חקר ביצועים: השבוע של אריסון, סלינגר והבחירות באיטליה

סלינגר: מסכנת הכל

רגולציה לעולם לא נולדת יש מאין. היא זקוקה לסביבה תומכת, כזאת שכבר ניכרים בה עושק, רמיסת תחרות, תגמול מוגזם וכו'. אבל לפעמים זה עובד הפוך, כשרגולטורים מנצלים את כוחם באופן לא מידתי. אז הם עלולים לספוג את נחת זרועם של המחוקקים. דורית סלינגר, הממונה על הביטוח, הספיקה לעשות לא מעט רפורמות הכרחיות ומבורכות בתחום, על אפם וחמתם של הפוליטיקאים והלובי החזק של אנשי הביטוח. אלא שהשבוע היא החליטה לאסור על בעלי שליטה לכהן במשרות בכירות בחברות ביטוח. זה מהלך חד ולא לגמרי מנומק, שעלול להקים עליה את חברי הכנסת, שממילא מחפשים סיבות טובות להצר את צעדיה ולהגביר את הפיקוח עליה. היא לקחה פה סיכון מיותר שעשוי לעלות לה ובעיקר לאלה שייכנסו לתפקיד אחריה בהגבלת חופש הפעולה הרגולטורי. לכן כדאי שסלינגר תיקח צעד אחד אחורה עם התקנות המדוברות.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

הממונה על שוק ההון דורית סלינגר | צילום: עמית שעל

הפרשות מסתבכות

אריסון: די לשתיקה

זה לא היה השבוע של שרי אריסון. בנק הפועלים דיווח על הפרשה נוספת של 258 מיליון שקל בעקבות חקירת הרשויות האמריקאיות בחשד שסייע לאמריקאים להעלים מס, ומניית שיכון ובינוי איבדה כמעט מיליארד שקל בעקבות החשד לשחיתות באפריקה. אריסון, שריד כמעט אחרון לדור טייקונים שרובו כבר נפל, עושה כל שביכולתה להתרחק מהזירה העסקית ומקפידה להתמקד בפילנתרופיה, אבל כבעלת שליטה בשתי חברות כה משמעותיות שמסובכות בחשדות שלעיל, היא לא יכולה להמשיך להתחבא. שליטה בחברות ציבוריות מגיעה עם אחריות, והגיע הזמן שאריסון תתחיל להפגין אותה גם מול אלה שחוסכים בבנק שלה, קונים ממנה דירות ומשקיעים בחברות שלה, כלומר מול הציבור כולו.

יניב רחימי

שרי אריסון. לא השבוע שלה | צילום: יח"צ

המוסדיים: שופינג עם הפנסיה

השבוע התברר שמכירות האופנה בקניונים ממשיכות לצנוח, ובפברואר הן היו נמוכות ב־7.1% מבחודש הזה אשתקד. רשת יפו תל אביב בהקפאת הליכים, הוניגמן עומדת למכירה, דיסקרט בקשיים, וגם התוצאות הכספיות של הקניונים חלשות במיוחד. את סימני האזהרה ראינו באמריקה, כשאפילו הרשתות הגדולות סגרו מאות ואלפי חנויות ואינספור קניונים נהפכו לאתרי רפאים. זה מתרחש כבר חודשים רבים, וזוכה לסיקור נרחב שם וגם כאן. אבל איכשהו הגופים המוסדיים פספסו את המגמה, ובשבוע שעבר נהרו להנפקת האג"ח של חברת קניונים אמריקאית, שהגיעה לכאן כי בארצות הברית קשה למצוא עכשיו משקיעים בתחום. נכון, המוסדיים קיבלו פיצוי גבוה בריבית, אבל קשה להאמין שהוא מספיק כשהם מהמרים כך, בכסף שלנו כמובן, על שוק שקורס ברעש גדול.

גולן פרידנפלד

שויד: עוד שנה־שנתיים

ההחלטה של שר החינוך נפתלי בנט לייסד קטגוריה חדשה של פרס ישראל שתציין את היותנו אומת הסטארט־אפ ראויה ביותר. גם הבחירה בגיל שויד, האיש שלפני שני עשורים ייסד את צ'ק פוינט (עם מריוס נכט ושלמה קרמר), מוצדקת. הוא מסמלי ההייטק הישראלי, שנותר בתפקיד המנכ"ל גם כששאר המייסדים נדחקו הצדה, הצליח להשאיר את החברה בישראל וגם להפוך אותה להצלחה עולמית גדולה. ובכל זאת, יש כאן תחושה קלה של פספוס. כי שויד הוא כבר הדור השני להצלחת ההייטק הישראלי, והפרס הראשון המוענק בתחום מדלג על דור המייסדים, אלה שהניחו את היסודות, שביססו חברות מובילות אבל גם עשו טעויות שאיפשרו לשויד להיות זהיר יותר, נער הפוסטר של שמרנות עסקית. דב מורן, יוסי ורדי ובני לנדא, למשל, הם כאלה. הם אמנם לא חולשים כבר על חברות ענק, אבל הם משקיעים בסטארט־אפים מקומיים ומטפחים את דור העתיד כדי שימשיך להיות קטר הצמיחה. שויד יכול היה לחכות עוד שנה־שנתיים.

