נאמני הוניגמן מתלבשים על קופת הנושים

כשחברה קורסת תחת נטל חובות של מאות מיליוני שקלים, רבים משלמים את המחיר: עובדים מפוטרים, נושים סופגים תספורות ענק, ספקים לא מקבלים את הכסף שחייבים להם ולעתים גם בעלי השליטה מאבדים את רכושם ואת המוניטין שלהם. אך יש מי שמרוויח מקריסות מהדהדות – הנאמנים שממונים על ידי בית המשפט.

 

הנאמנים אחראים למכירת הנכסים ולהחזרת מרב התמורה לנושים בתמורה לשכר נאה, אך לעתים הנאמנים נאמנים בעיקר לעצמם ועושים כל שביכולתם כדי להגדיל את שכר הטרחה שלהם על חשבון הנושים. שהרי כל שקל שמגיע לכיסם יוצא מקופת הנושים.

"כלכליסט" חשף בשנים האחרונות את רשת האינטרסים של המפרקים והנאמנים על שלל התעלולים שהם נוקטים כדי להעשיר את כיסם.

קריסת רשת האופנה הוניגמן שפנתה בחודש שעבר לבית המשפט בבקשה לקבל צו הקפאת הליכים בשל חובות של 233 מיליון שקל מספקת הצצה לכמה תרגילים מהסוג הזה. 

לשם קבלת צו הקפאת הליכים ומזעור הפגיעה האישית בהם, נעזרו בעלי השליטה ברשת האופנה, האחים מיכה ויעקב הוניגמן, בעו"ד קרן רייכבך סגל וברו"ח בועז גזית. מאותו הרגע שנכנסו למגרש, נקטו רייכבך סגל וגזית שורה של מהלכים זריזים ומחושבים שנועדו להיטיב בעיקר עם בקשת שכר הטרחה העתידי שלהם.

"כלכליסט" צולל אל ארגז הכלים שעומד לרשות נאמנים שמבקשים להיטיב בעיקר עם הכיס הפרטי שלהם, וממפה את המחטפים של נאמני רשת האופנה הקורסת.

מחטף 1: החברה מת"א רוצה את השופט מנצרת

המטרה: להגיע לשופט ידידותי ולהבטיח מינוי בכל מחיר

רשת האופנה הוניגמן נקלעה לחובות בהיקף 233 מיליון שקל ומחליטה לפנות בבקשה לצו הקפאת הליכים. היא נעזרת בעו"ד קרן רייכבך סגל וברו"ח בועז גזית. את הבקשה צריך להגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב, מאחר שזו הכתובת הרשמית של החברה.

אלא שרייכבך סגל וגזית מבינים שאם יפנו לבית המשפט בתל אביב, הסיכוי שלהם להצליח להתמנות הוא אפסי. רק תשעה ימים קודם לכן דחה הנשיא איתן אורנשטיין בקשה למנות את שניהם בתיק קוויק צ'ק, והזכיר שהוא לא ממנה את מי שהחברה מבקשת.

הפתרון: רייכבך סגל נוסעת לנצרת, נוחתת באולמו של השופט עאטף עיילבוני, מספרת לו שהסמכות היא בעצם של בית המשפט בנצרת ומצליחה למנותאת עצמה ואת גזית.

אחרי שהתרגיל נחשף ב"כלכליסט", בנק מזרחי טפחות דורש להעביר מיד את התיק לתל אביב ורוב הנושים מצטרפים אליו ותוקפים בחריפות את הניסיון לבחור שופט ולהשפיע על התוצאה. השופט עיילבוני מעביר את התיק לשופט חגי ברנר בתל אביב.

לכאורה, התרגיל כשל והתיק הופנה למחוז המתאים. אבל בשורה התחתונה רייכבך סגל וגזית ניצחו ובגדול: שני הנאמנים כבר קיבעו את מעמדם במשך 11 ימים, והשופט ברנר קובע שאינו רוצה לגרום "זעזוע" לרשת הקורסת ונמנע מלהדיח אותם.

מחטף 2: קבלת הקפאת הליכים אישית לבעלים

המטרה: לסלול את הדרך להסדר עם הבעלים ולהגדיל פי 8 את שכר הטרחה

הליך הקפאת הליכים נועד להגן על חברות ולא על אנשים פרטיים. הבעלים של הרשת, האחים יעקב ומיכה הוניגמן, נתנו ערבויות לנושים בהיקף 150 מיליון שקל. המשמעות של כתבי הערבות האלה בעת שהרשת קורסת פשוטה: הבעלים הולכים להליך פשיטת רגל.

במקרים חריגים מסכימים בתי המשפט לתת לבעלי מניות צו הקפאת הליכים אישי, שימנע את מימוש הנכסים שלהם ויאפשר להם לנסות ולהגיע להסדר עם הנושים. אחד התנאים לכך הוא תרומה נאה של הבעלים. בהוניגמן, אגב, הוצג מצג לפיו הבעלים תורמים 6 מיליון שקל, אך בהמשך התברר שה"תרומה" נעשתה מכספו של בנק מזרחי טפחות, בניגוד לרצונו וללא ידיעתו.

