אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
ארסן ונגר בתוספת זמן בארסנל צילום: רויטרס

ארסן ונגר בתוספת זמן בארסנל

ייתכן מאוד שהמשחקים האחרונים של העונה יהיו גם משחקים האחרונים של ארסן ונגר כמאמן ארסנל

02.03.2018, 12:54 | אוריאל דסקל

השבוע, בגמר גביע הליגה האנגלי, השפילה מנצ'סטר סיטי את ארסנל 0-3 באחד מהניצחונות הגדולים ביותר של קבוצת פרמיירליג על קבוצת פרמיירליג אחרת בגמר גביע. שחקני ארסנל נראו לא מוכנים, לא נראו נלהבים מדי לשחק ולא בעטו למסגרת אחרת הדקה ה-23 של המשחק - משחק נרפה נוסף של ארסנל, שסבלה יותר השפלות מאשר כל קבוצה אחרת בליגה האנגלית (אוהד פרסם רשימה של כל המשחקים המשפילים בעשור האחרון).

קראו עוד בכלכליסט

ארסן ונגר. 14 שנה ללא אליפות, צילום: רויטרס ארסן ונגר. 14 שנה ללא אליפות | צילום: רויטרס ארסן ונגר. 14 שנה ללא אליפות, צילום: רויטרס

באיזשהו שלב במשחק, גארי נוויל, פרשן סקיי ספורטס, צעק שהם "בושה וחרפה" ושהם הולכים על המגרש. "לא הולכים בגמר גביע!" אמר נוויל. לקראת סוף המשחק, השופט הרביעי – גראהם פול – הרים שלט שהראה שהשופט הוסיף 3 דקות למשחק. ארסן ונגר, מנג'ר ארסנל, תוך כדי שהוא מתעלם לחלוטין ממה שקורה על המגרש ומחוסר הרצון של שחקניו להישאר על הדשא, התלונן בפני פול על מספר הדקות המצומצם שהשופט הוסיף. בסוף המשחק ונגר סיפר: "כשאמרתי לו 'למה אתה לא מוסיף עוד זמן?' הוא ענה לי 'למה אתה רוצה עוד זמן?'."

נראה שאין מטפורה מדויקת יותר למצבו של ארסן ונגר בארסנל. הוא רוצה עוד זמן בקבוצה, מתעלם לחלוטין ממה שקורה על המגרש, ומסביב תוהים 'למה?'.

תיירי הנרי מסכם

תיירי הנרי, גדול חלוצי ארסנל בכל הזמנים, דיבר השבוע – לאחר התבוסה למנצ'סטר סיטי – על התחושות שלו כאוהד ארסנל. "כשאנחנו מנצחים 4-0, 5-0 את אברטון או קריסטל פאלאס, הטלפון שלי מלא בהודעות – 'אתה רואה את המשחק, הקבוצה מדהימה'. אבל אני אגיד לכם את האמת, אני יודע שאחרי משחק כזה יגיע משחק נפילה נגד בורנמות' או סוונסי, ואני לא יכול להתרגש. אני רוצה להתרגש. ואני לא יכול. אי אפשר לצעוק יותר מדי בקול רם, כי מישהו יגיד לך 'ראית את הקבוצה שלך'. זה מאוד מעצבן. מה שאתה רואה בקבוצה זה שהם טובים מאוד פעם ב... ופחות מטובים בדרך כלל. ואי אפשר לזכות באליפות ככה – ושלא תטעו, כאיש ארסנל, אני חושב על אליפות, אני רוצה אליפות. אבל בשביל אליפות צריך 33 משחקים טובים מאוד, 5 אפשר להיות גרועים או להוציא תיקו, אבל אתה צריך להיות יציב וטוב במשך 33 משחקים לפחות. ככה זוכים באליפות. וארסנל לא עושה את זה. וזה מעצבן וכואב לי, כי בכל יום נתון ארסנל יכולה לנצח כל קבוצה. אבל בכל יום נתון היא גם יכולה להפסיד לכל אחד. הדבר הכי גרוע בכדורגל זה שאתה לא מתחרה. שאתה לא בתחרות, שאתה לא תחרותי. אתה חושב שדברים ישתנו, אתה רוצה להאמין בזה, אבל זה יותר מקשה לחשוב ככה".

