מה גדול יותר מג'מבו, טס בגובה מטר ומפחיד אמריקאים?

שלום, כאן הקברניט; היום נדבר על מפלצות ים. מה אנחנו יודעים עליהן? הן גדולות, מפחידות, מוזרות למראה ודמיוניות. אחת מהן דווקא לא היתה מיתית, כי אם מכונה אמיתית - ומכונה שנשענה על הנדסה גאונית: המטוס הכי ארוך שנבנה מעולם, שגרם לארצות הברית לרעוד מפחד.

ברוכים הבאים לברית המועצות; השנה היא 1960 ורוסטיסלב אלכסייב ישב במשרדו וניסה לבצע מטא-מורפוזה; הוא היה מהנדס מפורסם שהתמחה בעיצוב סירות מהירות ואף המציא את הסנפירית. אלכסייב שם לב שבמהירות מסוימת, הסירות מתחילות להתרומם באוויר - והאמין שניתן לעשות עם זה משהו: להפוך ספינות למטוסים.

בעודו יושב על גדת נהר רחב ידיים, שם לב שציפורים מנפנפות בכנפיהן בגובה של כמה עשרות מטרים, אך דואות בקלות כשהן קרובות יותר לקרקע; מה יש בפני המים שמקל עליהן? תהה. וכמהנדס, החל לחקור.

אלכסייב קרא וקרא ונתקל במחקרים שמתייחסים לדבר שנקרא אפקט הקרקע. לפיו, כלי טיס צריך פחות כוח כדי לדאות כשהוא קרוב לפני הקרקע, בשל העובדה שהאדמה מפריעה למערבולות אוויר להיווצר סביב קצה הכנפיים ולייצר גרר; הן פשוט מתנגשות בקרקע ומתפזרות. מה קורה בים? אותו הדבר, אלא שתנועת המים מגבירה את האפקט. אלכסייב הבין שבעצם, כל עוד טסים מספיק נמוך, אפשר להישאר באוויר גם בלי כנפיים גדולות או מנועים חזקים.

מר אלכסייב לא גילה פה משהו חדש: עוד ב-1934 הפיצה הוועדה המייעצת לנושאי תעופה בארה"ב (גוף שבהמשך, הפך לנאס"א) מחקר שמוכיח את אפקט הקרקע ביבשה ובים. גם גאון התעופה אלכסנדר ליפיש עיצב כלי בשם X112 שנשען על הרעיון הזה, אבל רוסטיסלב עשה עם העניין משהו חסר תקדים.

הוא המציא את האקרנופלן - כלי שטס בגובה מטרים בודדים. הדגמים הראשונים שלו שקלו סביב שמונה טון והוכיחו שהעיצוב ישים. באותם ימים הצליח אלכסייב להדליק על הרעיון שלו חבר חשוב: ניקיטה כרושצ'ב, מנהיג ברית המועצות - ששפך עליו כסף ורצה לראות מה ניתן להפיק מהאקרנופלן. ואלכסייב לא איכזב: ב-1964 הוא בנה משהו בשם KM, משהו מאוד מיוחד.

יום אחד צפו חוקרי מודיעין אמריקאים בתצלומי לוויין של אזור העיר גורקי ועף להם המוח: הם ראו כלי נורא מוזר, ארוך כמשחתת, שדמה למטוס חסר כנפיים וחנה לחופי הים הכספי. אחרי היסטריה רבתי ומאמץ מודיעיני עילאי הבינו שזה אקרנופלן ענק, גדול יותר מכל מטוס שנבנה אי פעם. באופן טבעי, זכה הפיתוח לכינוי "מפלצת הים הכספי".

והו, איזו מפלצת הוא היה: כלי באורך של 92 מ', עם זנב בגובה בניין בן חמש קומות; היו לו עשרה מנועי סילון עצומים, עם דחף דומה לשל הרקטה הראשונה ששמה לוויין בחלל (לא כולל מאיצים); והוא אמנם טס בגובה של בין מטר וחצי ל-14 מ', אבל עשה זאת כשהוא שוקל 554 טון ובמהירות של 500 קמ"ש. אם זו לא מפלצת, אני לא יודע מה כן.

הדבר הזה יכל להיות כלי הפלישה המושלם: לטוס במהירות גבוהה פי 10 משל ספינה, כשהוא מתחת למכ"מים, להגיע בקלות לחוף האויב ולפרוק שם מאות חיילים וטנקים. הוא יכל להיות גם כלי תקיפה מושלם ולשאת המוני טילים נגד ספינות - ולהשמיד בדרכו כל מה שנכנס לו לכוונת, בזמן שהוא מתמרן בקלות בין פגזי וטילי האויב. ולמה לעצור שם? המטוספינה יכל לשאת גם הרבה נשק גרעיני - קצר טווח, ארוך טווח, גם וגם, היה עליו מספיק מקום להכל.

הרוסים צפו עתיד מזהיר לאקרנופלן: חלק מהעיצובים כללו דגם שיישא המוני טילים, דגם משא בשם A90 ואפילו עיצוב הרפתקני במיוחד, של נושאת מטוסים.

האמריקאים רעדו מפחד ובצדק; נראה ששום לא יכול לעצור את המפלצת. שום דבר, חוץ מפוליטיקה סובייטית: ב-1966 הוחלף כרושצ'ב בליאוניד ברז'נייב, שלא התעניין באקרנופלנים של רוסטיסלב ולא היה אכפת לו כמה התלהב קודמו מהבחור. לאחר תאונה שעבר אחד מכלי הטיס שפיתח, חתך ברז'נייב את המימון והמפלצת נשארה על החוף, בודדה ומיותמת, עד עצם היום הזה.

אלכסייב הודח מתפקידו כראש פרויקט האקרנופלן, אך הפיתוח נמשך בלעדיו; דגם קטן יותר, Lun, אפילו נכנס לשירות הצי הסובייטי ופעל בו מ-1979 ועד 1993. רוסטיסלב לא שב לפתח כלי טיס צבאיים, ובנה סירות מירוץ עד מותו ב-1980.

אז מה נשאר מהמפלצת, חוץ מהסיפור הזה? משהו גדול מאוד: השראה. מעצבי כלי טיס ברחבי העולם החלו לבנות כלי Ground Effect משלהם. בינתיים, אף יצרנית גדולה לא פיתחה כלי שכזה; בואינג חשפה פרויקט בתחום ב-2002, אך מאז לא קרה איתו כלום.

לעומתן, חברות קטנות הציגו אקרנופלנים בגודל של מטוסים קלים. לא מן הנמנע שבעתיד נראה את האקרנופלן הענק עושה קאמבק: זו שיטה יצירתית להעביר מטען גדול על פני הים במהירות, שתוכל לחולל מהפכה ביום בו יתייעלו מנועי הסילון.