מה קרה לצ'לסי העונה? 7 סיבות להתדרדרות של האלופה האנגלית

זה קרה בדקה ה-74 נגד מנצ'סטר סיטי. צ'לסי היתה בפיגור 1-0 ועדיין לא בעטה בעיטה אחת למסגרת - אחרי שרשמה מחצית ראשונה ללא בעיטה לשער בפעם הראשונה ב-15 שנה. סיטי הניעה את הכדור כהרגלה, קרוב לחצי שלה. הקצב הואט לקצב של כמעט הליכה ושחקני צ'לסי, במקום לתקוף את הכדור, לנסות להשיג אותו ואולי להבקיע שער שיוויון, נראו כנועים.

ססק פברגאס ניגש בהליכה לדויד סילבה וניסה לתקל אותו עם כוחות ג'דיי. וויליאן ודני דרינקווטר הלכו גם בקצב מביך. זה נראה כמו דגל לבן. על הקווים, אנטוניו קונטה - שבשנה שעברה הוביל את צ'לסי לאליפות עם התנהגות כמעט מופרעת על הקווים - היה שקט. "כשאני שקט על הקווים, אני לא מאושר" אמר קונטה העונה. אין ספק, שהמאמן, אלוף אנגליה היוצא, לא מאושר. אין ספק שמשהו בקבוצה הזו לא מתפקד. ולקראת ברצלונה בגומלין שמינית גמר ליגת האלופות, זה סימן מדאיג. "זה לא משבר, שיחקנו נגד מנצ'סטר יונייטד ומנצ'סטר סיטי בחוץ, אלו לא משחקים קטנים" אמר אוליבייה ג'ירו, החלוץ החדש של הקבוצה. "אנחנו לא שמחים עם ההפסדים, אבל אנחנו מאחוריי המאמן ואנחנו ביחד".

אבל האם הם ביחד? אדן האזר, בתפקידו כ"חלוץ מזויף" בשלישייה חלוצים קטנה וזריזה, לא מרוצה. שפת הגוף שלו היא של מיאוס מהתפקיד. הוא בעצמו אמר שהוא "רוצה לשחק בכנף". אחרי המשחק נגד סיטי ציין: "היינו יכולים לשחק 3 שעות ולא הייתי נוגע בכדור". חברו לקבוצה ולנבחרת, השוער קורטואה, מתח ביקורת פומבית ומפתיעה על קונטה אחרי שהמאמן החליף את האזר בהפסד באולד טראפורד. ולפי הדיווחים, השחקן היחיד שתומך בהמשך דרכו של המאמן בקבוצה הוא שחקן ההגנה הספרדי, ססאר אספיליקווטה - כאשר לרוב חדר ההלבשה די נמאס מהתנהלותו של המאמן האיטלקי. וברגע שמצב האמון של השחקנים במאמן הוא כל כך גרוע, קשה יותר לשחקנים לשחק עבור המאמן. להאמין במה שהוא אומר להם. להאמין בקבוצה שלהם.

זו רק בעיה במבוך של בעיות של קונטה בצ'לסי. מבוך שבסופו, כך נראה, קונטה ימצא את עצמו מחוץ למועדון ואת המועדון, פעם נוספת בשנים האחרונות, בחיפוש אחר מאמן חדש.

אז מה קרה לצ'לסי, אלופת אנגליה בשנה שעברה?

1. "סינדרום העונה השנייה"

זה רק טבעי וידוע שאחרי עונה מצוינת חלה ירידה טבעית ביכולות הקבוצה. המאמן האגדי של לוס אנג'לס לייקרס, פט ריילי, קרא לזה "מחלת האני" או "מחלת היותר" - "הצלחה היא בדרך כלל הצעד הראשון לכיוון אסון" כתב ריילי שסיפר שאחרי האליפות של הלייקרס ב-1980 "כולם בקבוצה עברו למחשבה אנוכית". בצ'לסי, מועדון בלי שחקני בית או אתוס של עבודה קשה וצניעות, יש כר פורה להתנהלות כזו בגלל היסטוריה מלאה בעונות שניות גרועות: בדרך כלל אחרי שנת אליפות, הקבוצה סובלת מירידת מתח, שמובילה לפיטורי המאמן האלוף. זה קרה לקרלו אנצ'לוטי, ז'וזה מוריניו ועכשיו, כך נראה, גם לאנטוניו קונטה.

