בעת הצורך. עובדה זו מצביעה על כך שאכן ה-”בטחון” שהבטיח לרשת, לא היה תלוי ב-”עבודה” אלא בשמו ובמשפחתו.

במסגרת פסק הדין נדחתה התביעה כולה, והוחלט להשית על התובע הוצאות משפטיות בסך של 25,000 שקל.

אין ספק כי מי שחווה סחיטה באיומים לא תמיד יצליח להפעיל שיקול דעת שקול ומחושב. לכן, אם נתקלתם בסיטואציה שכזאת, מומלץ ביותר כי תתייעצו עם עו"ד מקצועי שיוכל לסייע לכם להתגונן מפני תביעה שכזאת בעתיד.

עו״ד מיטל אמסטר עוסקת בליטגציה מסחרית ותביעות יצוגיות.