אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר.
הלן קלר: הראשונה לזהות את הטעות של כלכלת המיכון צילום: גטי אימג'ס

הלן קלר: הראשונה לזהות את הטעות של כלכלת המיכון

ב־1932 פרסמה הלן קלר מאמר שבו קראה להפניית תועלות המיכון לטובת הרחבת שעות הפנאי, במקום להגברת הייצור. קריאה חוזרת של המאמר הזה מוכיחה שמדובר בקול כמעט נבואי

21.03.2018, 09:01 | קרן צוריאל הררי
העובדה שבגיל 19 איבדה את שמיעתה וראייתה לא מנעה מהלן קלר לחיות חיים מלאים ולהיהפך לסופרת מצליחה. רבים התעניינו בדרמה של חייה, אולם קלר, שהיתה חברת המפלגה הסוציאליסטית, העדיפה לכתוב על זכויות עובדים ונשים. טקסט אחד חד ומשועשע, שפרסמה באוגוסט 1932 במגזין "אטלנטיק", פורסם בו מחדש ממש לאחרונה, ונקרא כמעט כנבואי.

כמה השתפרו חייה של עקרת הבית, כותבת קלר; כמה זמן ומאמץ היא חוסכת בזכות החשמל והגז ואינספור המכשירים שצמצמו את עבודות משק הבית, וכמה פנאי זמין לה היום. "למעשה, מה שנשים עשו בעזרת מכונות חוסכות־עבודה בבית הוא בדיוק ההפך ממה שגברים עשו איתן במפעלים: 'הקפטן של התעשייה' תופס אותן כדרך להגדיל את הייצור, וכעת ערוצי המסחר סתומים ביותר סחורות משניתן למכור. אשתו משתמשת בהן כדי לייצר פנאי, שממנו לעולם אין יותר מדי. אני מתפתה לחשוב שאיש עסקים ימצא פתרון לבעיותיו אם יבלה כמה ימים במטבח של אשתו".

קלר ב־1956. הסוציאליזם העסיק אותה יותר מהדרמה של חייה, צילום: גטי אימג קלר ב־1956. הסוציאליזם העסיק אותה יותר מהדרמה של חייה | צילום: גטי אימג'ס קלר ב־1956. הסוציאליזם העסיק אותה יותר מהדרמה של חייה, צילום: גטי אימג

קלר מכניסה את מר ג'ונס הדמיוני לתפקיד מנהל משק הבית במקום רעייתו, וכבר ביום הראשון, בעודו נפעם מיכולתן של מכונות הבית לקצר את תהליכי העבודה, הוא אופה למשפחתו עשר עוגות במקום אחת. אלא שלאחר שבני המשפחה כילו עוגה אחת ודחסו לקיבתם עוד שתיים, הבין מר ג'ונס שהשוק רווי. למחרת התברר שלא רק שעליו להשליך את שבע העוגות הנותרות לפח, הוא ייאלץ להוסיף לעלויות הייצור גם את שכרו של הרופא שבא לטפל בקלקול הקיבה המשפחתי. הוא שכח, כותבת קלר, שהמטרה של כל מערכת כלכלית היא לפשט את הייצור והחילופין כדי שהחיים יהיו קלים וטובים יותר, והחל לראות בעסקים מטרה בפני עצמה. "לא פלא שהוא התקשה להסתגל לעקרונות של כלכלת משק הבית, שמטרתם היחידה היא לקדם את הרווחה המשפחתית".

"עלינו לאמץ התבוננות קולקטיבית חדשה על המכונה ועל המבנה הכלכלי המורכב שהוקם עליה", מסכמת קלר. "המכונה לקחה משהו מהחיים; שילמנו ואנחנו עדיין משלמים מחיר גבוה תמורת התועלת שהיא העניקה לנו, אבל האשמה היא בנו: לא השתמשנו בה כראוי. המכונה איתנו כדי להישאר, וכשהיא נשלטת באופן ראוי, מגולמת בה תקווה להפחית את עבודת הפרך האנושית למינימום. זו תהיה הזדמנות לחיים מאושרים ולפנאי שיוביל לצמיחה מנטלית ורוחנית".

משק הבית ברובו כבר אינו ממלכה נשית, ויש גם לא מעט "קפטניות של התעשייה". נשים וגברים מנהלים גם את המטבח וגם את המפעל, כל אחד בסגנונו, ולא בטוח שנכון להצמיד להם תוויות ניהול נשיות וגבריות. אולי יהיה מדויק לומר שמהקדמה הזו, המגדרית והכלכלית, הפסדנו כולנו, מפני שאימצנו את תפיסת העולם של הקפטנים. את הזמן שאנחנו חוסכים בזכות מכוניות, מחשבים, טלפונים חכמים, מטוסים והאינטרנט, אנחנו ממלאים בעוד עבודה, ממשיכים להזין את המכונה הקפיטליסטית ולייצר מוצרים שלא בטוח שיש להם שוק. אולי כדאי להקשיב להלן קלר ולגברת ג'ונס, ולנצל את שעות הפנאי כדי לשחק גולף או לקרוא.

שיתוף בטוויטר שיתוף בוואטסאפ שיתוף בפייסבוק שיתוף במייל

תגיות