סופי שולמן

גיל שויד. תחושה קלה של פספוס | צילום: ענר גרין

ההסללה בחינוך נמשכת

תשלום על הבגרות: סאלח, פה זה מדינת ישראל

הנחיה חדשה של משרד החינוך קובעת כי בתי ספר יוכלו לגבות כסף על הרחבת בגרויות, למשל על 5 יחידות במתמטיקה או באנגלית. המשמעות ברורה: זו עוד דרך להנציח את הפערים החברתיים והכלכליים באמצעות מערכת החינוך, שאמורה במהותה לצמצם אותם. מעבר לאופנים הברורים שבהם זה יקרה, הנה עוד אחד. קרוב לוודאי שהשיטה הזאת תצמיח דרך עוקפת שנועדה לאפשר למעוטי יכולת להיבחן לבגרות באמצעות מלגות למיניהן, וילדים והוריהם שוב יידרשו להתייצב מושפלים, להוכיח את חולשתם הכלכלית בפרוצדורה ביורוקרטית תובענית. קל להזדעזע מההסללה הקשה שנחשפת למשל בסדרה "סאלח, פה זה ארץ ישראל", קל לא פחות, מתברר, להמציא עוד ועוד דרכים שממשיכות אותה.

הגר רבט

הבינתחומי: צריך רק לברך

האוניברסיטאות בישראל התקוממו השבוע נגד הכוונה של המועצה להשכלה גבוהה להעניק למרכז הבינתחומי הרצליה מעמד של אוניברסיטה. "זילות התואר", הם קראו, בעיקר נגד הרעיון שגם הבינתחומי יוכל להעניק תואר דוקטור. כצפוי, זה נשמע כמו זעקת הקוזאק המונופוליסטי הנגזל. נכון, המרכז הבינתחומי הוא מוסד אקדמי יקר יחסית לאוניברסיטאות. אבל הוא מציע אלטרנטיבה של ממש. הוא מאפשר רכישת השכלה גבוהה, כולל תארים מתקדמים, מחוץ לפס הייצור של האוניברסיטאות, ותחת סטנדרטים אקדמיים ברורים. והגדרתו כאוניברסיטה תאפשר לעוד אנשים מוכשרים וראויים להתקדם כמורים וכחוקרים. המשמעות של זה לאקדמיה הישראלית - עולם שנשלט בידי מוסדות רבי עוצמה, טובים אך ספורים מדי - גדולה, כי אקדמיה משגשגת באמת היא אקדמיה פתוחה. המשמעות לחברה הישראלית כולה גדולה לא פחות.

גלית אלטשטיין

טקס הענקת תארים של בוגרי הבינתחומי | צילום: יותם פרום

הפופוליזם עוד כאן

בחירות באיטליה: איתות למרקל

ביום ראשון השבוע בחרו האיטלקים פרלמנט עם רוב למפלגות פופוליסטיות, כגון תנועת חמשת הכוכבים (שקוראת להוריד את גיל הפנסיה) והליגה הצפונית (שדורשת "לעצור את פלישת המהגרים"), והבהירו שהגל הפוליטי העכור ששטף את היבשת עדיין כאן. באותו יום ממש, בגרמניה, יצאה לדרך ממשלתה הרביעית של אנגלה מרקל, מי שמסמלת לאיטלקים את הכתף הקרה שקיבלו מההגמוניה האירופית בימים של עקה כלכלית. מרקל צריכה לנצל את הקדנציה הכנראה אחרונה שלה לא רק כדי לתקן את גרמניה, שבה הימין הקיצוני זוכה לעדנה שלא נראתה מאז מלחמת העולם השנייה, אלא גם כדי לחזק את התפרים ביבשת. אחרת היא תיזכר כמי שבדרך לשמירה על גרמניה, פוררה את האיחוד כולו.

רן אברמסון

יום האשה גם בתעשיית הרכב

הגל הפמיניסטי המבורך מגיע סוף סוף גם לתעשיית הרכב. בז'נבה נפתחה השבוע אחת התערוכות המרכזיות של הענף, שמתקיימת בעיר מאז 1905, תחת הכרזה של חלק מהיצרניות הגדולות שיוותרו על הדוגמניות במיני ועקבים גבוהים שהציגו את המכוניות עד היום. במקומן, טויוטה, פיאט־קרייזלר, ניסאן, למבורגיני וחברות אחרות שכרו גברים ונשים בבגדים רשמיים שמספקים, כמה חדשני, הסבר מקצועי על כלי הרכב. "הזמנים השתנו", הסבירה דוברת מטעם ניסאן, "יותר הגיוני להשתמש במומחים, כי אנחנו מוכרים מכוניות". רק 113 שנה נדרשו למארגני האירוע היוקרתי כדי להבין מה המטרה שלו. בשלב הבא אולי היצרנים גם יפרסמו את המכוניות באמצעות מומחים בלבד.

תמר טוניק