זהו סיכום תחושה מאוד מדויק עבור אוהדי ארסנל רבים, שלא יכולים להתרגש מניצחון גדול או רכש מעניין, מאחר שכבר עשור וחצי הם רואים את הסגל משתנה ושחקנים מתחלפים אבל אותן בעיות – חוסר קשיחות, הכנה לקויה למשחקים, קריסות מנטליות – נשארות.

תיירי הנרי לא מותח ביקורת ישירה על המאמן, ארסן ונגר, שבהרבה מובנים הפך אותו לחלוץ האימתני שהוא היה, אבל בין השורות אפשר היה להבין שאחרי 14 שנה בהן ארסנל לא קרובה לזכות באליפות – למרות הוצאות כספיות לא מבוטלות ושחקנים איכותיים ביותר (שלאחרונה רבים מהם התחילו לפרוח דווקא אחרי שעזבו את ארסנל) – זו כנראה אשמת המאמן. וגם הנרי מבין את זה. איאן רייט, שגם כן תפקד כחלוץ בשנותיו הראשונות של ארסן ונגר בארסנל, אמר את מה שהנרי לא אמר אחרי גמר גביע הליגה המשפיל מבחינת ארסנל: "לראות את ארסן ונגר היום זה כמו לראות את מוחמד עלי בשנים האחרונות שלו, זה כמו לראות את רונלדו הברזילאי דועך ומשמין".

תיירי הנרי. חולם להחליף את ונגר, צילום: אימג תיירי הנרי. חולם להחליף את ונגר | צילום: אימג'בנק, Gettyimages תיירי הנרי. חולם להחליף את ונגר, צילום: אימג

הגידו לא לזקן

ארסן ונגר שלפני 11 שנים היה מסכים עם ההשוואה הזו בין מאמן דועך לספורטאי על דועך. ב-2007 אמר: "אני חושב שלארסנל יש עוד 10 שנים של הצלחות לפניהן – אבל לא עבורי. אני צריך לקבל את זה שעוד 10 שנים, אהיה בן 67 והעבודה הזו דורשת כמות מסוימת של כוח פיזיולוגי אינסטנקטיבי, איזשהו אינסטינקט חייתי לניצחון. זה משהו שדועך אצלך באופן טבעי, אתה מאבד את זה כשרמות הטסטסטרון שלך יורדות, כשדלקת הפרקים פוגעת בך, ואתה פשוט מזדקן. אתה יכול לאבד את זה בגיל 45 – ראיתי אנשים שנמאס להם מאימון בשנות ה-40 לחייהם. אנשים שזכו באליפות אירופה לפני עשור והיום הם בשום מקום. ואז יש גברים כמו סר בובי רובסון וג'ובאני טראפטוני שילכו לקבר עם אותו רעב לנצח. אתה צריך להיות מאוד הגיוני, במיוחד בעבודה שלי, בה אתה צריך להיות בעל תשוקה אדירה ואפילו אנוכי. כל גבר שמרכז את כל האנרגיות שלו על תשוקה אחת, בהגדרה, יפגע באנשים המקורבים אליו. העבודה שלי לוקחת 90% מהזמן שלי ביום, מהחיים. המשפחה שלי צריכה להיות מאוד עצמאית".

ונגר, 68 כיום, כבר שנים לא "בעל אינסטינקט חייתי לניצחון". ב-2011 אמר "הייתי קונה מקום 2 ל-20 שנה", ב-2015 התגרש. אין לו הרבה תחומי עניין מחוץ לכדורגל. אבל מבחינת כדורגל, הוא כבר לא יכול להתחרות. המאמנים הצעירים החייתיים שנלחמים איתו על נקודות, מנצחים אותו על בסיס קבוע. היתרון הגדול שלו משנות ה-2000 - תזונה, פסיכולוגיה, מנטליות, סוגי אימונים וסקאוטינג מחוץ לאנגליה - נעלמו מאחר שכבר כולם משתמשים בידע שהוא הגיע איתו לאנגליה. אבל ונגר, כך נראה, לא מתכנן לוותר. בשנה שעברה הודה: "הכדורגל הוא החיים שלי, ובכנות, אני די מפחד מהיום בו אפרוש. ככל שאחכה יותר, כך זה יהיה קשה יותר. יהיה קשה לוותר על ההתמכרות הזאת".

