אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
פצעים מתוקים: אופנת ההרגו'קו הולידה תת זרם חולני-ילדותי

פצעים מתוקים: אופנת ההרגו'קו הולידה תת זרם חולני-ילדותי

אופנת ההרג'וקו היפנית, שמתאפיינת בלבוש ילדותי ומתקתק, הולידה לאחרונה תת־ז'אנר חדש: Sick Cute, המשלב בין חמידות פסטלית לבין דם, פציעות ומוות. מאחורי הסגנון המוזר נסיון להציף טבואים חברתיים ביפן כמו דיכאון ואובדנות

06.03.2018, 08:33 | מורן לונדון

קואה אויסומי (KuuaOyasumi) היא אמנית יפנית עם חשבון אינסטגרם פעיל ובו 66 אלף עוקבים, היא אשה בשנות ה־20 לחייה, שנראית כמו ילדה בבית ספר יסודי. היא לבושה ומאופרות בבותיות תמימה, אך כשמסתכלים מקרוב על ההדפסים שמלווים את הבגדים הצבעוניים שלה מגלים כיתובים כמו “מוח שחור” וביוגרפיה באינסטגרם שכוללת שתי מילים בלבד: סוף רע.

קואה אויסומי משתייכת לתת זרם חדש של זרם ההרג’וקו — זרם אופנה מפורסם שהפציע לעולם בשנות השמונים במחוז הרג’וקו בטוקיו ונפוץ עד היום. הסגנון הייחודי המשלב בין ילדותיות ופאנק ומתאפיין במראה בובתי מתקתק, מלא בניגודים, צבעים ופרטי לבוש מחתרתיים. שיער צבעוני, ציורי פנים של נמשים, סומק אדום, קוקיות ותכשיטי פלסטיק משתלבים בהמוניהם על הלובשים ויוצרים מראה עמוס ומרהיב – פורימי לחלוטין – שסקרנים, חובבי אופנה ומעצבים משתמשים בו כהשראה למראות מתונים יותר.

ועכשיו כל המתיקות הססגונית הזו מקבלת פן חדש, תת־תרבות שעונה לשם yami Kawaii או Sick Cute באנגלית ובה המתיקות הקיצונית של זרם ההארג’וקו מקבלת פן חולני בעזרת אביזרים משלימים כגון פלסטרים, שרשראות מזרקים ממולאים בנוזל אדמדם, בגדים שחורים, כיתובים אפלים ואפילו – במקרים קיצוניים – התקשטות בסכיני גילוח וחבלי תלייה.

דוגמאות לסגנון ה־Sick Cute. למעלה מימין (מחזיקה זר פרחים): האמנית קואה אויסומי דוגמאות לסגנון ה־Sick Cute. למעלה מימין (מחזיקה זר פרחים): האמנית קואה אויסומי דוגמאות לסגנון ה־Sick Cute. למעלה מימין (מחזיקה זר פרחים): האמנית קואה אויסומי

המראה המראה החמוד־חולני הזה לא מגיע משום מקום. באלמנטים האלימים שלו אפשר לראות בעצם קריאה לעזרה וסממנים של מצוקה המעלים על פני השטח נושאים כמו דיכאון והתאבדות - בעיות נפוצות אך לא מאוד מדוברות ביפן. יפן היא בין המדינות עם אחוז המתאבדים הגבוה בעולם ומדורגת במקום השני מבין המדינות המתועשות. אחד מאתרי ההתאבדות המפורסמים בעולם, השני בפופולריותו אם להיות מדוייקים, יער האוקיגהרה (Aukigahara), מושך אליו מתאבדים מכל העולם. על אף שבשנים האחרונות מאמצי הממשל לקדם פתרונות לתופעה מראים אחוז מסויים של הצלחה וירידה בכמות המתאבדים (ע"פ הנתונים של הממשל, ב־2016 התאבדו במדינה מעט פחות מ־22 אלף איש, המספר הנמוך ביותר מזה 22 שנה) אחוז הסובלים מבעיות נפשיות ולחצים שונים נותר לא ידוע, משום שההעדפה היא לא לדבר על המצוקות.

