אגו של ארכיטקט: ריב על קרדיט בתוך המשרד

תביעה שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב משרד מילוסלבסקי אדריכלים, בבעלות גיא מילוסלבסקי, נגד עובד המשרד לשעבר משה כץ חושפת את מאבקי הקרדיט שמתנהלים מאחורי הקלעים בפרויקטים הבולטים של עולם האדריכלות. שאלת הקרדיט ביצירות אדריכליות מעסיקה לא מעט אדריכלים, בעיקר במקרים שאדריכלים שכירים מועסקים במשרדים גדולים ומובילים פרויקטים רחבי היקף ומרובי חשיפה, בעוד הם בעצמם עדיין אלמונים גמורים.

בנסיבות אלה מתעוררת השאלה מי אמור לקבל את הקרדיט על הפרויקט, המשרד? האדריכל שהוביל את העבודה על הפרויקט? או כל מי שעבד וטרח עליו? מלבד זאת עולה השאלה אם יש לראות בעבודת האדריכלות עבודת אמנות ולתת לה את חותמת האדריכל המתכנן גם כאשר הוא שכיר.

בתביעה שהוגשה בנובמבר האחרון טוען מילוסלבסקי כי כץ השתמש בקניין בלעדי של המשרד כדי לפרסם את עצמו ואת עסקיו. הקניין שבמחלוקת הוא תוכניות מגדל בין ערים בתל אביב, שעיצובו האייקוני וגובהו החריג (100 קומות) הקנו לו תהודה רבה בשנים האחרונות.

האדריכל גיא מילוסלבסקי. דורש ממשה כץ לא לנצל את מגדל שתי ערים לקידום עסקיו | צילום: עמית שעל

כץ עבד כשנה במשרד של מילוסלבסקי, והופקד על תכנון פרויקט מגדל בין ערים. אלא שמילוסלבסקי טוען כי כץ פרסם את הפרויקט הזה בסרטון ביוטיוב, בדף הפייסבוק שלו ובאתר האינטרנט שלו תחת שמו בלבד, בלי לציין כי הפרויקט היה של משרד מילוסלבסקי, ובלי לקבל על כך אישור.

עם זאת, בדיקה באתר של כץ מגלה כי ניתן קרדיט למשרד, אלא שהפרויקט מוצג כאילו נעשה בשיתוף פעולה עם משרד מילוסלבסקי, ולא במסגרת עבודתו כשכיר במשרד. המדקדקים גם ישימו לב כי הפונט של כיתוב זה קטן יותר.

דרישה לפיצוי כספי

בכתב התביעה הציג מילוסלבסקי בין היתר ציטוט של כץ מעמוד הפייסבוק שלו, שבו הוא לוקח את מלוא הקרדיט לעצמו ולא מותיר לקורא כל ספק בנוגע לשאלה מי תכנן את המגדל: "מגדל בין ערים תל אביב. התוכנית אושרה סוף־סוף להפקדה השבוע! שנים אחרי שעיצבתי ותכננתי ויצרתי מרוחי את המגדל החד־פעמי הזה, הגיע הזמן שיצא לפועל".

בתביעה מילוסלבסקי דורש מכץ להפסיק לנצל את הפרויקט זה ופרויקט נוסף שעליו עבד במשרד לקידום הקריירה שלו, וכן לפצותו ב־200 אלף שקל. בתגובה הגיש כץ כתב הגנה ותביעה נגדית, בה הוא טוען כי מעורבותו בתכנון מגדל בין ערים היתה כה משמעותית עד שהוא מסרב לקבל מצב שבו הוא לא יזכה לקרדיט.

צילום והדמיה: גלעד קוולרצי, קוויופוינט,יריב כץ

בשיחה עם "כלכליסט" מספר כץ: "עשיתי את זה לבד, הייתי צריך לחשוב על קונספט למגדל ואיך להציג את זה לעירייה. המגדל נולד הרבה שנים לפני העבודה אצלם. לפני שהגעתי אליהם עבדתי שש שנים בתחום. ייאמר לזכותם שקיבלתי את החופש לעשות כרצוני, גיא אהב את הרעיונות וזרם איתם, אני ניהלתי את הפרויקט. גם היום הוא לא מכחיש את הקשר שלי למגדל. באותה תקופה גם ראיינו אותנו על המגדל, וישבנו גיא, אמנון ואני וסיפרנו על המגדל. בזמנו הוא נתן לי קרדיט כמי שתכנן את הפרויקט אצלו, וכשעזבתי היה בינינו הסכם בעל פה שאני יכול להציג את המגדל כחלק מהפורטפוליו שלי".