אלכס פרגוסון, גדול המנג'רים של הפרמיירליג, סיפר פעם: "אבי פרש מהעבודה בגיל 65 ושנה אחר כך מת. הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות זה לשים את נעלי הבית. אנשים אומרים דברים כמו: 'עבדתי 45 שנה, יש לי את הזכות לנוח'. לא, צריך להישאר אקטיביים כדי להישאר בכושר".

פרגוסון פרש בסופו של דבר בגיל 70 – אחרי אליפות. הוא עשה זאת בגלל שאישתו דרשה ממנו. בגלל שהוא השיג את כל מה שהוא רצה להשיג. ובגלל שהבין שקשה יהיה לו להתחרות נגד זרם המאמנים החדשים שהגיח. מאמנים צעירים, אנרגטיים, חרוצים, שלומדים את המשחק ומכינים את השחקנים שלהם עם המון דאטה, וידאו, ניתוח ששואב שעות על גבי שעות. פרגוסון ניסה לשמר את "הטריות" שלו עם עוזרי מאמנים חדשים ועובדים חדשים בצוות, אבל גם הוא הבין שבסופו של דבר - הכל תלוי בו. "אלכס פרגוסון שמר על החדות שלו ועל הטריות המחשבתית שלו בגלל שהיו לו הרבה עוזרי מאמן שהוא נתן להם סמכויות רבות ואיפשר להם להשפיע על הקבוצה" אומר כריס אנדרסון, מתמטיקאי ופרשן כדורגל. "ונגר החליף עוזר מאמן פעם אחת ב-22 שנה. ובנוסף, המוטיבציות שלו, התמריצים שלו – שונים לחלוטין וגם כן. הוא כבר לא מתומרץ להצליח כמו פעם – מבחינה פנימית וחיצונית".

ארסנל בעוד תצוגת שפל. , צילום: גטי אימג ארסנל בעוד תצוגת שפל. | צילום: גטי אימג'ס ארסנל בעוד תצוגת שפל. , צילום: גטי אימג

בעיה אבולוציונית

זה רק הגיוני שאחרי כל כך הרבה זמן – ללא התפתחות משמעותית, ללא רעיונות חדשים, קבוצה לא תתקדם קדימה – אלא תלך אחורה. זה עניין אבולוציוני. מת'יו סיד, פרשן הטיימס, השווה את המצב של ארסן ונגר וארסנל לאורגניזם שסיים את הליך האבולוציה שלו. "בביולוגיה אבולוציונית, יש מתח בין יציבות להתפתחות. שינוי בגנטיקה, מוטציה, זו דרך קדימה עבור אורגניזם. אבל אם השינויים קורים מהר מדי, אין להם זמן לייצר אימפקט. זה נכון גם לבחירות במדינה דמוקרטית. אם זה קורה כל שבוע, שום חוק חדש לא יכנס לפועל - אבל אותו שלטון לאורך זמן יכול לפגוע בעקרונות ובמוסדות המדינה. לשום שינוי לא תהיה השפעה אם לא יתנו לו זמן להשפיע, אבל עובש וריקבון יכול להצטבר על כל גוף שלא משתנה... גם בכדורגל, שינויים תכופים מדי לא יאפשרו לשחקנים להתאמן בצורה אחת וברורה על טקטיקה מסוימת. ואז, במקום להשתפר, הם כל היום בקרב יומי על איך להתאים את עצמם ל'משטר' החדש. אבל בלי שינויים, אין רעיונות חדשים. ונגר היה חדשן בגלל שהוא היה עקשן ודרש את החדשנות הזו לשינויי רציונלי. אבל עכשיו הוא עקשן ומתנגד לשינוי".

וייתכן שזה עניין פשוט של בוס שלא יכול להיות בוס יותר מדי זמן. ביל וולש, המאמן האגדי של סן פרנסיסקו פורטיניינרס מה-NFL, טען: "אחרי עשור אך אחד כבר לא מקשיב לך".

לבעלים לא איכפת אבל...

