כדורגל, ברוכים הבאים למאה ה-21

מכירים את החבר הזה שסירב לקנות טלפון סלולרי עד ששינה את דעתו מאחר שלכולם כבר היה אחד? אותו חבר גם סירב להחליף את הנוקיה 3310 שלו עם סמארטפון. הוא כנראה גם סירב להירשם לפייסבוק עד סוף 2017 ויש לו תיאוריות להצדקת הישארותו בעבר. אז החבר הזה, הוא הכדורגל. שמרן, מסרב לקבל חידושים אבל "נגרר" אליהם בגלל שהעולם מתקדם ואין דרך לעצור זאת.

בסוף השבוע האחרון פיפ"א קיבלה החלטה "היסטורית" ואימצה שימוש בעזרי וידאו לשופטים (VAR). כבר עשור שבענפים אחרים משתמשים בווידאו כדי לסייע לשופטים לקבל החלטות נכונות, אבל מבחינת אנשי כדורגל רבים וגם אוהדים - החידוש הזה "יפגע בזרימה של המשחק". מאוריסיו פוצ'טינו, מאמן טוטנהאם, כינה את המערכת "מביכה" ואלכסנדר צ'פרין, נשיא אופ"א, קבע שליגת האלופות לא תשתמש ב-VAR בליגת האלופות בגלל "שאף אחד לא יודע איך זה אמור לעבוד".

זה לא חדש שאנשי כדורגל מתנגדים לשינוי. ב-1992 חוק החדש אסר על השוערים לקלוט את הכדור ממסירה אחורה. הביקורות הראשוניות היו קוטלות. ג'ורג' גראהם, מנג'ר ארסנל אמר ש"ההחלטה לא תסייע למשחק". הווארד ווילקינסון, מנג'ר לידס, הוסיף ש"החוק החדש יהפוך קבוצות שהיו גן עדן להגן לקבוצות שמתבססות אך ורק על כדורים ארוכים".  

שופט כדורגל. יקבל תמיכה | צילום: איי אף פי

אבל מה שקרה זה ששינוי החוק חייב את השוער להפוך לחלק ממשחק המסירות של הקבוצה (עם הרגל) ועד מהרה הפך את המשחק למהיר יותר ותלוי מומחיות טכנית יותר מתמיד. הכדורגל הפך למשחק מודרני ומעניין יותר בזכות שינוי החוקה.

הנתונים ברורים

כעת, הביקורות על VAR גם כן מדברות על "האטת המשחק", "פגיעה במשחק", "הרס ההנאה מהמשחק" ועוד ועוד ועוד. הביקורות מסתמכות על מספר תקלות ב-VAR במשחקים מאוד מסוימים, כמו המשחק בין טוטנהאם לרוצ'דייל בגביע האנגלי - בו ההחלטות שהתקבלו ה-VAR היו בעייתיות והאריכו את המשחק. ואולם המספרים מלמדים ש-VAR הוא כלי שיפוט נהדר שמסייע לשופטים ולא מאריך את המשחק או פוגע בזרימה שלו. ההפך, באיטליה הוא הוריד את מספר ההתחזויות של שחקנים ברחבה, הוא צמצם את מספר הוויכוחים במגרש והנתונים שהקבלו מיותר מ-900 משחקים בהם נבדקה המערכת מאוד ברורים.

לפי הבדיקה של ה-IFAB, הגוף אחראי על שינויים בחוקת פיפ"א, בממוצע, שופט משתמש ב-VAR רק 5 פעמים במשחק; זמן בדיקה ממוצע של אירוע ראשוני: 20 שניות. כאשר יש בדיקה נוספת של ההחלטה, לוקח 55 שניות לבדוק אם נעשתה טעות בהחלטה הראשונית. ב-69.1% מהמשחקים לא היו בדיקות חוזרות של אירועים מאחר שלא היה בהן צורך; ב-9%, ל-VAR היתה משמעות על תוצאת המשחק; דיוק בהחלטות: 98.8%.

הזמן הממוצע ש"אבד" ממשחק בגלל VAR: כ-55 שניות. לשם השוואה, "זמן שאבד" מעניינים אחרים במשחק: בעיטות חופשיות - 8 דקות ו-51 שניות בממוצע, זריקות חוץ - 7.2 דקות, בעיטות שוער - 5.46 דקות, בעיטות קרן - 3.57 דקות, וחילופים - 2.57 דקות.

כן, אין 100% דיוק ויש עוד בעיות, אבל הווידאו מסייע לשופטים לקבל החלטות נכונות - בטח יותר ממה שהם קיבלו בלעדיו.

המצב הנוכחי? טוב לעשירים

ד"ר אברהארד פיס (Eberhard Feess) מבית הספר לניהול ופיננסים בפרנקפורט פיס ניתח 42,248 משחקים בבונדסליגה משנת 2000 עד שנת 2014.