מנגד, טוען מילוסלבסקי כי הקרדיט אינו הנושא: "לא מדובר במקרה קלאסי של מתן קרדיט לאדריכל צעיר. אני בעד לתת קרדיט לאדריכלים גם אחרי שהם עוזבים את המשרד, ואם יבוא אליי אדריכל ויבקש ממני להציג עבודה שנעשתה אצלנו כחלק מתיק העבודות שלו אני אפרגן לו. עובדים אצלנו במשרד 40 אדריכלים, ואנחנו מנסים לגדל ולטפח אותם, אבל לא במקרה הזה. יש דרך לעשות דברים. כשאתה עוזב את מקום העבודה שלך, אתה יכול לבקש להשתמש בחומרים. במקרה של משה כץ, הוא לקח ללא רשות חומר ממקום העבודה הקודם שלו, ומעולם לא קיבל ממני אישור להשתמש בחומרים".

עוד אומר מילוסלבסקי כי במקרה שהמשרד לא רוצה לתת קרדיט, זאת זכותו. "אני הקזתי דם במשך 20 שנה כדי להגיע לפרויקט כזה, אז לא ייתכן שהוא לוקח עליו קרדיט אחרי שהיה חלק מצוות שעבד על הפרויקט בתקופה הקצרה של 11 חודשים שבה הועסק אצלי".

האדריכל משה כץ. פרסם את במגדל בסרטון ביוטיוב ובאתר האניטרנט שלו | צילום: דנה מיטיאגין

זכויות יוצרים על מגדל

אדריכלים ממעטים לדבר על עניין הקרדיט. על פי רוב סכסוכים בנושא זה נסגרים בחדרי חדרים, ורק לעתים נדירות הם מגיעים לבית המשפט. המאבק המפורסם ביותר שניטש עד כה בישראל נגע למגדלי עזריאלי. התכנון הראשוני של המגדלים, זה שבזכותו זכתה עזריאלי במכרז שפרסמה עיריית תל אביב לקרקע, היה של האדריכל אלי עטיה בשיתוף דוד עזריאלי, בעל הקבוצה היזמית. עטיה הסתכסך עם עזריאלי על רקע רצונו לשנות את התכנון ועזב את הפרויקט.

בבוררות שנערכה בין השניים ואושרה בבית המשפט נקבע כי עזריאלי ישלם 1.5 מיליון דולר לעטיה, וזה יעביר לו את זכויות היוצרים על תכנון המגדל. אלא שעטיה סירב לוותר, הגיש תביעה שבה טען כי התשלום אינו מוחק את זכויות היוצרים שלו בפרויקט שבגינן אסור לשנות את התכנון – והפסיד. בהמשך הפקיד עזריאלי את הפרויקט בידי האדריכלית חייקה פרידמן ממשרד יסקי מור סיוון, וזו עשתה בו שינויים. בפירוט הפרויקט באתר חברת עזריאלי לא מופיע קרדיט לשום אדריכל.

חשיפה לסכנות תביעה

במקרה אחר שאירע לפני כ־20 שנה ועורר הדים בענף, תכננו האדריכל צבי הקר, שכבר היה מוכר וידוע באותה תקופה, והאדריכל שמואל גרוברמן, שהיה אז בתחילת דרכו, את בית הספירלה ברמת גן. לאחר שהפרויקט השנוי במחלוקת זכה בפרס רכטר ב־1999, הגיע הפרס לידיו של הקר, שלא נתן שום קרדיט לגרוברמן. בשיחה עמו סירב האדריכל שמואל גרוברמן להתייחס למקרה הספציפי, אך הסכים לחשוף את עמדותיו בעניין הקרדיטים בענף. באופן מפתיע הוא סבור שאין צורך לעגן את הקרדיט משפטית.

