מהי הסכמה מדעת

הסכמה מדעת הינה זכות הנתונה למטופל לקבל החלטות לגבי אופי הטיפול הרפואי שיקבל וזאת לאחר שהוסברו לו, באופן מפורט, מלוא האפשרויות העומדות לרשותו והובהרו היתרונות והחסרונות הכרוכים בטיפול. על מנת שתיווצר הסכמה מדעת לטיפול. על הרופא המטפל לדאוג ולהסביר למטופל את מלוא אפשרויות הטיפול השונות וכן להסביר את משמעות הבחירה בטיפול כזה או אחר, את הסכנות, את הסיכויים והסיכונים הכרוכים באותה פרוצדורה טיפולית.

פגיעה באוטונומיה היא הצד השני של הסכמה מדעת. אם אין הסכמה מדעת נפגעת האוטונומיה של הפרט והוא יהיה זכאי לפיצוי נוסף ונפרד בגין אותה פגיעה באוטונומיה.

כבר בשנות ה-60 כתב שופט בית משפט העליון, משה לנדוי, בפסק דין שדן ברשלנות רפואית שהונח לפניו ובו לא הודיע הרופא על הפרוצדורה הרפואית.

"כידוע, כאשר נשאל רופא על משמעותו של טיפול, חייב הוא בדרך כלל לתת הסבר הן על הסיכונים העיקריים מחד, ועל הסיכויים העיקריים מאידך. התברר שבמקרה הנדון היה סיכון שגרתי ממשי של ניקוב דופן השלפוחית אגב הניתוח הקטן (הוא הניתוח שבוצע), ושסיכון כזה כמעט אינו קיים בניתוח הגדול (לפי שיטת ניתוח אחרת). אין לנו שום סיבה לפקפק בכך שמבחינתו שלו היו לרופא נימוקים מקצועיים שנראו יפים בעיניו לבכר בכל זאת את הניתוח הקטן, על אף הסכנה הנזכרת הכרוכה בו; ואולם בנסיבות האמורות ברי לנו שהשגרה המקובלת (ועל כל פנים זו שצריכה להיות מקובלת) במקצוע הרפואה, היא להעמיד גם את החולה, ובמקרה זה את האם, בפני הברירה, על מנת שתהיה שותפת בבחירה".

במהלך השנים התגבשה בפסיקה החובה של הרופא לקבל הסכמה מדעת מהמטופל תוך הסברת הסיכונים שכרוכים באותו טיפול. כך לדוגמה כתב השופט דב לוין מבית המשפט העליון בשנת 1986: "אם הוסברו לתובע, בטרם הסכים, הסיכונים הכרוכים בבדיקה. ... כי אז ההסכמה תופסת ומחייבת, ואין לייחס לרופאים שביצעו את הבדיקה מעשה תקיפה או מעשה נזיקין כלשהו. אם לא הוסברו לו הסיכונים, כי אז ההסכמה חסרת נפקות, והבדיקה תיחשב כמעשה תקיפה המהווה עוולה בנזיקין."

החוק שמסדיר את נושא זכויותיו של החולה – המטופל מול הרופא או המוסד הרפואי, הוא חוק זכויות החולה. חוק זה נחקק בשנת 1996.

הסעיפים שמסדירים את נושא הסכמה מדעת באותו חוק הם סעיפים 13 ו- 14.

בין היתר, קובע החוק כי לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם נתן לכך המטופל הסכמה מדעת. "לשם קבלת הסכמה מדעת", אומר החוק "ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, על מנת לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע. לעניין זה, "מידע רפואי", לרבות:

(1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסכות (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל.

(2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע.

(3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות.

(4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי.

(5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני."

הסכמה מדעת יכולה להינתן בכתב, בעל-פה או בדרך של התנהגות. הכל כמובן תלוי סיטואציה. על אף האמור לעיל מטפל רשאי לתת טיפול רפואי, גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל אם נתקיימו התנאים הבאים:

"(א) מצבו הגופני או הנפשי של המטופל אינו מאפשר קבלת הסכמתו מדעת.