2. אין זמן להתאמן

אחת מהסיבות שצ'לסי הצליחה כל כך בשנה שעברה היתה העובדה שלקבוצה היה מעט משחקים ביחס ליריבותיה מאחר שלא השתתפה בליגת האלופות או בליגת אירופה. בעונה שעברה הקבוצה קיבלה שעות איכותיות של אימון מאנטוניו קונטה - שאולי מצטייר כמאמן מאוד קשוח עם שחקניו, אבל הוא מאמן שאוהב להיות על המגרש וללמד את שחקניו את המשחק. השנה, בגלל עומס המשחקים של ליגת האלופות, לקונטה כמעט אין זמן לעשות את מה שהוא אוהב לעשות על מגרש האימונים: ללמד, לחנך, להדריך וגם להעמיק על ענייני טקטיקה לקראת מפגשים ספיצפיים. אמנם זו לא בעיה ייחודית לצ'לסי, אבל בשנה שעברה הקבוצה התרגלה למשהו מסוים והשנה הוא כבר לא שם.

3. אין זמן להתאושש

משחק בשבת או בראשון, משחק בשלישי או רביעי ואז משחק בשבת או בראשון. מלבד 4 שבועות, זה לוח הזמנים של צ'לסי העונה. לגוף הכדורגלן לוקח בין 48 ל-72 שעות להתאושש ממשחק כדורגל. אחרי משחק, בדרך כלל, יש אימון שחרור, אם אין טיסה חזרה לאנגליה או למקום אחר ביבשת. השיטה של קונטה - 3 בלמים ו-2 קשרים באגפים שמתפקדים כשחקני הגנה ושחקני התקפה - עובדת ממש טוב רק כשהשחקנים ב-100% מבחינה פיזיולוגית ויכולים לבצע את הדרישות של קונטה בלי להרגיש עייפות. אך זה בלתי אפשרי עם לוח הזמנים - מה שהוביל לירידה בתפוקה וגם ללא מעט פציעות. בטבלת הפציעות בשנה שעברה, צ'לסי היתה במקום הלפני האחרון. כלומר הקבוצה הכי לא פצועה באנגליה מלבד אחת. בטבלת הפציעות השנה היא במקום החמישי.

4. בעיות עם ההנהלה

השמפניה בחדר ההלבשה של צ'לסי עדיין לא התייבשה מחגיגות האליפות במאי, ואנטוניו קונטה כבר התחיל לעבוד על שיפוץ הסגל של האלופה. הוא החליט, על דעת עצמו, "לשחרר" את דייגו קוסטה עם הודעת סמס שהודלפה החוצה על ידי החלוץ הברזילאי. הוא נכנס לכסאח עם הבלם הברזילאי דויד לואיז בעקבות זאת. הוא חשב שזכייה באליפות כל כך מרשימה תעניק לו עוצמה וכוח במסדרונות המועדון, אבל הוא כנראה לא שפט נכון את האדמה שהוא נמצא עליה כי אחרי המהלכים האגרסיביים שלו, הוא איבד את התמיכה המלאה של המועדון. קוסטה רצה לעזוב לאתלטיקו מדריד, צ'לסי ניהלו משא ומתן מתוח וקשוח עם הספרדים - בינתיים קוסטה הורד למילואים והוא המשיך "להרעיל" את הסגל נגד המאמן, שהתנהלותו שמה אותו על מסלול התנגשות - כבר בתחילת העונה - עם ההנהלה. מייקל אמנלו, המנהל הספורטיבי שעבד עם קונטה, עזב כי לא רצה להיות מעורב בהתנהגשות הזו. מהצד של הבעלים, רומן אברמוביץ', היתה זו מרינה גרנובסקיה, המנכ"לת ויד ימינו של הבעלים האוליגרך, שייצגה את האינטרסים - בעיקר הכלכליים - של המועדון ושל הבוס. ואיתה לא מתעסקים. קונטה רתח לאורך העונה כולה על המהלכים בשוק העברות השחקנים. ממכירתו של נמניה מאטיץ' למנצ'סטר ייונייטד, דרך הבאתם של רוס בארקלי ודני דרינקווטר לסגל ועד חוסר הרצון של צ'לסי לרכוש את רומלו לוקאקו מאברטון, אלכס סנדרו מיובנטוס, תומאס למאר ממונאקו, ווירג'יל ואן דייק מסאות'המפטון בזמנו, ואולי קשר דפנסיבי נוסף שהוא היה מעוניין בו. אחרים הגיעו במקומם. וקונטה ממש לא הסתיר את המרירות שלו מההתנהלות של המועדון בשוק העברות השחקנים. זה לא עזר לו לקייס מול רומן אברמוביץ' וכנראה פגע גם באמון שיש לשחקנים בו. אחרי הכל, כמה אפשר לשמוע שמה שיש לו בחדר ההלבשה לא מספיק לו?