השופט עיילבוני מוכר כשופט נוח לבעלי מניות, והוא נתן את הצו האישי החריג. אחרי שהתיק עבר לתל אביב, השופט ברנר ביטל את הצו, אבל נתן לבעלים 21 יום לצורכי התארגנות לפשיטת רגל.

עד עצם היום הזה בעלי הוניגמן לא טרחו לספק תצהיר על הנכסים שלהם. הם היו אמורים להגיש את המסמך הזה בשבוע שעבר אבל ביקשו ארכה. למה נדרשת ארכה, האם הבעלים לא יודעים אילו נכסים יש להם ועורכים חקירה בנושא? השאלה הזו נותרה פתוחה.

ומה האינטרס של הנאמנים או המפרקים בכל המהלך הזה? בתיק של הוניגמן זה מתחדד. אם הנכסים של הבעלים יימכרו בתוך תיק הקפאת ההליכים של הרשת, שכר הטרחה עשוי להיות גבוה אפילו פי שמונה. זה עשוי להיות ההבדל בין מיליון שקל של שכר טרחה לבין 10 מיליון שקל.

הסיבה לכך היא שללא הנכסים של הבעלים, לא יהיה אפשרי להפעיל במקרה הזה את תקנה 8א' לשכר הטרחה. זו שהפכה לבור השומן של נאמנים ומפרקים ושמשרד המשפטים מנסה כבר שנים לבטל אותה.

אגב, שני עורכי דין שתמכו בהקפאה האישית לבעלים הם עו"ד עמית לדרמן המייצג את בנק מרכנתיל דיסקונט ועו"ד בניהו לאבל המייצג את בנק לאומי.

מחטף 3: מכירת הבניין בפלורנטין ללא מכרז

המטרה: להיות מי שגוזרים את קופון שכר הטרחה

חמישה ימים בדיוק לאחר שבית המשפט בנצרת נתן צו הקפאת הליכים להוניגמן, ועוד לפני הדיון במעמד הצדדים, מיהרו הנאמנים, רייכבך סגל וגזית, במשותף עם עו"ד עמית לדרמן המייצג את בנק מרכנתיל דיסקונט וביקשו לקבל אישור למכור בדחיפות ותמורת 20 מיליון שקל בניין בשכונת פלורנטין שבתל אביב, בבעלות האחים הוניגמן. זאת, כך נטען, כדי לכסות את החוב לבנק שעומד על 18.5 מיליון שקל.

בבקשה לא ממש הוסבר מדוע הם ממהרים, למה בלי מכרז, ולמה ללא שמאות עדכנית שתעיד על שווי הבניין. התשובה פשוטה: עורך הדין הראשון שיצליח לשים את ידו על הנכס, הוא זה שיגזור את קופון שכר הטרחה המוערך בכחצי מיליון שקל. אם לדרמן, רייכבך סגל וגזית יחכו בסבלנות — הבניין בפלורנטין יימכר בתיק פשיטת הרגל של הבעלים, כלומר שכר הטרחה יגיע לכיס של מישהו אחר לגמרי. אל מי שיתמנה כמנהל המיוחד של הבעלים.

ולמה צריך שלושה בעלי תפקיד כדי למכור נכס אחד? כי הנאמנים מסכימים שפרקליט הבנק ימכור נכס משועבד בתנאי שגם הם בפנים, ולהפך.

המחטף הזה נבלם על ידי הכנ"רית (כונסת הנכסים הרשמית) סיגל יעקבי שהתנגדה למכירה ללא מכרז. הבלימה, עם זאת, היתה חלקית בלבד. לא חלפו שבועיים, והבקשה הוגשה בנוסח מעט שונה והפעם אושרה.

מחטף 4: קביעת עובדות בשטח בפשיטת הרגל

המטרה: לשים יד על שכר טרחה שעשוי להגיע ל־2 מיליון שקל

כאמור, הכנ"רית סיגל יעקבי עצרה את המחטף השני ולא אפשרה למכור את הבניין בפלורנטין ללא מכרז ושמאות. אבל הנאמנים ועו"ד לדרמן לא התכוונו לוותר בקלות. הם הגישו לשופט ברנר הודעה ובה "עדכון" לסעדים שביקשו מבית המשפט בנצרת. בהודעה מסרו כי הם מעוניינים להזמין שמאות עדכנית לנכס ולפרסם הליך של הזמנה להציע הצעות.