בסוקו: "אני רוצה לשנות את היחס השלילי למחלות נפש ואני מרגיש שאני קצת מצליח בכך שאני מגיש מחשבות שליליות בצורה חמודה" בסוקו: "אני רוצה לשנות את היחס השלילי למחלות נפש ואני מרגיש שאני קצת מצליח בכך שאני מגיש מחשבות שליליות בצורה חמודה" בסוקו: "אני רוצה לשנות את היחס השלילי למחלות נפש ואני מרגיש שאני קצת מצליח בכך שאני מגיש מחשבות שליליות בצורה חמודה"

קואהאויסומי, שמשתייכת לזרם, נתבקשה בחודש שעבר להסביר את משמעות ה־Yami Kawaii בראיון למגזין ריפיינרי 29. “הרעיון הוא לשלב מוטיבים של מחלות ומוות בגווני הפסטל של הרג’וקו”, היא אמרה. כשהמראיינת דגמה כמה פריטי לבוש המאפיינים את הזרם היא מחאה כפיים וקראה בשמחה “כמה חמוד” נוכח המורבידיות המטרידה.

ביסוקו וקומיקס פי עטו. במרכז העלילה גיבורת־על שעוזרת לאנשים לחתוך ורידים ביסוקו וקומיקס פי עטו. במרכז העלילה גיבורת־על שעוזרת לאנשים לחתוך ורידים ביסוקו וקומיקס פי עטו. במרכז העלילה גיבורת־על שעוזרת לאנשים לחתוך ורידים

ביסוקו (Bisuco), גם הוא אמן יפני צעיר ואחד מחלוצי הזרם החולני, מלא בחיוכים כשהוא מציג קולקציית בגדים ורדרדה עם הדפסי לבבות מעופפים שעל אחדים מהם כתוב הביטוי I love you ועל אחרים כתוב I kill you. בלב היצירה של ביסוקו עומדת דמות האנימה מנהרה־צ’אן (Menhera Chan), צעירה יפנית ורדרדה עם תחבושות סביב פרקי הידיים, חיבה לחבלי תלייה ושם שמרפרר לביטוי יפני שמתקשר לבעיות נפשיות. היא נראית, כמו כל הרג’וקו בעצם, מתוקה, פסטלית ותמימה, אך כטבען של דמויות קומיקס, היא הופכת בעת הצורך לגיבורת על שעוזרת לאדם הפשוט במגוון מצבי מצוקה: למשל חיתוך ורידים.

שני האמנים שופעים הומור וגווני פסטל מתקתקים, אבל כשמדברים איתם על העולם שמתחת לבגדים הם מתארים חוויה אישית אפלה וכנה של התמודדות עם דיכאון ומחשבות אובדניות.

"אני מרגיש שיש דרישה לפריטים שמתארים נושאים שאנשים מתחמקים מהם”, מסביר ביסוקו באותו ריאיון ומתאר בכנות שחורה את הולדתה של הדמות הוורודה: “התחלתי לצייר את מנהרה־צ’אן בתקופת האוניברסיטה. הסבים שלי הטרידו אותי ודיברו אלי בצורה לא נעימה. מנהרה־צ’אן היתה הבריחה שלי. כמובן שאחר כך היא גדלה והפכה לעסק אז אני משקיע בה יותר, אבל עדיין יש לה פן טיפולי מבחינתי”.

ביסוקו מודה שהעיסוק האפלולי טומן בחובו מטרה נעלה יותר: “אני רוצה לשנות את היחס השלילי למחלות נפש ואני מרגיש שאני קצת מצליח בכך כשאני משתמש במחשבות השליליות שלכולם בעצם יש ומגיש אותן בצורה חמודה”.

תגיות