בניגוד להצהרות: רוב הקרקע לערבים משווקת לווילות

קרקעות מדינה לבניית 5,650 יחידות דיור שווקו ביישובים הערביים בשנים 2017-2016, כמות הנמוכה ב־22% מהיעד שקבעה הממשלה לתקופה זו, כך עולה מבדיקה שערך “כלכליסט”.

מלבד זאת, בניגוד למדיניותה המוצהרת של הממשלה, רובן המכריע של הקרקע המשווקות, 4,500 יחידות דיור, מיועדות לבנייה צמודת קרקע, ולבנייה רוויה שווקו קרקעות לבניית 1,150 דירות בלבד.

ביישובי הבדואים בנגב שווקו קרקעות לבניית 142 דירות בלבד בבנייה רוויה, ובעבור צמודי קרקע שווקו קרקעות לבניית 2,495 בתים. ביתר היישובים הערביים שווקו קרקעות לבניית 2019 צמודי קרקע ו־1007 דירות בבנייה רוויה. מחצית מכלל הקרקעות לבנייה רוויה שווקו בנצרת, 583 דירות. עשרות דירות בלבד שווקו ביישובים כגון סחנין, פרדיס, כפר מנדא וג'לג'וליה.

בתוכנית האסטרטגית לדיור עד שנת 2040 שהכינה המועצה הלאומית לכלכלה הוקדש פרק לצורכי הדיור הייחודיים בחברה הערבית, ושם צוין כי "היקף התכנון ביישובים אלה בשנים האחרונות היה מצומצם יחסית לצורכי האוכלוסייה". על פי המסמך, בתוך 22 שנה יזדקקו היישובים הערביים ל־76 אלף דירות חדשות, כלומר כ־3,300 בממצוע מדי שנה. אם המדינה לא תצליח ליצור מתחמים משמעותיים של בנייה רוויה, ורמת הניידות של תושבי היישובים הערביים תישאר נמוכה — הבנייה הלא חוקית בהם צפויה להתרחב.

הבעיה היא שביישובים הערביים כמעט אין קרקעות מדינה. כ־92% מיחידות הדיור במגזר הערבי בנויות על קרקעות פרטיות, ותכנון בניינים על קרקע פרטית לוקה בוודאות נמוכה. המדינה אינה יכולה לאלץ את הבעלים לשווק את הקרקע או לבנות עליה, ועל פי רוב יעדיפו בעלי הקרקע לבנות עליה באופן הדרגתי לצאצאיהם. בנוסף לכך בניית רבי קומות דורשת משאבים שלא תמיד זמינים לבעלי הקרקע, וחברות הבנייה כמעט ולא מבצעות ביישובים אלה עסקאות.

מינהל התכנון פועל בשנים האחרונות להוספת קרקעות מדינה ליישובים הערביים. "בכל תוכניות המתאר שמקודמות כיום ביישובים ערביים מנסים לאתר קרקעות מדינה בפינצטה, אבל זה מחייב לעבור ועדת גבולות של משרד הפנים, וזה כרוך במלחמות מול המועצות האזוריות שהקרקעות האלה כיום בגבולן", אומר גורם הבקיא בתחום.

בסוף 2015 החליטה הממשלה לפתח כלכלית את היישובים הערביים, עם דגש על תחום הדיור. בין היתר הוטל על משרד הבינוי לקדם תכנון ושיווק של שכונות חדשות בבניה רוויה ב־15 יישובים ערביים גדולים, ו־250 מיליון שקל הוקצו לצורכי תכנון. בסוף 2016 חתמו 13 יישובים על הסכם עם משרד הבינוי. תקציב התכנון חולק בין היישובים האלה, ולכל אחד מהם הובטחו 30-10 מיליון שקל בשלוש פעימות בהתאם להתקדמות התכנון. תקציב נוסף יגיע ליישובים לאחר שיווק הקרקעות לקבלנים. חלק מהכסף שנכנס לקופת המדינה ממכירת הקרקע יוזרם לרשות המקומית לצורך פיתוח וחידוש תשתיות.

אלא שמבדיקת “כלכליסט” עולה כי עד כה רק בסחנין ובנצרת שווקו דירות בעקבות אותם הסכמים, וביתר היישובים תוכניות הבנייה עדיין רחוקות מאוד משלב השיווק. הבעיה המרכזית היתה מחסור בקרקע מדינה. דבר ש אילץ את המדינה לקדם תוכניות על קרקעות פרטיות. "עוד לא נמצאה הנוסחה שתביא לתוצאות מהירות בקרקע פרטית”. בנוסף לכך טמרה ושפרעם מסרבות לחתום על הסכם עם משרד הבינוי, ובשתיהן יחד פוטנציאל לבניית 14 אלף יחידות דיור.

ד"ר ת'אבת אבו ראס, מנכ"ל שותף של"יוזמות קרן אברהם": "רוב השיווק הוא בישובים הבדואים וזה לא מפתיע, בהם המצוקה החריפה ביותר. יתרה מכך - השיווק בהם חופף למדיניות הריסת הכפרים הבלתי מוכרים ע"י הממשלה והעברת תושביהם לעיירות. הבניה בנגב צמודת קרקע כאמצעי לעידוד התיישבות יהודית בנגב - כמעין הטבה מטעם המדינה, שגוררת בתורה תכנון בנייה צמודת קרקע גם לאוכלוסייה הבדואית של הנגב. אולם, הבדואים מהווים רק כ- 15% מכלל האזרחים הערבים בישראל. ערים ערביות מרכזיות ברחבי הארץ סובלות ממצוקת דיור חריפה - גם בגליל ובאזור המשולש, בהן גם קלנסווה בה רק לפני שנה נהרסו 11 בתים ובה לא משווק אפילו דונם אחד. ממצוקת דיור זהה סובלים גם בכפר קאסם, טייבה, באקה אל גרביה וערים נוספות".