הבדיקה של פיס מראה שרוב ההחלטות של השופטים, בניגוד למה שאנחנו חושבים עליהם ועל אמא שלהם, נכונות. מבחינת שערים, 94% מההחלטות לאשר את השער היו נכונות. 3.5% מההחלטות נתונות לוויכוח גם אחרי בדיקת וידאו ורק 2.42% מהשערים אושרו בגלל טעות שופט (שלא ראה את האופסייד). מבחינת שערים שלא אושרו (בגלל החלטה על אופסייד שלא היה), 64.6% מההחלטות היו נכונות, 15.8% היו החלטות שנתונות לוויכוח וכמעט 20% מההחלטות היו לא נכונות. מבחינת פנדלים, 72.7% מהפנדלים שניתנו היו מוצדקים, 18.7% היו נתונים לוויכוח ו־8.4% היו טעויות שיפוט. מבחינת פנדלים שלא ניתנו, 55.4% היו החלטות נכונות, 29.3% החלטות נתונות לוויכוח ו־15.17% היו טעויות.

כלומר, VAR יכול לסייע לצמצם החלטות לא נכונות. וזה יעזור בעיקר לקבוצות הקטנות כי פיס וצוות חוקריו לקחו את הטעויות ובדקו לטובת מי התקבלו או לא התקבלו. הם גילו שיש העדפה ענקית לקבוצות גדולות. "הסיכוי ששופט יקבל החלטה גרועה לטובת הקבוצה הגדולה יותר גדול יותר משמעותית מאשר הסיכוי שיקבל החלטה גרועה לטובת הקבוצה הקטנה", לפי פיס. לפי שותפו של פיס, ד"ר הלגה מולר מאוניברסיטת מאדבורג, הסיכוי שקבוצה גדולה תקבל החלטה לא נכונה לטובתה גדול ב־40% מזה שקבוצה קטנה תקבל החלטה לא נכונה לטובתה. על פי הבדיקה, ככל שהקבוצה גדולה יותר, כך הסיכויים שהשופטים יטעו לטובתה גדולים יותר.

למה לא צ'אלנג'?

המטרה של ה-VAR זה לתקן "טעויות ברורות ובולטות". ובמובן הזה, ייתכן שבדיקה אוטומטית של כל אירוע שנופל בקטגוריה שניתן לבדוק (בארבעה מקרים: האם הכדור עבר את קו השער, שריקה לפנדל, כרטיס אדום ישיר וטעות בזיהוי, הרחקה של שחקן לא נכון) לא הכרחית: אפשר, אולי, לגייס את השיטה מפוטבול (או טניס) ולתת למאמנים "צ'אלנג'", שהם יוכלו להשתמש בו ברגעים שהם משוכנעים שנעשה להם עוול. למאמן יהיו שני צ'אלנג'ים, נאמר, והוא יוכל להשתמש בהם על ידי זריקת דגל על המגרש ופנייה לשופט הרביעי. אחרי סיום המהלך השופט יבדוק את כשרותו בווידאו.

לפי פיפ"א ה-VAR יעזור בשיפוט ב"מינימום התערבות ומקסימום תפוקה" אבל שיטת דגל הצ'אנלנג תצמצם את מספר הפניות ל-VAR - שלפי הבדיקה של פיפ"א קורות 5 פעמים במהלך משחק בממוצע - כמעט כפול ממשחקי קריקט או רוגבי.

על פניו, באמת לא צריך להיות שימוש רב מדי ב-VAR, גם בסיטואציה הנוכחית. יש כ-3 שערים שמובקעים במשחק. בערך פעם בחמישה משחקים שורקים לפנדל. כרטיס אדום זה אירוע של פעם בתשעה משחקים. טעות בזיהוי פעם ביותר ממאה משחקים. האוהדים כן מרגישים מנותקים מקבלת ההחלטות ב-VAR ואולי שווה לאמץ את שיטת הבדיקה בהוק איי בטניס או בשיטה מהפוטבול ורוגבי, בה מסבירים לאוהדים את קבלת ההחלטה. בכמעט 100% מהמקרים האוהדים מקבלים את ההחלטה - גם כשהיא הולכת נגד הקבוצה שלהם.

בסופו של דבר, אין יותר מדי אירועים מעוררי מחלוקת בכדורגל. אבל יש הרבה אירועים היסטוריים שפשוט אינם הוגנים עבור צד מסוים ו-VAR היה יכול לתקן את העוולה ולשנות את ההיסטוריה: השער ביד של דייגו מראדונה במונדיאל 1986 נגד אנגליה, הכניסה של הארלד שומאכר בפטריק בטיסטון במונדיאל 1982, היד של תיירי הנרי בפלייאוף המונדיאל נגד אירלנד ב-2010, ההתחזות של פאביו גרוסו נגד אוסטרליה ב-2006, השער של פרנק למפארד שלא אושר נגד גרמניה במונדיאל 2010 ועוד.

הטעויות הללו הפכו לפולקלור, חלק מהמשחק, אבל הן גם הותירו טעם נוראי של חוסר צדק בקרב רבים. ה-VAR אמור להעלים את הטעם הנוראי הזה ולהפוך את הכדורגל להוגן יותר. במובן הזה, באמת לא ברור מדוע יש כאלו שמתנגדים לכך.