"אני חושב שזה הוגן שבעל המשרד ייתן קרדיט משני לפחות לאחראי על הפרויקט במשרד. יש לציין אותו, אבל זה לא כמו קרדיט של בעל משרד הנושא באחריות", הוא מסביר. "להיות בעל משרד עצמאי זה סיוט. יש שיווק, מלחמה על פרויקטים וגם תביעות. זה שאדריכל צעיר עובד קשה על פרויקט תמורת משכורת זה לא אומר כלום, כי בסוף האחריות היא לא שלו. בעל המשרד, גם אם לא הוא זה שיושב ומשרטט, הוא זה שבדרך כלל לוקח החלטות בצמתים מרכזיים. בנייה זה דבר מורכב משפטית, השם שלו הוא זה שמופיע בחזית, וגם אחרי שנים הוא עדיין חשוף לסכנה של תביעות. לכן מגיע לו הקרדיט, ואם אותו שכיר חושב שהוא יכול לתכנן לבד, אז שיעזוב את המשרד ויתכנן לבד".

לדברי יו"ר עמותת האדריכלים דוד קנפו, מבעלי משרד קנפו כלימור, כאשר אדריכל לוקח חלק בפרויקט ראוי ששמו יוזכר. "אצלי במשרד אין בעיה שהחבר'ה מציגים פרויקטים שלנו בחוץ, בתנאי שיציינו שזה נעשה במסגרת עבודתם במשרד שלנו. אני לא עובד לבד במשרד, ויש מקום להזכיר את כל העושים במלאכה. אני לא מבין למה יש משרדים שמתקמצנים על זה, כנראה שזה נובע מאגו", הוא אומר.

עם זאת, הוא מסביר, יש להבדיל בין הנורמה לתת קרדיט ובין מצב שבו הפרויקט זוכה בפרס כלשהו, ואז בדרך כלל בעל המשרד יקבל אותו. "זה גם עניין של אחריות, וצריך למצוא את האיזון עם המקום שבו צריך לציין את כל מי שעבד על הפרויקט. בפירמות גדולות בארצות הברית, שעובדים בהן 200 אדריכלים ויותר, נהוג שראש הצוות יקבל את הפרס".

ויקטור אבקסיס, יו"ר פורום האדריכלים הצעירים, טוען שהמצב בארץ אינו טוב בכל הקשור למתן קרדיטים לאדריכלים שכירים. "ראוי ונכון שכל בעלי המשרדים יציינו מי היה צוות התכנון בפרויקט”, הוא אומר. “כך מקובל בעולם, ובארץ זה לא קורה יותר מדי. ראוי לשנות את זה, ראוי שבארץ ייתנו דגש על מתן קרדיט לחברי הצוות. זה מראה שמשהו לא טוב קורה כאן".

לדבריו, לקיחת קרדיט על פרויקט גם לאחר עזיבת משרד היא פרקטיקה מקובלת ואף נדרשת במצבים של חיפושי עבודה. "כשאדריכל מנסה להתקבל למשרד הוא צריך להציג תיק עבודות. אתה מראה את הפרויקטים שהיית שותף בהם, ומסביר מה היה חלקך בהם. זה מקובל ואין דרך אחרת להציג את הרזומה שלך. זה לגיטימי

גם כשאתה פותח משרד עצמאי, כל עוד אתה מציג את המשרד ואת תפקידך בפרויקט בצורה ברורה".

יוסי סיוון, הבעלים של אחד ממשרדי האדריכלים הגדולים בישראל המעסיק כ־120 עובדים, נחשף לסוגיה באופן אישי לאחר שאחד השותפים שעזב את המשרד בשנים האחרונות פרסם באתרו האישי כי הוא זה שיצר את הפרויקט של המשרד, בלי להזכיר את שם המשרד. "לא היתה לי בעיה שיכתוב שעבד על הפרויקט במסגרת עבודתו במשרד, אבל כשראיתי את זה ביקשתי ממנו לכתוב את האמת", הוא אומר.

סיוון מספר כי נתקל לא פעם באדריכלים צעירים שמגיעים אליו לראיונות עבודה, ולא אומרים את האמת בנוגע לעבודתם: "יש אנשים שאוהבים להתהדר בנוצות שלא להם, מגזימים קצת, ואחר כך כשאתה מברר מתברר שהם היו רק בורג בתכנון הפרויקט".

בנוגע למדיניות הרווחת במתן קרדיטים, הוא מסביר כי אין כזו: "אנחנו משתדלים בפרסומים רשמיים לתת לצוות קרדיט, אבל בכתבות בעיתון, גם אם אנחנו רוצים, זה לא עובר את העריכה, בקושי את השם של המשרד מכניסים. אני חושב שראוי לתת קרדיט, אבל צריך לשמור על פרופורציה, וזה תמיד תלוי בסיטואציה".