האח הגדול מושיט יד: כך הצילה פייסבוק אדם מהתאבדות

ובחרת בחיים

לא מדברים על זה הרבה, אבל התאבדות היא אחת מסיבות המוות המובילות בעולם. אלבר קאמי ניסח את זה היטב: בסופו של דבר, ההתאבדות היא השאלה הפילוסופית מספר אחת. הרבה מאוד אנשים בוחרים בה לצערנו - והרבה מהם משדרים אותות מצוקה לפני המהלך.

רק שיש כל כך הרבה אותות, שלעתים האותות הללו טובעים. לפני מספר שנים מישהי פרסמה בעמוד הפייסבוק שלה שהיא לקחה מנת יתר של תרופות. ה"חברים" שלה צחקו עליה. רק אדם אחד התקשר למשטרה, וזה היה באיחור של כמה שעות. פייסבוק התחילה להבין שיש לה בעיית יח"צ; יש לה שני מיליארד משתמשים, וסטטיסטית - עשרות מיליונים מהם על סף התאבדות.

האפשרות של זיהוי פרטני של איומים כאלה לא קיימת, ודאי לא ברמה של פייסבוק וגם לא ברמה של תחנת המשטרה המקומית. אז פייסבוק זרקה על הבעיה מהנדסים והם זרקו עליה תוכנות מתקדמות. הם הוציאו ממומחים להתאבדות את המילים הנפוצות שבהן משתמשים אנשים ששוקלים ליטול נפשם בכפם, והתוצאה היא מנוע שמנטר ללא הרף כל פוסט שעולה, מחפש את המילים הנכונות, ואם הן שם מעביר את הנושא למפעיל אנושי. זה מנסה לאתר את מקום מגוריו ולדווח למשטרה.

מרכיב הזמן קריטי כאן; אנשים שמגיעים למצב שבו הם מפרסמים הודעת התאבדות נמצאים ככל הנראה דקות מספר מביצוע האיום. הגעה מהירה של כוחות הצלה היא כל מה שעומד ביניהם ובין יישום בחירה שאי אפשר לשוב ממנה. פייסבוק אומרת שכעת היא שולחת פי שניים התרעות על התאבדות לכוחות שיטור, ושהיא מנעה לפחות מקרה מוות אחד בארצות הברית.

די ברור שהידיעה הזו לא מגיעה בתזמון מקרי: על צוות היח"צ של פייסבוק עוברים ימים איומים למדי. ואף על פי כן, הם הצילו חיים, עולם ומלואו. ושוב, במצבים כאלה: אם אתם שוקלים התאבדות, הנה כמה סיבות לא לעשות זאת; דברו עם אדם קרוב. לעזאזל, דברו עם זר, רק ביחרו בחיים.

למה אנחנו תקועים?

השדרוג הרציני האחרון בתחום הסוללות בוצע לפני 20 שנה בערך: המעבר לסוללות ליתיום. להוציא הבעיה הקלה של נטייתן להתפוצץ לפעמים (כך למדה סמסונג, בדרך הקשה) הן סיפקו הרבה יותר כוח והיו קלות יחסית.

ומאז, דממה. פה ושם יש שדרוג של סוללה, אבל מדובר בשיפור של כמה אחוזים. אנחנו הולכים לעולם נייד יותר, ועולם נייד מצריך יותר כוח סוללה. פיתוח המחשבים מקדים את פיתוח הסוללות בפער קיצוני. מדוע אין לנו סוללות טובות יותר?

הסיבה לכך היא שזה נורא יקר ונורא מסובך. כל כמה חודשים מתפרסמת ידיעה על חברה שאומרת שהיא מצאה את הסוללה המושלמת, ואם ב"סוללה" הם מתכוונים למשהו בגודל של טנק, זה לפעמים נכון. הבעיה, כמעט תמיד, היא להקטין את הפיתוח לגודל של משהו שאדם יכול לשאת עליו בלי להרגיש.

פיתוח סוללות דורש הרבה מאמץ, כסף וזמן - ועל כן, אף אחד לא מוכן להשקיע בתחום. סיכויי ההצלחה קטנים, אם תהיה הצלחה זה יקרה בזמן המנכ"ל הבא של קרן ההון סיכון, ככה שבממוצע סטארט-אפים בתחום הסוללות מקוששים 40 מיליון דולר בשמונה שנים (חברות סייבר וביג דאטה עושות את זה בשנה-שנתיים). פיתוח סוללה עולה מאות מיליונים עד מיליארדים, במיוחד בשלב המזעור.

אבל דמיינו לרגע עולם בו הומצאה סוללה כזו, אחת שמחזיקה פי כמה מסוללת ליתיום באותו הגודל, ובמחיר נגיש: כל תעשיית החומרה תשתנה. למשל, אינטל וקוואלקום כבר לא יצטרכו להשקיע בלבנות שבבים חסכוניים יותר, רק חזקים יותר - כך שמחשבים וסמארטפונים יוכלו לעשות יותר דברים מאי פעם.  