(ב) לא ידוע למטפל כי המטופל או אפוטרופסו מתנגד לקבלת הטיפול הרפואי.

(ג) אין אפשרות לקבל את הסכמת בא כוחו אם מונה בא כוח מטעמו או אין אפשרות לקבל את הסכמת אפוטרופסו אם המטופל הוא קטין או פסול דין.

(2) בנסיבות שבהן נשקפת למטופל סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול רפואי, רשאי מטפל לתת את הטיפול הרפואי אף בניגוד לרצון המטופל אם ועדת האתיקה, לאחר ששמעה את המטופל, אישרה את מתן הטיפול ובלבד ששוכנעה כי נתקיימו כל אלה:

(א) נמסר למטופל מידע כנדרש לקבלת הסכמה מדעת.

(ב) צפוי שהטיפול הרפואי ישפר במידה ניכרת את מצבו הרפואי של המטופל.

(ג) קיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול הרפואי יתן המטופל את הסכמתו למפרע.

(3) בנסיבות של מצב חירום רפואי רשאי מטפל לתת טיפול רפואי דחוף גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל, אם בשל נסיבות החירום, לרבות מצבו הגופני או הנפשי של המטופל, לא ניתן לקבל את הסכמתו מדעת – טיפול רפואי המנוי בתוספת הראשונה ינתן בהסכמת שלושה רופאים, אלא אם נסיבות החירום אינן מאפשרות זאת."

חשוב לציין, כי המבחן שבתי המשפט השתמשו בו כדי לקבוע אם הייתה הסכמה מדעת אם לאו, הוא מבחן האדם/המטופל הסביר. רוצה לומר מהו המידע הרפואי שאותו חולה – מטופל/מנותח במצבו של אותו חולה היה רואה אותו כחשוב וחיוני בנסיבות המקרה על מנת להגיע להחלטה אם להסכים או לא להסכים לטיפול/לניתוח.

פסיקת בתי המשפט לא קיבלה את מבחן הרופא הסביר ונתנה מעמד בכורה למטופל. מה שצריך למסור למטופל הם הסיכונים המהותיים, המשמעותיים הכרוכים באותו טיפול/ניתוח ושהמטופל נוטה לייחס להם חשיבות בהחלטה אם להסכים לביצוע הטיפול. על המטופל להיות מודע מראש ובאופן מלא לאותם סיכונים, על מנת שהבחירה שלו תהיה חופשית וההסכמה תהיה הסכמה מדעת.

עצות לציבור במקרה של קבלת טיפול רפואי/ניתוח

הייתי מייעץ לכל מנותח או מטופל פוטנציאלי לא לחשוש מהרופא. אין לרופא "עליונות" עלינו.

לא להסס ולשאול רופא כל שאלה שעולה על דעתכם ולדרוש ממנו להסביר את מהות הפרוצדורה / טיפול רפואי שאתם צריכים לעבור, תוך פירוט הסיכונים והסיבוכים העיקריים/המהותיים הכרוכים באותו טיפול, וכמו כן לבקש הסבר על אפשרויות טיפוליות חילופיות או ניתוחים חילופיים ולבקש מהרופא לתת הסבר מה היתרונות והחסרונות בכל טיפול או פרוצדורה ניתוחית.

לבסוף – במקרה שנראה לכם שפגעו בזכותכם לאוטונומיה ולא ניתנה הסכמה מדעת שלכם לטיפול ונגרם לכם נזק גוף כתוצאה מאותו טיפול/ניתוח, מוצע לפנות לעו"ד מומחה בתחום הרשלנות הרפואית על מנת שיבדוק את המקרה ויברר אם יש עילת תביעה נגד הרופא או המוסד הרפואי בגין הפרת הזכות להסכמה מדעת.

הכותב עו"ד ישראל וינברג עוסק בתביעות רשלנות רפואית