5. טקטיקה ורוטציה בעייתיות

בשנה שעברה צ'לסי זכתה באליפות עם שלושה בלמים. היא היתה הקבוצה הראשונה שעשתה זאת מאז אברטון בשנת 1962/63 לפי ג'ונתן ווילסון, פרשן הכדורגל האנגלי. השימוש בשלושה בלמים ועוד שני קשרים הגנתיים, שאחד מהם היה מוסר מאוד אפקטיבי (מאטיץ' רשם 7 בישולים בעונה שעברה) - העניק לצ'לסי יציבות הגנתית שקבוצות אחרות ניסו לחקות (19 מ-20 הקבוצות בפרמיירליג ניסו לשחק עם 3 בלמים בעונה שעברה. היציבות ההגנתית איפשרה לשחקנים היותר יצירתיים של צ'לסי להתמקד יותר בהתקפה. בנוסף, המערך הפתיע את היריבות שהתקשו לפרוץ את החומה הכחולה של קונטה והתקשו להתמודד עם הכוח היצירתי הטרי שלה. השנה, מאטיץ' עזב, הבלמים שנשארו לא הצליחו לשחזר את אותה יכולת מהשנה שעברה ואנגולו קאנטה נשאר הקשר האחורי הטבעי המתפקד היחיד במועדון. טימוואה באקאיוקו, שהגיע ממונאקו, לא הסתגל לשינויים כנראה וגם לא קשר אחורי טבעי כמו מאטיץ'. דרינקווטר גם לא הצליח לשחזר את כושר האליפות שלו מעונת 2015/16 וססק פאברגאס נאלץ לשחק פעמים רבות לצד קאנטה, למרות שהוא אינו הגנתי או שחקן ש'מקריב' יותר מדי מעצמו ויכולת המסירה שלו עבור הקבוצה. הבסיס הטקטי היציב עליו קונטה בנה כבר לא היה שם ומגדל הקלפים שלו התחיל להתפרק.

6. יותר מדי נחמדות

דייגו קוסטה הוא חלוץ שאף בלם לא רוצה לשחק נגדו. אולי לא הכישרון הכי גדול בעולם, אולי לא מכדרר מוכשר או כובש מדהים, אבל קוסטה היה סיוט לשחק נגדו. דוחף, מכה, חותר למגע, שורט, מרמה - עושה מה שצריך כדי להפוך את חייהם של הבלמים שנגדו לסיוט. אלבארו מוראטה, החלוץ שמחליף אותו העונה, הוא שחקן הרבה יותר "מתורבת" מקוסטה. טכני ובעל תנועה טובה ללא כדור אבל לא 'רוצח'. לאחר משחק נגד רומא, בו מוראטה הרים שחקן יריבה מהדשא (פדריקו פאציו), טוני קאסקרינו, חלוץ לשעבר של צ'לסי ופרשן הטיימס, כתב: "מוראטה הוא כישרון גדול אבל אני חייב לתהות אם צ'לסי לא מתגעגעת לרוע של קוסטה. מוראטה שחקן כל כך כן ואמיתי, בחור נחמד מאוד שהיית רוצה שהבת שלך תתחתן איתו, אבל הוא הרים את פאציו מהדשא, אני פשוט לא יכול לדמיין את קוסטה עושה את זה. מוראטה כובש ויכבוש הרבה שערים עבור צ'לסי, הוא שחקן שלם מאוד. אבל לקוסטה היה קוצים במשחק שלו. הוא היה ביריון. עשה פאולים, ספג פאולים, הלך מכות. הוא לא היה נחמד". ואולי עכשיו, בגלל מוראטה, כל צ'לסי נחמדה יותר לשחק נגדה. ולא, אוליבייה ג'ירו, החלוץ שהובא מצ'לסי, לא ישנה את התמונה הזו.

7. הם ללא ג'ון טרי

 

זו עונה ראשונה של צ'לסי ללא ג'ון טרי מאז 1998. טרי היה רחוק מלהיות מנהיג מושלם אבל הוא היה מנהיג כריזמטי ומשפיע - גם כאשר לא שיחק על בסיס קבוע. "הגורילה הראשית" של חדר ההלבשה של צ'לסי לפי המאמן לשעבר, חוס הידיניק. טרי גם היה שחקן הבית היחיד של המועדון ויש לזכור שלאיש יש 227 משחקים ללא ספיגה, כאשר לבא אחריו ברשימה אין אפילו 200 משחקים ללא ספיגה. אבל ההשפעה שלו היתה גדולה יותר מטקטית/הגנתית. "ג'ון טרי היה עושה מאמצים כבירים כדי שהשחקנים הזרים יבינו את הכדורגל האנגלי" הסביר פאט נווין, שחקן צ'לסי לשעבר וכיום פרשן בערוץ הטלוויזיה של צ'לסי. "הוא היה מלמד אותם מה שהם צריכים לעשות כדי להצליח בכדורגל האנגלי. הוא היה נכנס בהם באימונים אבל גם מדריך אותם. ככה חינך את דידייה דרוגבה". טרי לא קיבל זמן אימון עם מוראטה, באקאיוקו, אנטוניו רודיגר, דוידה סאפקוסטה ואמרסון. ניתן רק לשער שעם טרי על המגרש, ספסל השחקנים או אפילו בעניבה לצידו של קונטה, צ'לסי היו היום במצב הרבה יותר טוב.