ליברלי מדי? גוגל תפטר אותך

כולנו מכירים את ג'יימס דיימור, המהנדס המיזוגן שפוטר מגוגל, אבל עד לאחרונה אף אחד לא שמע על טים שבלייר. האחרון, שהועסק כמהנדס אמינות אתר בגוגל במשך שנתיים ופוטר בסוף 2017, טוען שעילת הפיטורים שלו היתה כתיבה נמרצת בפורומים הפנימיים של גוגל נגד הטרדות מיניות וגזענות לבנה.

שבלייר, שמגדיר את עצמו כנכה, קוויר וטרנסג'נדר, כתב בהרחבה בעד זכויות מיעוטים, במיוחד אחרי הטקסט של דיימור. בשלב מסוים מנהל שלו העיר לו על "עודף פעילות חברתית", אף ששבלייר זכה בשבחים מצד עמיתיו על הפוסטים שלו. יחסיו עם מנהלו הישיר התדרדרו, ובשלב מסוים השתכנע שבלייר שבכיר ביחסי אנוש, מתוך עוינות לטקסטים שלו, הביא לפיטוריו.

גוגל, על פי כתב התביעה שלו, מעניקה זכות ביטוי רק ל"סיסג'נדרים הטרוסקסואליים, לבנים, גברים, ממעמד בינוני-גבוה", ובין הטקסטים שכתב הוא מתייחס ל"נשים, אנשים א-בינאריים ואנשים עם צבע עור שאינו לבן". לטעמי האישי, השימוש ב"סיסג'נדר" וב"אנשים א-בינאריים" - על אחת כמה וכמה במסמך משפטי - מראה שהבחור לא לגמרי מעוניין לתקשר עם העולם, אבל אני לא בטוח מה יגיד בית המשפט. מצד שני, די בטוח שלצוות עורכי הדין של גוגל יש עכשיו עוד עבודה, כמו גם לצוות היח"צ שלה.

קצרצרים

1. סנאפצ'ט מוצאת את עצמה מול מרד משתמשים שהולך ומחריף: כמיליון מהם חתמו על עצומה שדורשת מהחברה לענות על הדרישות שלהם לבטל את שינוי הממשק האחרון שערכה. הבעיה העיקרית היא שהממשק המקורי שלה לא היה אינטואיטיבי במיוחד, מה שהרחיק הרבה אנשים - וכחברה בורסאית, צריכה סנאפ להציג צמיחה. אז סנאפ ערכה עיצוב חדש, שנורא מעצבן את המשתמשים הישנים. בחברה אמרו שהם מתכוונים להשאר עם העיצוב החדש אבל לעשות בו שינויים לפי דרישת הקהל, בנסיון לרבע את המעגל.

2. חוקרי אבטחה מדווחים על חשש לחשוף את פרצות האבטחה שהם מוצאים, משום שיש סיכוי שהם ימצאו את עצמם מול תביעת דיבה. שני עיתונאים מתמודדים כעת בארה"ב עם תביעות מצד חברות, שטוענות שעצם חשיפת הפרצות בהן היא הוצאת דיבה. מדובר בתביעת SLAPP – תביעת הטרדה והשתקה – קלאסית, אבל זה לא עושה את החיים של אלה שנאלצים להתמודד איתן קלים יותר. חוקרי אבטחה חשים שמופעל עליהם לחץ לדווח לחברות ולא לציבור, כדי שאלה יוכלו  לטייח את הפרשה עד כמה שאפשר בזמן שהמנכ"ל מוכר את כל המניות שמותר לו למכור. עד שבתי המשפט לא יורידו את הפסל של העלמה עם המאזניים והפלנלית על העיניים (יוסטיטיה שמה) יש על ראשם של כמה תובעים כאלה, החשש לא ייעלם והציבור ימשיך להיפגע.

3. פייסבוק טוענת שוב ושוב שהיא לא השפיעה על הבחירות בארה"ב. את זה היא אומרת לבוחרים. כשהיא צריכה לדבר עם המפרסמים, מצד שני, היא שרה שיר אחר לגמרי. לפייסבוק יש מצגת שלמה שמראה איך היא הצליחה לקדם את המועמד הזניח גרי ג'ונסון, המועמד הליברטריאני בבחירות 2016. והיא טוענת שהיא אחראית לעליה של 6.8% בדעות החיוביות כלפי ג'ונסון, כמו גם לעליה של פי 3.5 בתרומות שלו ביחס לבחירות 2012. אז האם פייסבוק משפיעה על הבחירות? זה תלוי בקהל שהיא רוצה לשכנע. הערכה: המצגת הזו תיעלם בקרוב מפייסבוק.

4. בעיה לבנקאות המקוונת: 60% מהמשתמשים בארה"ב אומרים שהם מעדיפים לפתוח חשבונות חדשים באמצעות סניף בנק ולא באמצעות אפליקציה, מה שנשמע סביר למדי. מה שגרוע יותר מבחינת הבנקאות הסלולרית היא העובדה ש-50% מהאמריקאים חשים חשדנות כלפי בנקים שיש להם אפליקציות אבל לא סניפים. החשדנות הזו מוצדקת לגמרי: בנקאות היא תחום שמרני ואתה רוצה שיהיה מישהו שתוכל לדבר איתו אם משהו משתבש. אף אחד לא רוצה להיות במצב שבו הוא צריך לרוץ אחרי נציג מדיה חברתית כשמדובר בכסף שלו.