סטן קרונקי, הבעלים של ארסנל, חסר מושג בכדורגל ולא ממש אכפת לו מהמשחק או מהאוהדים כל עוד המועדון מרוויח כסף והוא לא צריך להשקיע בו מכספו, הלך על ונגר כ"ברירת מחדל" במשך המון שנים. "אף אחד לא יכול להחליף אותו", "אף אחד לא עשה עם ארסנל מה שהוא עשה" ו"איך אפשר לפטר את גדול המאמנים בכל הזמנים של המועדון?" היו הטיעונים בעד השארתו של המאמן, שכבר שנים מתנגדיו אומרים שהוא לא יכול להשאיר את ארסנל ברמה הכי גבוהה. עכשיו, אותם מבקרים רואים שזה בדיוק מה קורה: ארסנל לא תחרותית ברמה הכי גבוהה או בשוק העברות השחקנים, היא מתקשה להעפיל לליגת האלופות ורחוקה שנות אור מהצמרת הגבוהה של אנגליה ובטח של אירופה. ונגר, האיש שעשה המון כדי להפוך את ארסנל לאחת מהסופר-קלאבס של אירופה (בין 10 המועדונים הכי מכניסים והשווים בעולם) הוא גם האחראי העיקרי על כך שהמועדון דעך לבינוניות.

דברים משתנים? יש תשתית לכך

אבל דברים כן משתנים. כך נראה. ארסנל הביאה השנה את סקאוט הראשי של בורוסיה דורטמונד, סוון מיסלינטאט ואת אחד מבכירי המנהלים של ברצלונה, ראול סאנייהי (Raul Sanllehi), שהוא "ראש מערך ההחתמות של ארסנל". השניים, ביחד עם הבן של קרונקי, ג'וש, ואיוון גאזידיס, מנכ"ל ארסנל, דיברו בשבועות האחרונים על מחליפים פוטנציאליים. כך לפי דיווחים במספר עיתונים ואתרים אנגלים. לפי הדיילי מייל, מעמדו של ארסן ונגר - לו יש חוזה לעונה נוספת בתום העונה הנוכחית - יתברר בקיץ. ואם לא יצליח להעפיל לליגת האלופות - זו שנה שנייה ברציפות, אחרי החתמות יקרות מאוד של שחקנים - הוא יפוטר (או "יוקפץ" לעמדה אחרת בהנהלה).

אז מי המחליפים האפשריים שמדברים עליהם? מיקאל ארטטה, שחקן ארסנל לשעבר ועוזרו של פפ גווארדיולה כיום (מועמד בעייתי בגלל חוסר ניסיון מוחלט באימון), לאונרדו ז'ארדים, מאמן מונאקו - שהוביל אותה לאליפות ולחצי גמר ליגת האלופות, גם כן מועמד (מועמד חזק במיוחד למרות שיש לו חוזה במונאקו עד 2020 וזאת מאחר שהוא מוכח בעבודה עם שחקנים צעירים, שארסנל הביאה את מיסלינטאט כדי לבנות את הקבוצה סביב צעירים). גם מאמן סלטיק ברנדן רודג'רס, שכמעט הוביל את ליברפול לאליפות אך כשל באירופה, מועמד (האוהדים של ארסנל פחות אוהבים את האופציה הזו). מועמדים נוספים שמוזכרים: תיירי הנרי למרות חוסר הניסיון ויואכים לב, מאמן נבחרת גרמניה (שמועמד גם לריאל מדריד).

קרלו אנצ'לוטי, אלוף אירופה עם ריאל מדריד ומילאן לשעבר, טען בפני עיתונאים שהוא מעוניין לאמן את ארסנל. אך נראה שהקבוצה מעוניינת במנג'ר צעיר יותר. ואולי המועדון מתכנן הפתעה גדולה. לפי פדריקו פאסטורלו, סוכן העל האיטלקי, ארסנל פנתה כבר למאוריציו סארי, מאמן נאפולי שמועמד לצ'לסי. בשנה האחרונה סארי לוקח שיעורים באנגלית ומארח את אדי האו, מאמן בורנמות', למספר השתלמויות ושיחות.

אז ונגר בחודשים האחרונים שלו בארסנל? אולי. ייתכן שאפילו הוא מבין זאת. אולי בגלל זה הוא דורש מהשופטים עוד כמה דקות של תוספת זמן.
שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות