צילום: אמיל סלמן, הארץ
פרשנות
מועד פירוק הקואליציה טרם ידוע, הסיבה דווקא כן
מכחלון, דרך ליברמן ונתניהו - ועד החרדים: המחלוקת על חוק הגיוס עשויה להביא לסיום כהונת הממשלה
כל השחקנים הפוליטיים, כך נראה, כבר בחרו את המחלוקת שבגינה יסכימו לפרק את הממשלה "הטובה ביותר שנראתה כאן הרבה שנים". לא מדובר בחקירות ראש הממשלה - זאת לא סיבה מספקת כדי להכניס את המדינה לסחרור. זה גם לא משרת אף אחד. חוק הגיוס, לעומת זאת, הוא סיבה ציונית הולמת, שמשרתת את כולם.
קראו עוד בכלכליסט
גם שר האוצר משה כחלון, שעל פניו סוגיית גיוס חרדים אינה נוגעת לאג'נדה שלו, מצא את הזווית הנכונה: תקציב המדינה. אין סיבה מוצדקת יותר עבורו לפרק ממשלה כה מוצלחת מאשר תקציב המדינה. את המתנה הזו הוא חייב לחרדים שאיימו דווקא לעכב ולפסול את התקציב שעליו הוא עמל אם חוק הגיוס לא יעבור. בתרגיל כחלוני קלאסי, שר אוצר המתין לקבל מספיק איתותים כי החרדים לא מוכנים להגיע עד הסוף, כדי לשחרר את האיום לחלל האוויר.
גם שר הביטחון, אביגדור ליברמן, המתין להזדמנות הזו. ליברמן מוכן להתפשר, שכן הוא מכיר את גבולות הקואליציה הזו - קואליציה חלומית עבורו. ברור כי אינו רוצה בחירות (בממשלה הבא מצבו לא צפוי להשתפר, וככל הנראה את משרד הביטחון יוכל לראות רק באמצעות משקפת). אבל בגלל מצבו הפוליטי הבעייתי והמורכב, לא יוכל להשלים עם נוסח החוק שהמפלגות החרדיות מנסות להוביל. את חוק המרכולים הוא הצליח לבלוע. חוק הגיוס הוא הקו האדום שלו.
עבור הח"כים החרדים, השתמטות כוללת ומאורגנת מצה"ל היא יעד פוליטי מרכזי. אין להם גם ברירה: מועצת החכמים החליטה - וכך יהיה. בנוסף הם מפחדים פחד מוות מהתקשורת החרדית. היעדר שיקול הדעת משרת אותם.
עם זאת, בכל קצוות הקשת הפוליטית ישנה הסכמה כי ספק אם החרדים ילכו לבחירות כעת, וכי הם ייאלצו לרדת מהעץ, זמנית לפחות. החרדים החלו להפנים שהם מצליחים להשניא עצמם על הציבור החילוני, ובכך מחזקים את יאיר לפיד; וגרוע מכך, בקונסטלציה מסוימת, הם עוד עלולים להיות מואשמים בכך שהביאו לבחירתו.
בהקשר הזה, הניסיון הבלתי פוסק - שחודש בשבוע שעבר - לקשר בכוח את לפיד לתיק 1000 (באמצעות פרסום דבר חוו''ד סביב הארכת חוק מילצ'ן) הוא סימן שהבחירות מתקרבות. אם התמריץ לפגוע ביו''ר "יש עתיד", ועוד בתחום ניקיון הכפיים, גדל - סימן שהבחירות מתקרבות. אלא שגם הפעם נראה כי מדובר בניסיון מאולץ. לפיד התבקש, כשהיה שר האוצר, על ידי ראש הממשלה לאשר הארכת מדיניות מיסוית קיימת (חוק מילצ'ן) וגם לפגוש את מילצ'ן. לפיד פעל "לפי הספר": הוא פגש את מילצ'ן (אך לא לבד, דבר שהציל אותו), וביקש חוות דעת מקצועית (כפי שהיה מצופה ממנו) שתהרוג את העניין לצמיתות - וזה בדיוק מה שקרה: הוא גמר את הסיפור עם גושפנקא של דרג מקצועי.
ומה עם ראש הממשלה? נתניהו שקוע עמוק בתוך החקירות. לו שאר השותפים הקואליציוניים לא היו חשים שהוא בצרות, הם לא היו מעיזים לשגר מחצית מהאיומים ששמענו השבוע. גם הפעם, המשוואה החדשה שנוצרה בשבוע שעבר משרתת את ראש הממשלה ומכל כיוון אפשרי: היא מסיתה את תשומת לב הציבורית מהפרשיות ומשלל התיקים אך גם מעניקה לו פתח מילוט במקרה שיחליט - מסיבות אסטרטגיות או טקטיות - ללכת לבחירות. והוא זקוק לאחד כזה כמו אוויר לנשימה. לנתניהו אסור להכריז על הקדמת הבחירות על רקע חקירותיו. ועם זאת, הפיתוי ענק: העברת השגרירות האמריקאית לירושלים וחגיגות 70 שנה למדינה הן תפאורה נהדרת לקמפיין חלומי - ונתניה יודע זאת היטב.
2 תגובות לכתיבת תגובה