אופיר בן נון, מנכ"לית בית ההשקעות DBM: "כשחברות שלי קראו עיתון לנוער, אני קראתי על מטבעות"

"המעבר מאזור הנוחות אל הלא נודע הוא הימור", כך אמרה אופיר בן נון, בעלים ומנכ"לית בית ההשקעות DBM, בכנס יוזמות 2018 של "כלכליסט" ובנק לאומי בשיתוף רשת עמל. בן נון, האישה הראשונה שפתחה בית השקעות בישראל, סיפרה את סיפורה האישי ומעורר ההשראה שהתחיל בגיל מאוד צעיר.

"עד גיל 18 עברתי 13 בתים ושמונה בתי ספר", אמרה בן נון, "אבי היה אביהו בן נון, מפקד חיל אוויר. בכל מקום חדש שהגעתי אליו בדקתי מה חסר ואיך אפשר למלא את החסר. כך הפכתי בעצם להיות סוחרת – למשל קניתי בשקם מסטיקים מסובסדים ומכרתי לילדים בבתי הספר. בגיל 15 סבא שלי לקח אותנו לטיול באירופה, בכל מקום אמרתי לו: 'פה צריך לקנות מארקים, פה כדאי לקנות מטבע אחר'. הוא לא הבין מה לי ולמטבעות. אמרתי לו שכשחברות שלי קוראות 'מעריב לנוער', אני קוראת על מטבעות".

נקודת המפנה עבור בן נון היתה בגיל 16. "סבא שלי נתן לי את המתנה הכי גדולה – הוא לקח אותי לסניף בנק לאומי בגדרה, שם לי אלף דולר ופתח לי חשבון השקעות. הוא אמר: 'תכפילי, תחזירי, תפסידי – עשיתי השקעה גרועה'. ביקשתי מאבא שלי שישים לי עוד כסף כדי שיהיה לי הון גדול יותר, והוא אמר לי: 'הימורים – לא בבית ספרנו'".

אופיר בן נון, מנכ"לית מייסדת DBM | צילום: עמית שעל

כדי להגדיל את ההון שלה התחילה בן נון לעבוד כמלצרית. "לקח לי שנה להכפיל את הסכום שסבא שלי נתן לי ולהחזיר לו. כשהשתחררתי מהצבא היה לי כסף לטיול של שנה, שכר דירה של שלוש שנים ושכר לימוד מלא לאוניברסיטה. אני זוכרת את הפעם הראשונה שנכנסתי לזירות המסחר – שני מסכי ענק, אווירה מחשמלת, כולם מחוברים לשפופרות טלפון וצעקות. במבט שני אני קולטת שכמעט כולם גברים, זה גורם לי להסס אבל ההיסוס הזה נעלם".

לאחר חמש שנים בזירות המסחר, החלה בן נון לעבוד בהראל שוקי הון. "שם, במהלך ארבע שנים, עשיתי עסקאות של מיליארדים עבור הראל", היא מספרת, "ביום אחד, כשעשיתי עסקת ענק, המנכ"ל הזמין אותי לחדר להגיד לי תודה, ונפל לי האסימון: אני עובדת בשבילו, כשאני יכולה לעבוד בשבילי. ברגע שנכנסה לי המחשבה

לראש הייתי בקונפליקט: אני אמא לשני קטנטנים, אני עובדת בחברה הכי טובה בשוק לדעתי. האם כדאי להמר על הכול וללכת אל הלא–נודע? אחרי לילה ללא שינה הלכתי על זה. אבא שלי הפעם לא מצמץ ואמר לי 'פרשי כנפיים בתי'.

"אחרי שנתיים הייתי האישה הראשונה שהקימה בית השקעות – די.בי.אם, בשנת 2000. אני מזכירה לכם, בשנה זאת, התפוצצה בועת הדוט.קום והשווקים נפלו. הרגעתי את עצמי ואמרתי תגיע 2001. ואז הגיע הלינץ' ברמאללה, נפילת התאומים. ואז הגיעה 2002 - מפולת בכלל שוקי העולם. ב-2002 אנחנו יושבים שלושה שותפים שלא יכולים לממן מזכירה ובקושי מושכים משכורת מינימום. חשבתי לעצמי: זה הזמן לילד שלישי. אחרי הלידה עצרתי בדרך במשרד לחתום על מסמכים. בהמשך הקמתי עוד ועוד חברות בשוק ההון המקומי והעולמי וחתמתי על שיתופי פעולה עם קרנות וגופים נוספים".

בן נון מודעת לעובדה שהצעד שעשתה היה הימור גדול. "בשנים הראשונות אין ספור פעמים חשבתי לעשות פרסה ולחזור להיות שכירה. היום אני מבינה אחרת. אני אמא לארבעה ילדים. בת אחת מתכננת ללמוד מינהל עסקים ויזמות, בת שנייה בקורס טיס, בן אחד מתמקצע בסייבר והבן הקטן בן 11 סוחר בתוכנת דמו ולדעתי הוא עוד ייקח אותי. כל פעם שאני נתקלת בניצוץ מחוץ למערכת הלימודים אני מנסה להיות שם. כשאני נזכרת בסבא ובנכדה ההיא חוצים את הכביש לעבר סניף הבנק, אני מנסה לעשות הכול כדי להיות לילדים ולעובדים שלי מה שהוא היה עבורי", סיכמה.