את המהלך הזה כבר קשה להבין: שבוע וחצי לפני שמנהל מיוחד צריך להיכנס להליך, מנסים הנאמנים ועו"ד לדרמן לקבל דריסת רגל להליך מכירת הנכסים הפרטיים של הבעלים באמצעות פנייה להזמנת שמאות. הרי משך הזמן עד שתתקבל השמאות, יהיה ארוך יותר מזה שיימשך עד פתיחת תיק פשיטת הרגל. אז למה לקבוע למנהל המיוחד שיתמנה עובדות בשטח ולתקוע לו מקל בגלגלים?

התשובה ברורה והיא נעוצה שוב בשיקולי שכר טרחה. לשלושה, אגב, הצטרף בינתיים עו"ד פיני יניב, שלא כיהן כנאמן בבקשה הקודמת לגבי הבניין בפלורנטין וכעת יחלוק גם הוא בשכר הטרחה עם האחרים.

אם את המחטף הקודם הכנ"רית הצליחה לסכל, הפעם היא זו שאחראית לתוצאה ההפוכה. השופט ברנר קיבל את ההודעה, כתב שלא מצא בתיק עמדה מטעם הכנ"רית ולפיכך אישר אותה. התוצאה היא שארבעה מנהלים מיוחדים עמלים בימים אלה על מכירת הבניין.

וכאן נחשף תרגיל נוסף: מאחר שהבניין יימכר במסגרת תיק ההקפאה של החברה, אין זה בלתי סביר שהנאמנים לא יסתפקו בחצי מיליון שקל (שכר מימוש) ויבקשו בבוא היום לקבל 10% מתמורת הבניין כשכר טרחה, לפי אותה תקנה 8א' הבעייתית. כלומר עד 2 מיליון שקל שיירדו מהנושים.

תגובת הנאמנים ועו"ד לדרמן: "ארבעת המנהלים המיוחדים שמונו למימוש הנכס בפלורנטין פועלים בהתאם להחלטת בית המשפט וכך גם לעניין חלוקת הכספים".

מחטף 5: בנק לאומי משכלל את השיטה

המטרה: עו"ד בניהו לאבל המייצג את הבנק יוכל לקבל 8% שכר טרחה

ראה בנק לאומי את הצלחת בנק מרכנתיל דיסקונט בהשתלטות מהירה על נכסים משועבדים והחליט כנראה לשכלל את השיטה. למה למכור את הנכסים במסגרת תיק הקפאת ההליכים ולקבל שכר מימוש של 1% או 2% כשכר טרחה, אם אפשר לפנות להוצאה לפועל ושם לגבות עד 8% שכר טרחה, לפני מע"מ.

ביום חמישי האחרון, ארבעה ימים אחרי שהשופט ברנר אישר את המתווה לגבי הבניין בפלורנטין, פנה עו"ד בניהו לאבל המייצג את לאומי לשופט וביקש ממנו לאשר לפתוח תיקים בהוצאה לפועל ולמכור בהם שני נכסים שרשומים על שם הבעלים אך משועבדים לבנק: חנות בבן יהודה בתל אביב וחלק ממבנה ברחוב קיבוץ גלויות.

איך מתיישבת בקשת הבנק עם העמדה שהציג עו"ד לאבל שבועיים קודם לכן שבה תמך בהקפאה אישית לבעלים? היא לא מתיישבת. לכן לאבל ביקש מהשופט שיסכים להחריג את שני הנכסים מהצו. במילים אחרות, לאבל תמך בהקפאה אישית, אבל בתנאי שעליו היא לא תחול. בדומה לעו"ד לדרמן ומרכנתיל. בתגובה מסר לאבל שזכותו של נושה מובטח לבחור היכן ומתי ימומש הנכס שלו.

תפקידם של הנאמנים מול מהלך כזה ברור: עליהם להתנגד ולהיאבק בכל תוקף בכך שהנכסים של הבעלים יתפזרו לכל עבר ויימכרו בהליכים נפרדים שונים ומשונים שרק יגדילו את שכר הטרחה.

אלא שעיון בבקשה של עו"ד לאבל מגלה שמתנוססות עליה חמש חתימות נוספות לשלו: שלושת הנאמנים ושני הבעלים. וכולם מסכימים לבקשה שלו. בשם הבעלים הסביר עו"ד שי פיאדה: "הבעלים משתפים פעולה עם כל הנושים וכל בעלי התפקיד, ללא יוצא מן הכלל".

האם שיתוף הפעולה האדיב הזה של הבעלים יימשך גם כשבנק מזרחי טפחות שמחזיק בשעבוד על בתי המגורים של האחים הוניגמן בהרצליה, יפעל למכור את הבית שלהם ויבקש להעביר אותם לשכירות?

ומה עם הנאמן הניטרלי עו"ד פיני יניב, שהשופט ברנר צירף לתיק? איך זה שהוא חתם על הבקשה? מסתבר שבמקרה הזה יניב הוא לא כל כך ניטרלי מאחר שבנק לאומי הוא לקוח קבוע של משרד מיתר בו יניב שותף. יניב סירב להגיב לנקודה הזו.